עובד עצמאי, תאונת עבודה וחובת הרישום במוסד לביטוח לאומי. 

אדם פותח עסק עצמאי ועובד בו. עובר הזמן וביום מסויים הוא נפגע בתאונה בשעת עבודתו. הוא ממלא טופס הודעה על פגיעה בעבודה ומציין בו כי נפגע תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ומגישו למחלקת נכות בעבודה במוסד לביטוח לאומי. המטרה - אם המוסד לביטוח לאומי יכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה יוכל לפנות ולהגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולקבלת גמלת נכות. המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו של התובע לדמי פגיעה, בטענה שביום התאונה התובע לא היה רשום אצלו כעובד עצמאי ואף לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם.

סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה -1995 קובע את חובת הרישום כתנאי למבוטח לפי פרק ה' לחוק, כך: "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם." כלומר, מבוטח שמבקש לעסוק בעבודה כלשהי כעובד עצמאי חייב להרשם במוסד לביטוח לאומי כעוסק עצמאי, עם הקמת העסק. עם קבלת המידע על פתיחת העסק, יקבע המוסד את סכום המקדמה לתשלום - בהתאם לדיווח בטופס בל' 6101. בהתאם ישלח לעובד העצמאי פנקס מקדמות לתשלום עבור המוסד לביטוח לאומי. (כמובן שעל העובד העצמאי לדווח על פתיחת העסק גם למס הכנסה ולמס ערך מוסף ואף גופים אלו ישלחו פנקסים לתשלום מקדמות).

ישנם עובדים עצמאים החושבים כי עסקם טרם התבסס או כי לעסק שנמצא בהקמה אין עדיין הכנסות רבות ומסיבות אלו או מכל סיבה אחרת הם אינם מדווחים למוסד לביטוח לאומי על פתיחת העסק. הם סבורים כי במקרה והרע מכל יתרחש והם יפגעו בתאונה בעת עיסוקים בעבודתם - עדיין יוכלו לפנות למוסד לביטוח לאומי, לשלם רטרואקטיבית את תשלומי המקדמות עד למועד התאונה ואז יהיו זכאים לגמלאות בגין התאונה. גישה זו הנה גישה שגויה. על כל פותח עסק לדעת כי אי דיווח למוסד ואי תשלום מקדמות יכול ויביא לכך שבעת קרות ארוע תאונה לא יהיה לנפגע ממי להיפרע שכן הכלל שנקבע בחוק הוא שמבוטח שלא דווח על פתיחת העסק למוסד ולא שילם את דמי הביטוח (עובר לתאונה) לא יהא זכאי לתשלום דמי פגיעה בעבודה או גמלת נכות אם יפגע בתאונה בעת עבודתו.

מה קורה כאשר הוכח כי אכן מבחינה עובדתית העובד העצמאי לא נרשם אצל המוסד לביטוח לאומי עובד עצמאי, עובר לתאונה, ואף לא שילם את דמי הביטוח, אך המבוטח טוען כי אי הרישום נעשה שלא באשמתו?

במקרים מסוג זה יש לבדוק האם עשה העובד העצמאי את המוטל עליו כדי להירשם אצל המוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי.

הכלל שקבעו בתי הדין לעבודה הוא שפניה של מבוטח אל מייצג (רואה חשבון, מנהל חשבונות או יועץ מס), כדי שידאג לרישומו של המבוטח כ"עובד עצמאי" אצל המוסד לביטוח לאומי - אינה מספיקה כדי שיוכלו לראות המבוטח כמי שעשה את הנדרש כדי להירשם. כך נקבע בפסקי דין רבים של בית הדין לעבודה על שתי ערכאותיו. אם המייצג מתרשל בעבודתו ואינו דואג לרישומו של המבוטח כ"עובד עצמאי" אצל המוסד - הרי שהמבוטח יכול לראות את המייצג כבעל דברו ולדרוש ממנו לפצותו על הנזק שנגרם לו עקב אותה רשלנות, אך אין בכך כדי להספיק לשם ראיית המבוטח כמי ש"עשה את המוטל עליו" כדי להירשם.

בין הטעמים לכלל זה מצוי הטעם שאין זה סביר שעובד עצמאי יעסוק במשלח ידו תקופה ממושכת בלא שיידרש לשלם דמי ביטוח כעצמאי, ולא יפעל לשם בירור ענין רישומו. כך, למשל, נקבע בדב"ע נה/184-0 בדרה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 12/12/95): "העדר רישום משך מעל לשנה אינו מצביע על שכחה, לדעת פקידי המוסד לביטוח לאומי. אדם סביר, שעבד שנים רבות כעובד עצמאי, שם לב, לדעת פקידי המוסד, כי אינו משלם דמי ביטוח לאומי.". טענה מצוטטת זו של פקידי המוסד, התקבלה על דעת בית הדין האזורי לעבודה ואומצה על ידי בה"ד הארצי לעבודה, כחלק מהנימוקים לדחיית ערעורו של המבוטח בדב"ע נה/184-0.

פסקי הדין שבהם נקבע הכלל האמור בסעיף 18 לעיל, עסקו גם במקרים שבהם היתה רשלנות מצד המייצג, אשר למרות בקשת המבוטח - לא דאג לרשום אותו כ"עובד עצמאי" אצל הנתבע. כך למשל בדב"ע נה/184-0 נטען על ידי רואה החשבון של המבוטח שאי- הרישום אצל הנתבע, היה בגדר "טעות טכנית" של רואה החשבון. כך גם בעב"ל 324/97 הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 621, היה מדובר ברואה חשבון שקיבל מאת הנתבע מכתב בקשר לבירור פרטים על המבוטח (כדי לדעת אם לסווג אותו כ"עובד עצמאי" או אם לאו) - ונקבע שרואה החשבון התרשל בכך שלא טרח להשיב על המכתב מאת הנתבע.

במקרים אלו נקבע כי העובד העצמאי לא עשה כל המוטל עליו כדי להירשם ולכן נדחתה תביעתו להכרה בתאונתו כבתאונה בעבודה.

מקרה חריג נדון לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה: בל 2913/05 שלומי יפרח נ' המוסד לביטוח לאומי (אזורי לעבודה - נצרת, ח' ארמון) מיום 13/01/09. במקרה זה קבע בית הדין כי יש לראות בתובע כמי שעשה כל הנדרש לרישומו ולכן תביעתו להכיר בתאונתו כבתאונה בעבודה, התקבלה.

במקרה זה נפגע התובע בתאונה בעת שעסק במשלח ידו ביום 3.4.05. התובע פנה למוסד ודווח על קרות התאונה אך המוסד דחה את תביעתו. לטענת התובע החל מחודש מרץ 2004 הוא נרשם אצל הנתבע כמבוטח עצמאי, זאת לאחר שרואה החשבון שלו הסדיר את רישומו ועל כן יש להכיר בתאונה כבתאונה בעבודה. המוסד טען כי עובר לתאונה התובע לא נרשם כעובד עצמאי.

בית הדין לעבודה בדק וקבע את העובדות הבאות:
התובע, יליד 1963, שהה מחוץ לישראל במשך תקופה ממושכת, מאז שהיה כבן 22 ושב לישראל ב2001. הוא התעתד להקים עסק של מסחר בבגדים ולשם הסדרת רישומו כעצמאי אצל הרשויות השונות פנה, בינואר 2002, אל רו"ח כדי שיבצע עבורו את הרישום. בפועל העסק הנ"ל לא נפתח מעולם. במשרד רו"ח נעשה הרישום אצל המוסד לביטוח לאומי של עסק חדש של עצמאי על ידי מנהלת החשבונות באמצעות משלוח טופס "דין וחשבון רב שנתי" (טופס בל 6101) אל הסניף המתאים של הנתבע (בהתאם למקום המגורים של הלקוח). כאשר העתק הטופס נשמר בתיק הלקוח. לאחר פתיחת העסק שלח מע"מ לתובע פנקס תשלומי מע"מ. מס הכנסה שלח לתובע פנקס לתשלום מקדמות מס הכנסה. אך המוסד לביטוח לאומי לא שלח לתובע פנקס לתשלום מקדמות דמי ביטוח ולא רשם את התובע אצלו כעובד עצמאי. כפי הנראה - הטופס שהתובע חתם עליו, לא הגיע אל המחלקה המתאימה במוסד. התובע לא דיווח לרו"ח על כך שהוא לא קיבל את הפנקס לתשלום מקדמות דמי הביטוח. מאחר שממילא לא היו לו הכנסות החייבות במס. בחודש מרץ 2004, פתח התובע עסק לממכר חיות מחמד. הוא דיווח על כך לרו"ח שדאג לדווח למס הכנסה על שינוי תחום העיסוק. מאחר שלתחום העיסוק אין השפעה על תשלום דמי ביטוח למוסד, לא דווח לנתבע על הסבת התחום.

היות ובניגוד למס הכנסה ומע"מ שם קיימת חובת תשלום מקדמות שסכומן תלויי בהכנסות של החודשים הקודמים, ענין המביא בדרך כלל לערובו של רו"ח במילוי הפנקסים, הרי שתשלום מקדמות דמי הביטוח למוסד אינו תלוי כאמור בגובה ההכנסות השוטפות כך שרו"ח בדרך כלל אינו מעורב כלל בתשלומי מקדמות דמי הביטוח למוסד ומסיבה זו לא ידע רו"ח על אי הרישום אצל הנתבע.

בית הדין מאזכר את חובת הרישום שנקבעה בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה -1995 כתנאי לקבלת הגמלה. בית הדין קובע כי אין מחלוקת שבמועד התאונה לא היה התובע רשום כעובד עצמאי במוסד ולאחר מכן בודק האם התובע עשה את כל הנדרש לצורך רישומו. לעניין זה מאזכר בית הדין את הכלל כי פניה של מבוטח אל מייצג כדי שידאג לרישומו של המבוטח כ"עובד עצמאי" אצל המוסד לביטוח לאומי - אינה מספיקה לשם ראיית המבוטח כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם. עם זאת בית הדין מאבחן את מקרהו של התובע ממקרים אחרים. בית הדין קובע כי התובע אינו בגדר "אדם סביר", עובד עצמאי המצוי במה שמקובל בישראל. התובע עזב את ישראל בהיותו כבן 22, ושב אליה רק סמוך לפתיחת עסקו (הראשון - שכלל לא הופעל). בהיותו תושב חוזר לאחר שנים רבות בחו"ל, סביר להניח שהוא לא היה מעורה כלל בתשלומי דמי ביטוח ובאופן שבו עובדים עצמאיים אמורים לנהוג ביחסיהם עם המוסד לביטוח לאומי. בעניינו של התובע, שלא כבענייניהם של מבוטחים אחרים, אין לקבוע שאין זה סביר כי הוא לא היה מודע לדבר מה שאינו תקין בכך שלא הגיע אליו פנקס תשלומים. יתרה מכך; במשך למעלה משנתיים מאז שהתובע חתם על טופס בל 6101 הראשון, הוא כלל לא עסק כעובד עצמאי (הוא פתח את העסק רק ביום 8/3/04). גם בכך שונה מצבו של התובע ממצבו של מבוטח סביר. בניגוד למקרים אחרים שבהם אין זה סביר שלא המבוטח ולא מייצגו לא ישימו לב לכך שהמבוטח אינו נדרש לשלם דמי ביטוח, הרי שכאשר ממילא לא היתה פעילות בעסקו של התובע - ניתן להבין כיצד לא התעוררה השאלה בדבר תשלום דמי הביטוח כ"עובד עצמאי". ההלכה שלפיה נכון לראות את נסיבותיו האישיות של המבוטח ובהתאם לכך לבחון את מידת הסבירות בהתנהגותו בדבר רישומו כ"עובד עצמאי", נקבעה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נה/37-0 פלאח - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 13/4/95). בפסק הדין האמור נקבע - בין השאר - כך: "יש לציין כי כשם שמוטלות חובות שונות על המוסד כלפי המבוטח, על-פי החוק, אשר על המוסד לכבדן, כך גם חייב מבוטח לכבד חובה המוטלת עליו כלפי המוסד, על-פי החוק. לאור זאת, היה על המערער למלא אחר מצוות סעיף 33(א) [היום - סעיף 77] לחוק ... ואין לגרוע דבר מהוראות אלה. עם זאת, יש לבחון את מערכת העובדות בעניין שלפנינו על פי מבחן הסבירות של התנהגות המערער".

לעומת זאת בעניינו של התובע, קובע בית הדין כי אינו סבור שנכון לראות את רו"ח כמי שהתרשל בתפקידו. בנסיבות המקרה עת הוכח כי רו"ח ומנהלת החשבונות נהגו עם התובע באופן הרגיל שבו הם נוהגים עם לקוחות המשרד, אופן שלא גרם לבעיות לפני כן - נראה לבית הדין כי הם נהגו באופן סביר ואין לראות מי מהם כמי שהתרשל בתפקידו.

עוד מציין בית הדין כי בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בעניינים אלה של בחינת קיום חובת הרישום, כ"עובד עצמאי" יש מקרים שבהם הספק פועל לטובת המבוטח. דב"ע נה/37-0 שם נאמר: "נראה לנו כי בנסיבות אלה, ככל יש ספק לגבי זכאות המערער מבחינת חוק הביטוח הלאומי, יש לפרש את הספק לטובת המערער.".

לסיכום קובע בית הדין כי במקרה יוצא הדופן של התובע - יש לראות בפעולות שנעשו במשרדו של רו"ח משום הוצאת התובע ידי חובת עשיית המוטל עליו כדי להירשם ולכן מתקבלת התביעה.

כל האמור הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ודעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ פרטני מעו"ד המתמחה בתחום.
הכותבת הינה עורכת דין בעלת משרד עצמאי אשר מתמחה בתחומי הביטוח הלאומי והנזיקין מטרדים,צוואות וירושות ותעבורה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי