טיפוס הנוסק, תרבות האיון בישראל והשכחת תרומתם של אמנים ויוצרים 

מה מקור הגישה הנפוצה בחברה ובתרבות בישראל, שהשכחת פועלו וזכרו של אייבי נתן למשל, אדם דגול ונדיר, הינה חלק ממנה? או דרדורם של הצייר הדגול מנשה קדישמן והמשורר הנפלא דוד אבידן לחיי עוני והתבזות? זאת כשבכל מדינה תרבותית, כגון צרפת למשל, היו דואגים לקיום בכבוד של אמנים ויוצרים?

א. הפראים האינטלקטואלים שהתברגו בצמתות הכוח של התרבות בישראל


רבים הנושאים כיום בישראל את דגל החילוניות הנאורה רחוקים מהחילוניות ההרצליאנית. ה``חילוניות`` ההרצליאנית היתה ליברליזם, חשיבה יוצרת, עומק, ובעיקר גישה מוסרית. ארה``ב או צרפת למשל הם מדינות חילוניות המבוססות על אתוס מוסרי וליברלי.



מרבית בעלי רטוריקת החילונות הנאורה בישראל הם ההפך הגמור מכך. את מקום הגישה המוסרית והמחוייבות העמוקה לליברליזם וקידמה ירשה תפעוליות עקרה נעדרת כל בסיס מוסרי וליברלי, כשתחליף לאלה באה, במובן היום יומי והקיומי הפשוט, גישה צינית בחוג מקורבים, ומשפטים קצרים ושיטחיים הנורים מהמותן בהם משובצת אסוסיאציה או שתיים בעלת ניראות של תרבות או המשגה גבוהות. אסוסיאציות ומושגים אלה לקוחים לרוב מעיתון "הארץ", או מספר נחשב שעילעלו בו בעקבות המלצה. אלה מותזים ללא שילוב קוהרנטי במסכת מורכבת כלשהי, בבחינת ברק המתחיל משום מקום וניפסק בשום מקום.



ותכופות טון צדקני, ותחושת צדקתנות עצמית גבוהה, כתחליף להבנה עמוקה מה הוא למשל צדק חלוקתי ומהו מוסר אינדיבידואלי המקדם בנייה מישקית, חברתית ומדעית.



כך למשל, צדק חלוקתי בודאי שאינו העברות מסיביות של קניינים הניגזלים מרוב האוכלוסיה לחוגים אוליגרכיים; בודאי שאינו הזרמת אשראי על ידי הבנקים לקבוצות מקורבים, ומניעתו ממגזרים רבים בישראל, דבר הבולם התפתחות; וודאי שאינו קרטליזם ממלכתי-משקי צפיד כתחליף לכלכלת שוק, אך תוך רטוריקה של כלכלת שוק. וזאת כאשר בשם ה"הפרטה" נימכרים ניכסי המדינה ואזרחיה במחיר נמוך להפליא לקומץ אוליגארכים, שצמחו מתוך הממסד והוזרמו אליהם כספי ענק והטבות שניגזלו מאזרחי ישראל. וודאי שאינו קשרים אוליגרכיים כגורמי קידום באדמיניסטרציית המדינה ומוסדותיה; הוא גם רחוק מלהיות גזל כספי פיצויים מניצולי שואה ויורשיהם מצד הבנקים ומוסדות שילטון; ועוד.



כתוצאה מאתיקה מדוללת ועקרונות קידום שרירותיים וחסרי זיקה לכישרון ותרומה בונה, ברוב צמתות הכוח , התקשורת, האקדמייה, ובשאר מערכות המדינה, מרבדים ברמות ההיררכיה הגבוהות והבינוניות-עליונות את מוקדי הכוח, הכלכלה והתרבות הישראלית אנשים הזריזים להשתלט על מערכי ידע, אך הלוקים ביכולת לנהל, לבקר, לתחזק, לקדם או ליצור מערכות מורכבות.



אם נדבר על טיפוס אידאלי ברוח הסוציולוג הדגול מקס וובר, הרי שניתן לתת מתווה סכמטי של טיפוס האישיות הזה, שיכונה ``הנוסק``. הנוסק המצוי אינו יכול לשים לב ליותר מכוון חשיבה אחד בו זמנית, ומתקשה להבחין בסתירות לתזה הראשונית הקצרה שלו, ולכן הוא גם אינו יכול לפתח אותה הלאה, על מנת לתת פתרונות טובים ומקדמים לבעיות מורכבות. מטבע הדברים שבכל מקום (בתעשייה האוירית למשל) הנוסקים ואנשים בדרגי ביניים יתעלקו בהמוניהם על הבודדים שכן יש להם יכולת לקדם דברים חדשים ועדיין לא ברחו ממתעלקיהם הריקים וחסרי הבסיס האתי.


איני יודע למה להשוות זן זה: האם לדור הרביעי המנוון של האליטה במדינת הצלבנים? אך אין הם נהנתנים דקדנטיים כמוהם, אלא ניראים כאנשים ישירים ובעלי יכולת להשקיע מאמץ.

רק שהם במידה רבה ריקים מתוכן, נעדרי אתיקה, ועקרים מבחינת גישה יוצרת ובונה.


ב. השכחת תרומת כותבים, יוצרים ואמנים - מאפיין מרכזי של תרבות השקר בישראל

אכן, מגמה מכוונת של השכחת תרומה של כותבים או אמנים, החל מרגע מסויים, הינה מאפיין
מובהק של תרבות השקר בישראל, בה מעלים את האפיגונים חסרי הערך. השכחה כזאת, פקדה רבים וטובים (כגון הסופר המופלא פנחס שדה) ושוב, מה מקור התופעות הללו?

מדובר בתהליכים של תודעה הקורסת לנקודה יחידה בהווה - מציאות המתכנסת לנקודה, הזורקת החוצה הכרה בכל מורשת אירגונית ותרבותית - גם באירגונים כלכליים, בניגוד לגישה במערב; והן במרכיב חשוב של הפלגיאריזם הכפייתי שהינו מכת מדינה בישראל, ששוב סווגה השנה על ידי משרד
הסחר האמריקני כניצבת בראש המדינות המפירות זכויות יוצרים בעולם. יש לזכור כי אף דמות
לאומית כנעמי שמר ניתפסה בדומה "על חם" בפלגיאט על הזמר הספרדי הדגול פאקו איבנז, ממנו פליגיארה מנגינת "ירושלים של זהב".

נראה שמאחורי הדברים קיימת מגמה מאיינת כלפי גילוייהם הבונים והיוצרים של החיים, וניסיון במצח נחושה להפוך את סדרי המציאות וחוקיה על פיהם, במסגרת יצירת מציאות הרמטית, המנותקת מהמציאות הממשית, ואשר נושאיה מקפידים מאד למנוע כל זליגת הד כלשהו מהמציאות הראוייה והאמיתית, באותה קפדנות בה סוחר סמים שוקל כל עשירית מיליגרם הרואין. זאת תכופות תוך טיפוח לגלגנות, ציניות ואף מוטיבים סדיסטיים אולם צדקתניים.
כל אלה הינם ביטוייה של מגמה מאיינת, המאפיינת את חברתנו.
יש כאן מוטיבים של רשע טהור, שרבים נראים כנגועים בו ללא תקנה. מדובר, יתכן, בחברה מקורנפת, שאין אולי מוצא ממנה ומצטייר שמעוטה כיום התקווה לשנותה, שכן הקירנוף והחזירות הרוחנית מוצאים דרכים להנציח את עצמם.


המגמה המאיינת בישראל וראשיתה בעליה השנייה
http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=8&rc=msharon
http://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=9&rc=msharon

שורשיו הפילוסופיים של האיון - הגל וניטשה - מיתוס ביתנייה
http://www.faz.co.il/story_413



Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי