אמש ראיתי את "מסכות או לא להיות"מחזה מאת לילך וולך המוצג ע"י אנסמבל תיאטרון דיוניסיה.
זהו תיאטרון שנוצר לפני כשנתיים ע"י השחקן יוסי אלמוג במטרה להציג מחזות מקוריים עכשוויים.
שם התיאטרון על שם הפסטיבל ביוון העתיקה לכבודו של האל דיוניסיוס שהיה בין השאר גם אל התיאטרון.
ההצגה בוימה ע"המיסד שאחראי גם על התנועה בהצגה.
כולנו רוצים אהבה. כל אחד מנסה ליצור קשר. מנצל כל הזדמנות אך האם הדבר קל.האם אנו כנים עם עצמנו ועם הזולת.מתברר,לפי ההצגה, שאנו לובשים מסכות. במוקדם או במאוחר מסכות אלו נופלות ומתגלות הפנים האמיתיות.אז התוצאה היא אכזבה,סוף הקשר וחזרה להתחלה.
בודד הוא האדם. הוא רוצה קשר, רוצה אוזן קשבת ,רוצה לדבר, רוצה שישמעו אותו.
אתה מרמה את עצמך, מדבר אל דחליל המספק את הצרכים שלך עד ההתפקחות, עד שאתה מבין שללא דו שיח אין הצלחה ועתיד.
המחזאית כתבה מחזה שמכריח אותך לחשוב, להבין ,להתעמק. לא הכל מוגש לך עם כפית בפה. אתה חייב לחדור לעומק ולהוציא את מסקנתך בעצמך.
הבמאי הכניס בהצגה שירים ותנועה רבה.
הכל מוגש בהומור דק(תפסיקי לצטט מ"לאישה"-זה מביך) שאמנם אינו גורם לך לצחוק בקול רם אך אתה מחייך.אלו אתנחתאות המשאירות לך זמן לחשוב ולעכל.
שונים נושאי הסיפורים אך המשותף לכולם הוא שלמרות התחלת הקשר באף סיפור לא נוצר קשר קבוע ותקין.בכל זאת לאחר זמן מצטערים על הפסקת הקשר ורוצים בחידושו.
המחזה מורכב מסיפורים השזורים אחד בשני כאשר המעבר מסיפור לסיפור סימלי ונעשה ברצף ע"י כך שלקראת גמר סיפור אחד נכנסים גיבורי הסיפור השני באותה תנוחה באותן תנועות כפי שמסיימים גיבורי הסיפור הקודם.
אנו פוגשים בחור-שליח-גיל דסיאנו המציע פגישה לבחורה-שירלי זר- העסוקה בהכנה לאודיציה.היא מסכימה, מטפלת בו,דואגת לו אך הוא לא אוהב זאת כי זה דומה לאימא שלו.חוסר הבנה בין השניים. דבר שהאחד עושה למען השני מתקבל לא כפי שרוצים שיתקבל.
סיפור שני הוא על זוג שאינו יכול להביא ילדים-מיטל עמר ואלון הררי.היא רוצה -הוא עסוק בעבודה.היא מנסה- הוא מרגיש נרדף.הוא לא בנק הזרע שלה.די נמאס לו.
בהמשך בחורה-שוטרת המשחקת תפקיד של שתלטנית- סאדו כדי לזכות באהבה-רוני נוימן עם בחור-אביב זמר.
סיפור נוסף כלה-אני דדון- המפחדת לפני חתונתה.
הסיפור האחרון הוא על אישה-עדילי ליברמן- המפיגה את הבדידות בדברה עם דחליל.יש לה צורך לדבר, להתבטא. צורך במישהו שיכול להאזין בלי לדבר,בלי להפסיק אותה. זאת בעצם הבדידות.אומרת היא לדחליל-אמרו לך שאתה יודע להקשיב.אתה לא עונה.אתה גם בישן.
גם למנחה-משקיף-דרג קווין-יניר בלסן סיפור.הוא התחיל עם בן מינו אך נאלץ לשים מסכה לאחר שהתנכלו בו ברצותו לחיות את חייו האמיתיים.
דמויות שונות מוצגות במחזה. כולן מונעות על ידי הבדידות של האדם מהצורך באהבה מהרצון להתחבר. אתה אינך נרתע משקר,מלבישת מסכה כדי להשיג את מטרתך.
אתה נבוך אתה לא אמיתי. אתה לא כנה.כל הדרכים כשרות למעט אהבה,ליציאה מהבדידות.
זאת המציאות.אלה החיים .זה הצורך באהבה.המסכה עוזרת לרגע קט אך היא אינה הפתרון.
תשעה מבצעים בהצגה ומשחקם של כולם טוב ,משכנע וכל אחד בדרכו והדרכת הבמאי תורם להצלחת הערב.
הבמאי יצר הצגה קלילה מוגשת היטב,בקצב,בחן נעורים וענין רב למרות רצינות הנושא המציג לנו את המציאות.רעיון טוב היה שכל סצינה בעצם גם נבדלת מהשניה בשיר קליל קיצבי המושמע כאילו ע"י המנחה -הדרג קווין בתנועות גוף נהדרות ויפות כיאה לקווין.
התלבושות-סטודיוB6 נאות מאוד,חלקן גם מיוחדות.
לראות או לא לראות:שעתיים של בידור טוב על רמה, מבוצע היטב,מרגש,מתאר את המציאות, את הכמיהה לאהבה.
נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 13/2/2009 15:08
--------------------------------------------------------------------------------
אליביקורת
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
