רש"י שואל במקום,מדוע רוצעים דווקא את האוזן ולא איבר אחר בגופו של העבד העברי? כתשובה לשאלה הוא מביא את דברי ר' יוחנן בן זכאי:"אוזן זאת, ששמעה על הר סיני את הדיבר 'לא תגנוב', והלך וגנב-תירצע. כמו"כ אם מכר את עצמו לעבד -גם במקרה זה ,תירצע אזנו על אי קיום דבר ה' שעם ישראל הם עבדיו בלבד ולא עבדים לעבדים.
עונש רציעת האוזן של עבד עברי מעורר מספר שאלות,מדברי ר' יוחנן בן זכאי מובן שקיימות שתי סיבות לעונש,א,גניבה. ב,מכירת גופו לעבדות.את העונש הוא אינו מקבל באופן מיידי אלא א"כ לאחר שש שנות עבדות,הוא אומר לאדונו שהוא מסרב לצאת לחופש לכן רוצעים את אזנו. נשאלת השאלה אם העונש הוא על גניבה או מכירת גופו ,מדוע הוא נענש רק לאחר שש שנים ולא מיד?
וגם לאחר שש שנים של עבדות למה מגיע לו עונש כזה קשה של רציעה ? הרי יש לו לעבד המסכן טענה צודקת הוא אינו רוצה להיפרד מאשתו וילדיו?
לכן רש"י מסביר שסיבת העונש באה על עצם הגנבה והמכירה העצמית של העבד,אך גם על זה ניתן לסנגר עליו ולומר הרי מדובר כאן באדם עני ומרוד שהרעב והמצוקה בה הוא היה שרוי הביאה אותו לגנוב או למכור את עצמו לעבד, א"כ למה מגיע לו עונש כזה קשה?
בעצם השאלות טמונה התשובה,אדם שנאלץ לגנוב או למכור את גופו לעבדות בגלל מצוקתו - הוא בוש ונכלם מכל הסובבים אותו והא מצפה בכיליון עיניים ליום שחרורו, על מנת להסיר מעל עצמו את אות הקלון שדבק בו.וכאשר ישנו עבד שהוא לא שש לצאת לחופש המיוחל, אלא מעדיף להישאר עבד לאדונו, מעיד הדבר שמלכתחילה מניעיו לא היו מתוך מצוקה בלבד , אלא משום שהוא לא חש שהוא עושה מעשה רע ואין לו מה להתבייש במעשהו. על כך אומרת התורה הוא ראוי לעונש של רציעת האוזן.
באופן סמלי ניתן להסביר את הדברים על איך וכיצד אמורה להתנהל עבודת האדם היהודי את בוראו, "שש שנים יעבוד" הם כנגד ששת ימי החול , שבהם הוא עסוק בצרכיו הפיזיים, אך אין הוא משעבד את עצמו לצרכיו אלה, אלא מנצלם לעבודת הבורא ולכן כשמגיע "יום השבת" שהוא כנגד השנה השביעית , הוא מוציא את עצמו לחופשי ומתנתק מהשיעבוד של ימי החול ומקדיש את כל זמנו לדברי תורה ותפילה.
אך יש כאלה שכל כך טרודים הם בענייני העולם בימי החול, עד שהם יורדים לרמת שיעבוד לשאיפותיהם בדומה לאותו עבד שגם לאחר שש שנים אינו מתנתק מאדונו וגם כשמגיע יום השבת אינם חפצים להשתחרר מהעבדות הגשמית הארצית.
רציעת האוזן באה לתת תזכורת לאותם אנשים על ציויו של הבורא "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים", עליהם לשחרר את עצמם מהשיעבוד לעגל הזהב("עבדים לעבדים") ולהיות מחוברים לעבודת בוראם ("כי לי בני ישראל עבדים").
מנכ"ל ארגון "אור לנוער"חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים" מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
