אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) eli-doron@taxlawyers.co.il
ככלל, סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980 (להלן: " הפקודה"), קובע כי "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל". ס"ק (ב) קובע כי נושה רשאי להגיש את תביעת החוב המתקיימת לו, תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, כאשר "הכונס הרשמי... או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".
משמעות הדברים היא כי ס"ק (ב) מציב, למעשה, "רף קשיח" לגיבוש מצבת תביעות החוב, אשר מעבר לו קמה, הן לחייב והן לנושים, זכות מהותית שלא להיות "מוטרדים" עוד בידי תביעות חוב חדשות, כאשר חריגה מכלל זה מותרת רק "מטעמים מיוחדים שירשמו", אשר בהם הוכח, להנחת דעת בית המשפט, כי הנושה המאחר לא יכול היה, באורח אובייקטיבי, להגיש את תביעתו במועד. יובהר, כי לעניין זה, על המחדל להיות מהותי ולא פרוצדורלי ולגרור את אובדנה המוחלט של זכות התביעה כנגד החייב חדל הפרעון. בנוסף, קובעת ההלכה הפסוקה באורח חד-משמעי, כי מרגע בו הסתיים הטעם המיוחד, חובה על הנושה לפעול ללא דיחוי ובאורח מיידי להגשת תביעתו.
יובהר, כי אין בעצם העובדה כי הנושה תם-לב, ולא ידע בפועל על הליך חדלות הפרעון בכדי ליתן בידו הארכת המועד, וכי נושה שאיחר לא יהיה רשאי לתבוע חלק בדיבידנדים שחולקו טרם הגיש הוא את תביעת החוב מטעמו.
דין זה, על אף נוקשותו, הוחל אף בפירוק חברה. עיקר הביקורת על הלכה זו התמקד בטענה כי ככל שעסקינן בפירוק חברה המסתיים בחיסול (להבדיל מהליכי פשיטת רגל בהם קיימת גם המטרה לאפשר לחייב, בסופו של יום, לפתוח "דף חדש" בחייו), הרי שאין כל עילה לקדש באופן קיצוני שכזה את אינטרס ההסתמכות של הנושים על מצבת תביעות חוב נתונה; וזאת, בעיקר, לאור האפשרות שיגרם לנושים מאחרים נזק כבד, אשר אינו תלוי בהכרח באשמתם או ברשלנותם.
ההלכה הפסוקה גורסת, כי ביצוע הפרסומים כדין (ברשומות ובעיתונות), כפי שהוא נערך בהליכי חדלות הפרעון השונים, מקימים ידיעה קונסטרוקטיבית של כל נושי החייב על אודות הליך חדלות הפרעון. זאת, לצד הנחה בסיסית של הדין, הגורסת כי ראוי לנושה להידרש למצבו של החייב לפחות אחת לשישה חודשים (המועד הקבוע לעניין הגשת תביעות חוב בפירוק ופשיטת רגל); ונושה אשר אינו טורח לעשות כן, עשוי להיתפס כחוטא במעין-רשלנות, אשר מהווה הצדקה לאיזון אינטרסים המעדיף את אינטרס ההסתמכות והסופיות של החייב והנושים אשר הגישו את תביעותיהם במועד.
בפש"ר 1594/04, יוסף משה מהנדסים אדריכלים וקבלנים בע"מ ואח´ נ´ רו"ח חן ברדיצ´ב ואח´ (טרם פורסם), נדון ערעורן של החברות המערערות (להלן: " המערערות"), על החלטת הנאמן בהקפאת ההליכים של חברת טלמניע בע"מ לדחות את תביעת חובן בשל איחור בהגשתו.
השאלה שניצבה בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב היתה האם ועד כמה, מן הראוי להחיל על היכולת להאריך מועד בהקפאת הליכים (בקשה לפשרה או הסדר), דין דומה להלכה שלעיל, המוחלת בפשיטת רגל ובפירוק חברה. זאת, כאשר לכאורה עניין לנו בדין דומה, הן מבחינת מהותו והצדדים עליהם הוא חל, והן מבחינת ניסוחה של תקנה 21(ב) לתקנות החברות (בקשה לפשרה והסדר), התשס"ב- 2002 (להלן: " התקנות"), הקובעת כי "בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את המועד להגשת תביעות, אם שוכנע כי הנושה או בעל המניות לא היו יכולים להגיש את תביעתם במועד שנקבע".
בענייננו, קבעה כב´ השופטת אלשיך כי אין זה ראוי לנקוט בפתרון פורמליסטי ואוטומטי, אשר יאמץ את ההלכה מתחום דיני הפירוק As is לתוך דיני הקפאת ההליכים, תוך התעלמות מן ההבדלים המשמעותיים הקיימים בעניין זה בין ההליכים השונים; וכי היקש שכזה ראוי שייעשה בזהירות, תוך התחשבות בהבדלים ובמבנה הדינמי והגמיש של הקפאת ההליכים, על איזון האינטרסים המיוחד לה.ו
לפיכך, קבע בית המשפט כי על הפתרון, בכל האמור בהארכות מועד בהקפאת הליכים, להיות גמיש יותר מאשר ההלכה הקיימת בפירוק ובפשיטת רגל, ולגלות יתר התחשבות בנסיבות המקרה. יחד עם זאת, יש ליתן תוקף לרצון המחוקק, אשר הורה כי הארכת מועד הינה החריג לחובה לעמוד בלוח זמנים ולא הכלל. אף כאן, אין באי ידיעה בתום-לב מצד הנושה, לכשעצמה, כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד, קל וחומר כאשר הנושה או באי-כוחו התרשלו.
כך נקבע גם כי לצד הבחינה ה"מסורתית" של הטעם האובייקטיבי בגללו נמנע הנושה מהגשת תביעתו במועד, יש לשקול בהקפאת הליכים גם את השיקולים הבאים: 1. מידת האיחור, יחסית למועד שקצב בית המשפט. 2. עד כמה עשויה תביעת החוב החדשה להשפיע על הסדר הנושים שהתקבל, אם התקבל. קרי, ככל שעניין לנו בתביעה גדולה בשיעורה יחסית למצבת הכללית של שיעור החוב, כך תקטן הנטיה ליתן הארכת מועד- הן משום שקבלתה תהפוך על פניו את אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים (בהשפיעה באורח ניכר על שיעור הדיבידנד), והן משום שככל שעסקינן בנושה גדול יותר (למצער לטענתו), כך ניתן להעיר כי ראוי היה לו, על-פי השקפת הדין, להיות מעודכן באורח שוטף יותר בדבר מצבו של החייב. 3. עמידת החברה בדרישת התקנות, בכל האמור לחשיפת רשימת נושיה- מן הראוי ליתן את מלוא הנפקות לדרישת התקנות, אשר מבוססות על הרציונל של חשיפת מלוא המידע על החברה ומצבת חובותיה, בעת שהיא פונה לבקש את עזרת בית המשפט על פי הדין. בענייננו, חובה על החברה למסור רשימה מלאה של נושיה, ובשום פנים ואופן לא להשמיט ממנה נושים שקיומם ידוע לה.
לעניין הקריטריון השלישי, חובת הגילוי- מן הראוי להעיר כי בדיני פשיטת רגל, מיוחסת חשיבות רבה לחובתו של החייב (בעיקר כאשר החייב עצמו הוא המבקש את הגנת הדין), ליתן דו"ח מפורט של עסקים ונושים, כאשר הפרה גסה ובוטה של חובה זו על ידי החייב עשויה להעניק, במקרים מתאימים, הארכת מועד לנושה שנפגע, או אף להביא לביטולם של הליכי פשיטת הרגל מחמת ניצול לרעה. לפיכך, מקל וחומר שיש להקפיד על חובה זו כאשר עניין לנו בהקפאת הליכים. אי לכך, ראוי לשקול, במקרים מתאימים (ובעיקר כאשר הפגיעה ביתר הנושים אינה מהותית), שלא לחסום נושה מאחר, מקום בו החברה עצמה לא טרחה לציינו כנושה במסמכי הקפאת ההליכים שהגישה, וזאת בלא כל נימוק ראוי לשמו. לדעת כב´ השופטת אלשיך, יתכן אף כי במקרים מתאימים ראוי לשקול פתרון דומה לזה הקיים בדיני פשיטת הרגל האמריקאים, לפיו יסוייג ההפטר מחובות עבר, באופן שלא יחול על חוב שהחייבים נמנעו מלהצהיר עליו.
אמנם, פתרון זה אינו הולם מצב בו נרכשה החברה בידי צד ג´ זר ותם-לב, אולם ניתן יהיה, בלא לקבוע מסמרות, לשקול את השימוש בו בהסדרי נושים בהם קנו בעלי המניות עצמם את החברה או שמרו על שליטתם בה בדרך אחרת, או בהסדרים הכוללים פטור מערבויות אישיות של בעלי המניות - במקרה זה, יתכן וההפטר יחול על החברה, אך יסויג בכל האמור בבעלי המניות עצמם.נ
בנוסף, מכוח חובת תום הלב, חייבת חברה לחשוף את קיומם של נושים אשר תביעות החוב שלהם שנויה במחלוקת כנה, וזאת, כמובן, מבלי להודות בצדקת טענותיהם. כך, למשל, ניתן להכלילם במסגרת סעיף העוסק בנשיה נטענת, או בנשיה נתונה במחלוקת. יובהר, כי הדברים נכונים אך ורק למקום בו טענתו של הנושה לחוב היתה מפורשת, גלויה ואינה משתמעת לשתי פנים עוד בטרם הגשת הבקשה להקפאת הליכים.
במקרה דנן, מאחר והמערערות איחרו, בלא כל הצדקה, את מועד 45 הימים להגשת תביעת חוב- וזאת אף אם היה נקבע כי מניין המועדים התחיל מהמועד בו ידעו, באופן פוזיטיבי, על הקפאת ההליכים, הרי שדין הערעור- כך נקבע- להידחות.
רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר:
www.taxlawyers.co.il
eli-doron@taxlawyers.co.il
משרד עורכי דין
דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי - עורכי דין ונוטריון,מתמחה במגוון תחומי משפט ומספק שרותים כגון:
יעוץ מס
מקרקעין
בנוסף למשרדים הפזורים בארץ מפעיל המשרד את שלוחת רומניה המתמחה בהשקעות ונדל"ן במדינה.
המשרדים שלנו:
רמת-גן: החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446,
חיפה: שד' המגינים 58
טל': 04-8526693,
טבריה: הירדן 100א'
טל': 04-6717201,
רומניה-בוקרשט: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2
שאלות נא שלחו למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
