אלוקי, נשמה שנתת בי...
בבוקרו של יום אנו מודים לאלוקים על הנשמה שנתן לנו ובנו-שהיא המניעה את גופינו הפיזי כל זמן שאלוקים ברוב חסדו משאירה בתוכנו.
"אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא-אתה בראת ,אתה יתרת,אתה נפחת בי.
כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני,לפניך אלוקי ואלוקי אבותיי...ברוך אתה ה המחזיר נשמות לפגרים מתים"
מהי נשמה זו?
האם יש לך גוף? האם אמרת כן? אז עכשיו אמור לי: מי זה ה"אני" הזה שיש לו את הגוף הזה? זה לא יכול להיות הגוף - שהרי אי אפשר להגיד שלגוף יש גוף. אז זהו הדבר שלו אנחנו קוראים נשמה. באופן יותר כולל, כל אחד ואחת מאיתנו מורכבים מנשמה ומגוף. זה מסביר מדוע כולנו כל כך מבולבלים, נכון?
נשמה היא ישות ממשית, חסרת צורה, המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיומו הגופני של האדם. כאשר היא נמצאת בגוף היא מהווה המנוע הפנימי ומרכז הבקרה והשליטה שלו, וכאשר היא עוזבת אותו באופן חלקי (בשינה) או לצמיתות (במוות), הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם, שאין לו זרם תודעה סובייקטיבי.
קיימת אמונה בקיום הנשמה גם לאחר מות הגוף עצמו, במישור המנותק מהמישור הגופני הרגיל.
ביהדות ישנם טקסים שונים סביב הליכתה של הנשמה וחזרתה. בלילה יש תפילה הנקראת "קריאת שמע שעל המיטה" ובה הכנה לקראת העובדה שהנשמה יכולה שלא לחזור, במה שקרוי "מיתת נשיקה". וכן,ברכות לומר מיד עם הקימה בבוקר, ועניינן להודות לה' על הטוב שהוא גומל לנו בכל יום ובבוקר בברכות השחר אומרים, "אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא". זו היא תפילת הודיה על חזרתה של הנשמה.
אחד היסודות של הבריאה הוא התחברותה של נשמה אלוקית לגופו של האדם. החיים פה בעולם הזה בנויים על ההרכב הזה של נשמה וגוף. לכל אחד מהשניים יש תפקיד חיוני לקיומו של האדם. ברכת "אלהי, נשמה שנתת בי", באה להודות לה' על הנשמה שהוא נתן לאדם. הזמן המתאים ביותר לברכה זו, נקבע לשעות הבוקר לאחר שהאדם קם משנתו, והוא כמו בריאה מחודשת שכוח החיים חזר אליה.
תפילת זו מספרת על מסעה של הנשמה. המסע מתחיל למעלה, בעולמות העליונים ובעוד הנשמה טהורה, היא יורדת משם למטה, אל העולם הגשמי. שלושת הפעלים: 'בראת', 'יצרת' ו-'נפחת', מרמזים על ירידת הנשמה דרך שלשה "עולמות" רוחניים: עולם הבריאה, עולם היצירה, ועולם העשייה, שעל פי הקבלה נמצאים מתחת לעולם של מעלה, עולם האצילות, ודרכם מגיע השפע לעולם שלנו. כל אחד מהם מוגבל וקונקרטי מקודמו וכל אחד מהם מקביל לאחד משלושת כלי הביטוי של הנפש - מחשבה, דיבור ומעשה. עד שה' נופח אותה לתוך גופנו. הגוף אכן נמצא למטה, אבל כעת טמונה בו הנשמה שמקורה גבוה, והיא, יותר מכל דבר אחר, ה-"אני" האמיתי של האדם. אני, אתה ואת, שורש כולנו הינו גבוה.
קביעתה של התפילה דווקא בזמן ההתעוררות מהשינה ,רומזת כי זהו תהליך המתרחש מדי-יום. נמצא שכל יום הוא תחיית המתים, כל יום הוא יום-הולדת.
לפעמים התנהגותו של האדם בעבר, מייצרת אצלו הנחות יסוד אודות עצמו שמחלישות את אמונתו ביכולתו להיות טוב, ולעיתים מזומנות זוהי "נבואה המגשימה את עצמה". הידיעה כי מדי-יום האדם מקבל את נשמתו מחדש, טהורה, יכולה לשחרר אותו מהמטענים המעכבים אותו מלהתפתח ולהשתנות, ולאפשר לו לומר לעצמו - "אני טהור".
תפילת "אלוהי נשמה" מתארת את הנשמה בעת קבלתה על ידי האדם מאת הקב"ה - טהורה. אבל מצבה כשייטול אותה הקב"ה בחזרה, תלוי רק באדם. הזוהר הקודש ממשיל את חזרת הנשמה לאלוהים בלילה להקרבת קרבן. רק מעשי האדם במהלך אותו היום קובעים את איכות הקורבן, האם הוא תמים או שמא נפל בו מום.
אילו היה מסע הנשמה משלים את מחזורו לאורך תקופת כל חיי האדם, היה ניתן לדחות את ההתבוננות במצבה של הנשמה למחר, לשנה הבאה, או לשלב הבא של החיים. אבל כבר הלילה חוזרת הנשמה אל קונה, ולכן, כבר עתה צריך האדם לכתוב את התפילה - "אלהי, נשמה שאני מחזיר לך...".
מקובלים מלמדים ש"עולם הבא" הוא לא העולם שמחכה לנו לאחר שנמות. המושג "עולם הבא" מתייחס למציאות עליונה שאותה משיג אדם ההולך בדרך ההתפתחות הרוחנית. אדם שלא השיג במהלך חייו את הרגשת העולם הרוחני במלואה, ייאלץ לשוב ולהתגלגל לעולם הזה לאחר פטירתו עד אשר ישיג אותה.
אז בוא ונטפח נשמה זו שהיא שייכת לנו וכמו שהיא שומרת עלינו עלינו לשמור אותה שתהיה שלמה,שתהיה טהורה,שתהיה בתוכנו בשלמותה ושחלילה חלקים ממנה לא ילכו לאיבוד.
בוקר בוקר נתחבר אליה אם בתפילה אם בתודה ונברך אותה:
"בוקר טוב נשמה-מה שלומך?"
והיא תענה לנו ללא מילים:"תודה,ומה שלומך את/ה?"
והיא תהיה המלווה שלנו ,איתה נתייעץ ונקבל תשובות חכמות המתאימות לתדר שלנו ולמיוחד שבנו-שרק היא המחוברת אלינו ומכירה אותנו יכולה לענות תשובות הטובות לנו במסע חיינו.
ולהלן שיא של עופרה חזה:
כל הנשמה /מילים: בצלאל אלוני ועופרה חזה
אלוהיי כל הנשמה
שנתת בי... אלוהי...
כן, יש הרבה הסתר פנים
ואהבות שאי-אפשר
כמו שאנו נולדים
אל תוך החיים
מה נשאר?
כן, על ימים רבים רבים
על הכאב שלא חדל
כמו שאנו נולדים
ומבקשים קצת רחמים
אלוהיי...
אלוהיי, כל הנשמה שנתת בי
אלוהיי, כל הנשמה מה מהי?!...
אלוהיי, תן רק כוח לכולם
אלוהיי, תן רק כוח לעולם.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
