אמהות ורגשי אשמה
האשמה היא אחת ממכלול הרגשות, אולי הרגש החזק והבסיסי ביותר בו משתמש האגו שלנו בכדי ליצור הפרדה בינינו לבין החלק האלוקי שבנו. היא מסתתרת תחת רגשות הכעס, שיפוט, בקורת, פחד.
תחושות האשמה מגיעים עוד מילדות .היא עוזרת לנו ליצור אמונות שקריות, אמונה שלא מגיע לנו לקבל ולהצליח בכל תחומי החיים. האשמה אינה משרתת אותנו. היא מגיעה ממקום של שיפוט.
האשמה עושה לנפש מה שהכאב עושה לגוף. הכאב עצמו אינו דבר טוב, אבל הוא משרת מטרה. הוא מזהיר אותנו שמשהו לא בסדר ומחייב פעולה מתקנת. האשמה גם היא משרתת מטרה. האשמה לא באה להרוס אותנו, אלא לשמש זרז להשתפרות. עלינו לזהות את השגיאות שאנו עושים, ליטול עליהן אחריות (ולא להאשים אחרים, גם הם חלקם ראויים להאשמה כלשהי) ואז להחליט להיות טובים יותר בזכות הניסיון. אנו חייבים להפוך את הרגשות השליליים כך שיניעו אותנו להרבות בעשיית טוב.
כל מה שקורה -נכון, אחרת זה לא היה קורה. כל מצב מתרחש מסיבה- זה קורה בכדי שנלמד מזה. אם אנו שופטים את זה -אנו לא למדים. שיפוט ואשמה מביא אותנו לחוסר, לכעסים ואלו מפריעים ללימוד ולהתפתחות האישית שלנו.
אמהות שגדלו על ברכי האמונה כי בידיהן המפתח הבלעדי לאושרם של ילדיהם ,חשות משא כבד ביותר של אחריות ורגשות אשם. הפסיכולוגיה המודרנית ייצרה את רגשי האשם האימהיים,יצרה אווירה בה קשיים רגשיים, טראומות והפרעות שונות -הן תוצאה של טיב הטיפול האימהי.
הסיפור המקובל, כי אמהות חשות רק רגשות חמים כלפי ילדיהן, אינו שלם,והרגשות האחרים, יגידו חלק מהפסיכולוגים, הם המולידים את רגש האשמה החריף של האמהות. אמהות החשות אשמה, למעשה מביעות בכך את התוקפנות שהן חשות כלפי ילדיהן, וכבר נוקטות כלפי עצמן סנקציות כגינוי לרגש לא נסלח כזה.החוויה האימהית אינה עשויה מרגש אחד בלבד, והיא מורכבת ורבת פנים. אמהות עשויה להיות תובענית, מתישה פיזית ורגשית, מבלבלת, מעוררת חרדה ולפעמים אפילו משעממת.
דניאל סטרן ,דיבר על האשמה שחשות אמהות רבות כתוצאה מכובד האחריות שיש בתפקיד, בו על האם לדאוג להמשך קיומו של יצור אנושי אחר. הצורך לחוות אשמה במינון סביר, מותאם לציפייה להיות "אמא טובה דיה".אשמה מופרזת עשויה להיות תוצאה של רדיפה אחר אשליה של אמהות מושלמת, אולי של אמהות "טובה מידי". יש להבחין בין אשמה במידה סבירה, שיש לה תפקיד הסתגלותי עבור האם והתינוק, ואשמה מופרזת, משתקת, שיש להפחית את הנטל שלה באמצעות טיפול לאם.
אשמה, להבדיל מההאשמה של אחר, מופנית כלפי העצמי. לעיתים זהו רגש בלתי נסבל עד כדי כך שנבקש לו כתובת אחרת, חיצונית לנו. בהתמודדות עם רגשות, אפשר שנמצא את עצמנו מפקידים אצל אחרים את התחושות שלא נעים להחזיק בתוכנו. בציר הזה, שבין התבוננות פנימה וחיפוש עצמי, ובין הטחת האשמות באחרים (בן הזוג, החמות, הגננת או המורה, ואולי החברה המודרנית ותחלואיה בכלל).
ילד שהוריו פועלים מתוך רגשות אשמה עלול ללמוד שהוא מקופח ויש לרחם עליו ואולי אף מגיע לו פיצוי מההורה. זו תפישת חיים מסוכנת, שעלולה לפגוע קשות בהמשך תהליך ההתפתחות התקין של הילד.הוא עלול להפנים את תחושות האשמה של ההורה ולהרגיש גם הוא אחראי ואשם. הורה רדוף-אשמה יגדל ילד רדוף-אשמה.
עלינו לדעת לא לשפוט מצבים ואירועים-אלא לראות אותם בהם הזדמנות לגדילה והתפתחות אישית. רק כך נוכל להתפתח לתהליך המודעות שלנו שמביא אותנו לצמיחה. עלינו להאמין בתהליך ולוותר על הצורך בשליטה מתמדת, לדעת לשחרר...פשוט להרפות את כל מה שמעכב אותנו ולהאמין בעצמנו ובחכמתו של הקול הפנימי.
רגשות אשמה /מאת בדולח
בס"ד
רגשות אשמה
חתרתי בים דמעותי,
במשוט שבור למחצה,
עוד צלול ים התכלת,
לא אדום מדמי.
נזר ראשי נזרק למרחוק,
רוח רעה לקחה צידה לדרך,
שנות חיי הטובות אבדו לבלי שוב.
אשר יגרותי בא ( אולי) מאוחר מדי.
לו ידעתי,
את מסתורי לבבי,
דמי לא אדום משל אחרים.
איני שונה מכם אחי,
למה עזבתני?
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



