כולנו מחפשים את דרך האמצע האישית שלנו. את התמהיל הנכון שיתן ביטוי למגוון הרחב של צרכינו, רצונותינו, תכונותינו והידע שצברנו. החיפוש אחר דרך האמצע הוא ליבו של המסע אותו אנו עוברים במרוצת חיינו. בין אם בחרנו מסגרת של אימון ובין אם לא, אנו מתמודדים עם שאלת האיזון האישי שלנו כל העת.
האיזון האישי, הוא מתחם ממשי, הקיים בנו. מתחם בעל גבולות ידועים ומסגרת ברורה. כניסה אל תוך המתחם מבטיחה לנו הגנה, שקט ושלווה. חריגה ממנו, פריצת היכולות שלנו, פעילות מעבר ליכולתנו ולגבולות שלנו, היא מקור לקושי ולסבל.
גישות שונות מסייעות לנו להתבונן, לבדוק, לבחון ולהכיר את מתחם האיזון האישי שלנו. בעזרת כלים אימוניים שפועלים מזה אלפי שנים ושסייעו לרבבות אנשים למצוא את דרכם ולעבור בשלום יחסי את מסעם בעולם, ניתן לקצר מעט את מסלול החיפוש.
יוגה מודעת ותרגול ברוח תורת הנפש כבודהיסטית, הם כלים אימונים המסוגלים לסייע בכך.
החתירה אל המרכז המאזן, היא בליבו של האימון בהאתה יוגה ובתורת הנפש הבודהיסטית.
לפי התפיסה הקלאסית בהאתה יוגה קוטביות היא מקור הכוח של היקום ומתקיימת בקוסמוס עצמו ובכל חי, צומח ודומם בו. האדם היחיד הוא מיקרוקוסמוס ולפיכך, סבורים היוגים, "בגופנו עוברים זרמים חיוביים ושליליים, וכאשר זרמים אלו נמצאים בשיווי משקל אנו נהנים מבריאות שלמה" (יוגה ובריאות, ס.יסודיאן, א.הייך הוצאת י.מרכוז ירושלים 1958). עמוד השדרה, סבורים היוגים, הוא נושא החיים ובו פועל רטט החיים,"מקום מושבו של הקוטב החיובי נמצא במוח, בחלקו האחורי של הראש מתחת לנקודת צמיחה השיער, המתערבלת כלפי חוץ במעין מערבולת קטנה. מקום מושבו של הקוטב השלילי נמצא בעצם הזנב בין שני קטבים אלה זורם זרם בכל תדירות גבוהה מאוד. זרם זה הינו החיים עצמם" (ריפוי עצמי יוגה וגורל, ס.יסודיאן, א.הייך הוצאת לאור 1990).
פירושו בקירוב של השם "הא" בסנסקריט הינו שמש, המבטא את הזרם החיובי בעוד ש"תה" הינו ירח, המבטא את הזרם השלילי. איזון בין שני הקטבים הללו הוא מפתח לחיים טובים ומספקים. איזונם של הקטבים/זרמים מתקיים תחת עול, תחת מחויבות לאימון היוגי (יוגה מתורגמת מסנסקריט כ"איזון", כ"דרך" וכ"עול". איזון, דרך ועול, לפי רוח היוגה, קשורים זה לזה).
לפי היוגה ותורת הנפש הבודהיסטית, כל דבר שהוא יותר מדי, בין אם חיובי ובין אם שלילי, הוא מזיק. הנזק מתבטא בסבל, אותו אנו חווים לאחר שנצמדנו לנתיב אחד ויחיד, שמנו בו את כל יהבנו וביטלנו את כל מה שמעבר לו.
היוגים סבורים כי עלינו להשתדל לקיים מידתיות בחיינו ולאזן פעולה אחת באחרת. כך למשל, נאזן פעילות פיסית במנוחה, ביחס המתאים לנו. עודף פעילות פיסית כמו גם עודף מנוחה, אינם מועילים. לפי היוגה, שתיהן צריכות להתקיים ובלבד שתתקיימנה במידה ובהתאמה האחת לצד השנייה.
כך גם ניזום פעילות, תנוחה, מצב, נגדי לאחר אותו בצענו כדי לאזנו, להפחית את השפעת צדדיו המזיקים. עסקנו בפעילות עיונית כל היום, נעשה משהו קליל ומשחרר כאיזון. אכלנו כבד בחלק הראשון של היום, נאזן בקל בהמשך. החיים מלאים בצירופי ניגודים המהווים אותם ואינם יכולים להתקיים בלעדיהם.
האיזון, על פי ההאתה יוגה, מתקיים תחת האדם, המודע לקיומה של הקוטביות ומשתדל להטיל את נוכחותו על הזרמים הפועלים בו. לפי היוגה, תודעת האדם, הכרתו, עצמיותו, היא מוקד האיחוד ומקורו.
תפיסת השמש-ירח משמשת כבסיס מטאפורי להבנת האדם בכלל ונפשו (הבנויה מניגודים רבים השואפים למידה של אחדות תחת העצמי) בפרט.
תפיסה זו דומה מאד לזו שהועלתה ונחקרה ע"י הפסיכולוג קרל ג.יונג.
אנו יכולים להבין ולחיות בשלום רב יותר עם צדדים שונים, מגוונים ומנוגדים בעצמנו, עם סדרת הדמויות הפנימיות המתקיימות בנו ולא אחת מפתיעות אותנו עצמנו. אנו מורכבים ובנויים ממארגים מגוונים. יש בכל אחד מאתנו גם טוב וגם רע, גם רוך וגם אכזריות, גם עדינות וגם תוקפנות. היכולת שלנו להכיל את מכלול הויתינו, היא אומנות החיים. קל לנו להכיר בקיומם של הצדדים הטובים, היפים והאלטרואיסטים שבנו. קשה לנו להכיר בקיומם של צדדים מנוגדים, מרושעים, תוקפניים יצריים. קל לנו להתחבר אל הצרכים ה"הגיוניים", הטובים, המקובלים, המוסכמים שלנו אך אנו מנסים להתנגד לצרכים המוזרים, הביזאריים, הטובים פחות, הבלתי מקובלים, המטורפים שלנו. אנו בדרך כלל מדחיקים אותם, מנסים להחביא ולהעלים אותם. היות ולא ממש ניתן, לכלוא ולחנוק חלקים המהווים אותנו, אנו עדים להתפרצויות לא מובנות, לאלימות, לכעסים המופנים כלפי אחרים וכלפי עצמנו. הכרה בקיומה של מורכבותנו ועיבודה תחת מודעותנו וערנותנו, היא הכרחית לחיים מסופקים, הרמוניים ומאוזנים. עבודה פנימית על אינטגרציה בין חלקינו תחת עצמיותינו ונפשנו המתעצבת והמתעצמת, היא מהכוחות המקיימים אותנו. האימון ביוגה יכול לסייע מאד בהשגת אינטגרציה זו היות והוא מפעיל את השפעתו ממקומות בסיסיים מאד, יסודיים, לא מודעים ותת הכרתיים. יש בו את היכולת לגעת בנו מהשורשים, עם מעט מעורבות וורבאלית וחיבור משמעותי פנימי משמעותי ביותר (לעיתים התחושה היא של משהו משמעותי שקורה בלי לדעת להצביע באצבע על ההתרחשות עצמה ועל כתובתה המדוייקת). השפעתו איטית ומתונה, אך הוא נצרב בנו צריבה רחבה (ולא סימפטומאטית בלבד, כמו זו המושגת מטיפולים בדיסציפלינות אחרות, טיפולים המסתיימים בצהלה גדולה ובתחושת החלמה מופלאה, לאחריה מגיעה ההתנפצות הקולוסאלית המביאה לא אחת להתרסקות גדולה עוד יותר מזו שנחוותה טרם תחילת הטיפול).
מעורבותו של הגוף בתהליך יצירת האינטגרציה הוא יתרון משמעותי באימון למטרת איזון בהאתה יוגה ובמדיטציה בודהיסטית, שכן אנו גרים בו, בגופנו, מיומנו הראשון ועד יומנו האחרון. יש לגוף ולנפש קשר בלתי ניתן להפרדה ולחציצה. הבנה ועבודה דרך הגוף היא לפי היוגה מפתח לנפש וההיפך, עבודה על הנפש היא מפתח לגוף. לצד הגוף והנפש המהווים את האדם, קיימת הרוח שהיא בעיני היוגים ההיבט המשמעותי יותר במי שאנחנו ומכאן שלידע האגור בה יהיה השפעה מכרעת עלינו (ומכאן שגם לעבודה הרוחנית ביוגה יכולה להיות השפעה מאזנת ומרפאת).
השקטתה של ההכרה הסוערת בקרבנו (היוגים מתארים קופים היושבים ומתפרעים בתוך הראש) היא, אם כן, מפתח להשגתה של אחדות פנימית וממנה בהמשך גם חיצונית, חיבור. איזון.
האימון בהאתה יוגה ובשאר נתיבי היוגה, מכוון להכרה. בסופו של דבר, כל אימון שנבצע (והיוגה מציעה שפע של אימונים מגוונים המותאמים לאנשים מגוונים בהתאם למי שהם), מיועד להשקיט את הכרתנו הסוערת וממנה את נפשנו ואת גופנו. השגתו של איזון הוא המפתח לכך.
בעת התרגול בהאתה יוגה מודגשת עבודה תבונית הכוללת תנועה ותנועה נגדית. כל מנח גופני מתקיים בהתאמה, בצד ימין ובצד שמאל. מתרגלים מגלים אז את חוסר האיזון האישי שלהם (צד אחד "פתוח" ושני "סגור", צד קצר וצד ארוך, צד כואב וצד נינוח וכו') ועמלים על יישובו, לפחות במישור הגופני. התנועה הפיסית ביוגה מלווה בנשימה. לפי ההאתה יוגה, נחיר ימין ונחיר שמאל מייצגים כל אחד קוטביות פיסית ואנרגטית המאוחדת בלב/ בעמוד השדרה. עצירת הנשימה בתרגילי הנשימה המקובלים ביוגה, מגבשת את האחדות הזו ומציבה אותה, טוענים היוגים, תחת מרות העצמי, ולו לרגע האימון.
האימון בהאתה יוגה מסייע בהסדרת הקונפליקט לכאורה שבין הלב לראש, בין הרגש לבין ההיגיון, בכך שהוא פותח במתרגל המתבונן בערנות וללא שיפוט, נתיבים להבנה עמוקה, המחוללת אינטגרציה פנימית.הגוף והנפש, נפגשים תחת המקום שנפתח להתמזגותם על מתחם האימון והקשר ביניהם מבואר ומוסדר עד מידת האפשר.
האימון בהאתה יוגה כולל עבודה דינאמית על תאום חלקי הגוף השונים, המהווים יחידה הוליסטית אחת, גוף האדם; חלק עליון ותחתון, ידיים ורגליים, איבר ימין ואיבר שמאל מאותו סוג.
האימון ברוח תורת הנפש הבודהיסטית, מכוון לפיתוח ולהרחבת המודעות ותשומת הלב באמצעות תרגול רציף של התודעה הן בחדר המדיטציה ובעיקר, מחוצה לו. האימון הבודהיסטי מכוון לריכוז ותשומת לב לנשימה כעוגן, כמוקד מאחד ומאזן. כותב על כך הנזיר הבודהיסטי טיך נאהת האן: "באמצעות התרכזות בנשימה שלנו, 'פנימה' ו'החוצה', אנו מביאים בחזרה את הגוף אל התודעה והופכים אותם שוב למקשה אחת. נשימה ערה ומודעת היא אפוא גשר חשוב בין שניהם" (השלום נמצא בכל צעד, טיך נהאת האן, הוצאת גל 1995).
אנו מבחינים היטב אם כן שהשאיפה לאיזון האחדותי הוא במוקד התרגול בהאתה יוגה ובבודהיזם.
למתבונן מהצד נדמה כי היוגה, אינה אלא סוג של התעמלות אקזוטית המכוונת לשיפור הבריאות, הגמישות ומראה הגוף. למעשה, כל היתרונות הנפלאים הללו הם רק הרווחים המשניים (המוגבלים במגבלת המציאות). השינוי הפנימי המאזן אליו מכוון התרגול היוגי, עשוי להיות משמעותי מאד למתרגל המסור, המתמיד והצנוע.
טל רביד, מורה ליוגה
04-8711887
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
