דוגמאות לשאלות רטוריות:
"השומר אחי אנוכי?" (קין לאלוהים)
"הרצחת וגם ירשת?" (אלוהים לאחאב)
"מי אוהב אותך יותר ממני?" (ארקדי דוכין לאהובתו)
"אני קוף?" (דוד לוי בנאום הקופים)
"אני לוזר?" (שמעון פרס בנאום הלוזרים)
"עודך מחזיק בתומתך?" (אשתו של איוב לאיוב, שהמשיך להאמין באלוהים גם אחרי שהוכה בשחין)
"את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל?" (איוב לאשתו)
"מה את מבינה?" (ג`וני שועלי לאהובתו).
אני לא אוהבת את השימוש בשאלות רטוריות בכתיבה. שאלה רטורית היא אמצעי אמנותי. אני מעדיפה שהמילים ידגישו את הרעיון, ולא האמצעים. אני אוהבת משפטים מוחלטים, שכוחם אינו תלוי בעמדותיו של הקורא האנונימי. כאשר הכותב משתמש בשאלות רטוריות הוא מנהל דו-שיח דמיוני עם הקורא. אני מעדיפה כתיבה שבה קיים חיץ ברור בין הכותב לקורא, כמו שחקן טוב המתנתק מסביבתו (מצלמות, קהל) ומתרכז בתפקידו, ובכך הוא מאפשר לצופה להבין טוב יותר את הדמות.
לעתים השאלות הרטוריות מרמזות על רגשנות. עולה מהן חוסר ביטחון, או להפך: מסתתרת מאחוריהן טענה לפיה התשובה לשאלה ברורה עד שאין צורך להציג אותה. משאלות רטוריות עולה נימה פטרונית, מתנשאת ומטיפה. על הכותב להתרכז בהצגת דעותיו, ולא בחינוכו של הקורא.
משאלתו של דוד לוי "אני קוף?" ובשאלתו של שמעון פרס "אני לוזר?" עולה נימה מתבכיינת, ומסתתרת מאחוריה השאלה הרטורית: "איך אתם מעזים?"
צריך אומץ כדי לקבוע בנחרצות "אני לא קוף!" "אני לא לוזר!" למשפטים כאלה יש כוח רב. אין בהם התחמקות. הם מציבים את הכותב או את הנואם ישירות מול הטענות הפוגעות.
לכן,
במקום "מי אוהב אותך יותר ממני?" ארקדי דוכין יכול להכריז בפני אהובתו: "אני אוהב אותך הכי הכי בעולם!"
במקום "עודך מחזיק בתומתך?" אשתו של איוב יכלה להגיד לו: "פראיירים לא מתים. הם רק מקבלים שחין".
במקום "הרצחת וגם ירשת?" אלוהים היה יכול להגיד לאחאב: "וואלה, נסחפת בגדול".
אבל לאלוהים מותר להשתמש בשאלות רטוריות.
לא?
_____________________________________
סימן הפיסוק שממנו ניתן להסיק שאלה רטורית הוא "?!" מי שקרא כבר את מאמריי על סימני הפיסוק יכול לנחש את דעתי על הסימן "?!" להמלצות נוספות לכתיבה טובה, כתיבה יפה, כתיבה נכונה באתר עריכה לשונית
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



