סדרת מאמרים המוגשים בזאת נוצרה כדי ליצור דיאלוג, דיאלוג על ענייני רוח, מתוך רצון למחקר משותף מצד אחד ועם הידיעה הברורה, מצד שני, שמילים אף פעם לא יוכלו לבטא את מה שאנחנו באמת חושבים או חווים.
אני מזמינה אתכם לקרוא, להתרשם, לחוות, לבדוק, לחקור, ולחזור אלי עם תשובות, חוויות, שאלות, התנגדויות, הרהורים ועוד....
מאז ומתמיד, מאז שאני זוכרת את עצמי, עניינו אותי ביותר בני האנוש והשאלות עלינו בני האדם: איך אנחנו מתנהלים? איך אנחנו חושבים? מה אנחנו רואים ומתוך מה אנחנו פועלים?.
התבוננתי במשך שנים עלי כאדם, על חברי בני האדם ועל הסבל המשותף לכולנו וסימני שאלה עלו וצצו רבים יותר ממה שאוכל לתאר כאן. עיקר השאלות היו תמיד: האם אפשר אחרת? אולי לא חייבים כך? האם קיים בתוך מהות הוויתנו כבני אנוש מצב של שלוות נפש?
השאלות הנ"ל הן ה"דינמו". המנוע שמניע את התנועה שלי בתוך החיים. השאלות הללו יצרו שביל עבורי ללכת בו בחיים האלה, שביל, שדרכו אני נפגשת בתשובות ועל כל אחת מהתשובות עוד שאלות נוספות והמחקר נמשך.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה מסקנות שעלו מתוך המחקר שלי, אין במסקנות אלה שום אמת מוחלטת. אלו הם דברים שאני חווה אותם כרגע כנכונים עבורי ואני מוכנה בהזדמנות הראשונה לשים גם עליהם סימן שאלה.
לרוב המסקנות לא הגעתי לבד, הגעתי מתוך חיפוש ובאמצעות מפגש עם מנחים, אירועים, ספרים ואנשים שהראו לי דרך להתבונן ולשאול.
המאמר הזה הוא על הסבל האנושי ומה יוצר אותו.
מורה חכם אמר לי פעם: " אנחנו לא בני אנוש שבאים לפה לחוות חוויה רוחנית, אנחנו נשמות שבאות לפה לחוות חוויה אנושית ".
השכחה שאנחנו נשמות במהותנו וההקשרות לחוויה האנושית היא בסיס הסבל.
את ההתנהלות האנושית הגורמת לסבל אני מחלקת לכמה דפוסי התנהלות עיקריים, אולי כולם אחד במקור אבל החלוקה שלהם עוזרת לי לפשט את החקירה והרי הם לפניכם:
1. אני פה ואני רוצה כל הזמן להיות שם.
2. אני במאבק מתמיד עם המציאות ואינני יכולה לקבל אותה כפי שהיא.
3. אני מרכז העולם.
4. אני מתעלמת באופן קבוע ממושג הארעיות בעולם הזה.
5. אני קשורה למושג הזמן וחיה לחלוטין בתוכו.
6. אני מכורה לעונג.
כל ההתנהלות האלו יוצרות אותנו בני אנוש סובלים. במאמר זה נדון בדפוס הראשון ? אני פה ואני רוצה כל הזמן להיות שם...
בעודכם קוראים, מזדהים, מתנגדים, או משליכים מעצמכם, אנא אל תבקרו ואל תשפטו את עצמכם. ניתנת לנו האפשרות בכל רגע נתון להסתכל ולראות את אמת חיינו. זה הכל. כולנו אחד. כולנו דומים. כולנו מתנהלים באותו אופן.
אני פה... ורוצה להיות שם...
הסימפטומים המלווים דפוס זה
? לעולם לא די לי ואף פעם אינני מסופקת.
? אף פעם אינני חיה ברגע ההווה ואינני מרוצה ממה שיש.
? אני מתגעגעת לעבר או שואפת לעתיד.
? אני לעולם לא מספיקה. אני לא רזה ולא מספיק חכמה ולא יודעת ולא מספיק...
? אף אדם לידי לעולם לא מספיק. אני מלאה בציפיות ובביקורת.
? על דבר שאני עושה נעשה כדי.... (להשיג מטרה כלשהי)
? אני נמצאת פה אבל ראשי עסוק ב- איפה יכול להיות לי יותר טוב... (טוב, נכון, מתאים, מעניין וכו"ל.
סוג התנהלות זה והסימפטומים המלווים אותו משאירים אותנו בחיפוש מתמיד, בתסכול מתמיד, בסיפוק לשעה קלה שמתחלף עד מהרה באכזבה, בעליות ובירידות במצבי רוח, במצב של קונפליקט תמידי ביננו לבין עצמנו וביננו לבין סביבתנו.
התנהלות זו משאירה אותנו בלתי מסופקים, ביקורתיים ונתונים לשיפוט וכל כך בודדים ומבולבלים. תמיד, הדבר הבא הוא שיביא את האושר המיוחל ועד עתה לא הגענו.
ואני שואלת:
? האם יתכן רגע שבו אחיה ומה שארצה בו יהיה אך ורק מה שכבר יש לי?
? האם ייתכן רגע שבו אני, כפי שאני, על כשרונותי ומגרעותי, על יופיי ופגמי, על איכויותי וחסרונותי, אהיה אהובה, מקובלת ומספיקה כפי שאני?
? האם יתכן רגע בו אוכל לתת את מתנת הקבלה והאהבה ללא תנאי לאחי בני האדם וגם אלה החיים סביבי יוכלו להיות פשוט מה שהם ולהספיק?
? האם יתכן רגע שבו כל מה שאני עושה ייעשה למען חווית העשייה עצמה ולא כדי להשיג מטרה ואז אוכל להנות מהעשייה, מהתהליך, מהדרך והמטרה תאבד מחשיבותה?
? האם ייתכן רגע שבו אבין שאין לאן להגיע והכל כבר שריר וקיים ונמצא וכבר הגעתי?
? האם ייתכן רגע של שלוות נפש?
ומה אתם חושבים ?
כיתבו אלינו כדי שנוכל להתחבר
באהבה נורית שני
כותבת המאמר, נורית שני, מטפלת רב תחומית, מותיקי המטפלים והמנחים בתחום הרפואה ההוליסטית. נורית מתמחה בעיקר בתחומי הנפש ובשיכלול המודעות העצמית. נורית מלמדת במכללה לרפואה הוליסטית בכרכור, דמיון מודרך, קורס בפרחי באך למתקדמים ועוד קורסי מודעות מגוונים.
המאמר נמסר על ידי אתר ספיריט. http://www.spirit.co.il .האתר מיצג שני בתי ספר אשר פועלים תחת קורת גג אחת בכרכור, "המכללה לרפואה הוליסטית" ובית הספר "סוסים ואנשים" למטפלים ברכיבה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



