נפלאות דרכי המקרא, סדר הכתוב בו וגם שמות פרשות השבוע. פרשת השבוע קרויה פרשת "יתרו" וסיפורו של יתרו משתרע רק על כשליש מן הפרשה, שני השליש הנותרים מספרים את מעמד הר-סיני, המעמד המכונן את אמונת ישראל. האם לא היה ראוי להקדיש פרשה שלמה למעמד הר-סיני? או לחילופין לא לפתוח את סיפור הפרשה ביתרו שאינו ישראלי והוא אף "כהן מדין"?
חז"ל ערים לקושי ומתלבטים לגבי מועד בואו של יתרו - לפני או אחרי מעמד הר סיני [1].
בכל-אופן, יתרו זוכה לכבוד במסורת הישראלית, "שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני" [2] יש מדרש אחר שאף מציג את יתרו כדמות מופת, זאת בעקבות הכתוב המקראי "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים" (שמות יח, י). כתוב זה מעורר את ר' פפיס לומר: "בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים רבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום" [3]. כלומר, יתרו הזר היה צריך לעורר את בני ישראל לברך את אלוהי ישראל.
הפעם נדון במפגש שתי הדמויות, יתרו ומשה כבני אדם.
משה, במפגשו הראשון עם בנות יתרו מתגלה באופן חיובי ביותר.
משה ברח ממצריים לאחר שפרעה גילה את הריגת המצרי והגיע למדין [4] שם הוא עד לפגיעה בשבע רועות על ידי חבורת רועים: "ויבאו הרעים ויגרשום" [5]. משה הוא זר במדיין, הוא אינו מכיר את הרועות, אבל בהיותו עד לעוול, הוא מתערב, ללא היסוס, לעזרת החלש: "ויקם משה ויושען וישק את צאנם" [6].
האזכור הראשון של יתרו במקרא הוא באותו הקשר. התיאור נפתח במעמדו "ולכהן מדין שבע בנות" [7]. אבל, דבריו הראשונים מבוטאים לאחר ששבע הבנות חזרו הביתה מן המרעה "מדוע מהרתן בא היום?" [8]. ולאחר שהבנות מסבירות [9] הוא אינו מהסס לרגע ומיד דורש להודות לאיש הזר על ידי הזמנתו לאירוח "ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם" [10]. אמנם יש כאלה שמבינים את האמירה כסיכוי להשאת אחת מבנותיו [11], אני מציע לראות בכך גם ביטוי של אדם ער לסביבה, בעל נכונות לעזור ותחושה לגמול בטוב לאדם שעשה טוב.
מפגש ראשון בין זרים מתאר שתי דמויות, משה ויתרו, שפועלות באופן ערכי-חיובי.
מפגש זה יוצר גם קשרי משפחה בין שניהם [12].
משה מתיישב במדיין ונעשה לרועה צאן חותנו [13] כך מתגלה לו האלוהים המטיל עליו תפקיד הנהגת בני ישראל במטרה להוציאם ממצרים [14]. משה מודיע לחותנו על כוונתו לחזור לעמו כדי לדעת מה מצבו [15]. תגובת יתרו היא ברכת דרך חמה: "ויאמר יתרו למשה לך לשלום" [16].
חולף זמן רב, ושוב נפגשים יתרו ומשה, הפעם העת היא לאחר היציאה ממצרים, ובעצם הפתיחה לפרשת השבוע שלנו: "וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" [...] "ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים" [17].
איך מתואר המפגש?
"ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו האהלה" [18].
במלים ספורות מתואר מפגש חם ונעים של חתן וחותנו שהם גם שני מנהיגים בעלי אמונה שונה.
משה מספר לחותנו על תהליך השחרור מהעבדות בעזרתו הרבה של ה' [19].
תגובת יתרו היא מעניינת:
נאמר: "ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים" [20]. הפועל הפותח את הפסוק "ויחד" מעורר קושי, ולחז"ל הצעות שונות: "רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו" [21]. רש"י בפרשו את הגמרא מבין: "שמל את עצמו ונתגייר". "ושמואל אמר: שנעשה חדודים חדודים כל בשרו" [22]; זאת מפרש רש"י כך: "קמטין קמטין, שהיה מיצר מאד על מפלת מצרים". רש"י בפרשו את פסוק ט בחומש שמות טוען: "וישמח יתרו, זהו פשוטו". אחרים מקשרים בין "ויחד" לאמונת הייחוד הישראלית ובהתאם טוענים: "יתרו קיבל על עצמו את אמונת הייחוד באל" [23].
אנו מציעים לשלב את דברי שמואל ורש"י, "שנעשה חדודים חדודים כל בשרו"; יתרו מאוד התרגש משמחה כנה, אמיתית ומפרגנת.
הבסיס לטענה זו הוא בהמשך תגובת יתרו: כהן מדיין מברך את אלוהי ישראל ומפאר את שמו, זובח לה' ואז כל הנכבדים באים "לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים" [24].
אבל, בכך לא נסתיים תיאור יחסי יתרו ומשה.
יתרו אינו חוזר מיד למדיין, הוא מתבונן בפעילות חתנו: "ויהי ממחרת וישב משה לשפט את העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב" [25].
יתרו מבין שזו אינה דרך יעילה להנהגת עם והוא מציע למשה לבזר את סמכויותיו השיפוטיות כי אחרת זה יפגע בתפקודו: "נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך" (שם, יח).
ומשה? "וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר" (שם, כד).
ובכן, כהן מדין חותן משה סבור שהתנהלות משה אינה יעילה, הוא מבקר אותה. אבל, יתרו אינו מסתפק בביקורת הוא מלווה אותה בהצעת דרך לפתרון. משה, ללא היסוס, מיישם את ההצעה במלואה. האם זה מתמיה?
האם זה מתמיה שהצעת כהן עם ואמונה אחרים מתקבלת ללא כל פקפוק?
נראה לי שלא. הלא גם משה עצמו שעורר את העם למחשבה ולפעולה להשתחררות מעבדות, למרות היותו בן האומה הישראלית, הוא עצמו התחנך והתפתח בחברה המצרית, ומבחינה זו גם הוא היה זר!
כדברי השיר: "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
כלומר ריחוק מסוים ממציאות נתונה יכול לעזור לתפיסה כוללת ומקיפה שאינה רווחת בין אלה שנמצאים בתוך המציאות ממש, בבחינת "בעל הנס אינו מכיר בנסו" [26].
אבל מעל לכל, אנו מוצאים במערכת היחסים שתיארנו בין יתרו החותן למשה החתן, שתי דמויות
בעלי רגישות וחכמה. ולא פחות חשוב: למרות הבדלי הלאום והאמונה, הם משקפים בדרך של כבוד הדדי, הערכה הדדית וקבלה הדדית.
האם צריך יותר מכך ליחסי אדם ואדם?
הארות ומראה מקום
[1] "למ"ד: [יתרו] קודם מתן תורה היה" (בבלי, זבחים קטז, א); וגם "רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא" (שם, שם), כלומר, לפני מעמד הר סיני. לעומתם, "ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא" (בבלי, זבחים קטז, א), כלומר אחרי מעמד הר סיני הגיע יתרו אל משה.
[2] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דעמלק פרשה א; בכתוב זה ניתן למצוא מדרש על כל אחד משבעת השמות.
[3] שם, שם.
[4] "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר (שמות ב, טו).
[5] שם, יז1.
[6] שם, שם 2.
[7] שם, טז1.
[8] שם, יח.
[9] "ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן" (שם, יט).
[10] שם, כ.
[11] "שמא ישא אחת מכן" (רש"י גם רבינו בחיי על אתר).
[12] "ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה" (שמות ב, כא).
[13] שמות ג, א.
[14] שמות ג, ב-כב; ד, א-יג.
[15] "וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים" (שמות ד, יח1).
[16] שם, יח2.
[17] שמות יח, א, ה. בהקשר זה, בפסוק ב: "ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה", נראה קושי בסיום "אחר שלוחיה". בשום מקום לא רשות שציפורה שולחה. אבל, עניין מחייב דיון מיוחד.
[18] שם, ז.
[19] "ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם ה'" (שם, ח).
[20] שם, ט.
[21] בבלי, סנהדרין צד, א.
[22] שם,שם.
[23] איזקסון, "קבלת התורה מתחילה בקבלת הגר", הארץ תרבות וספרות 17/02/06.
[24] שם, י-יב.
[25] שם, יג.
[26] בבלי, נדה לא, א.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



