היעוד, הדרך, והבחירה החופשית - מכתב לקב''ה  

לקב"ה, שלום וברכה,

אני מתיישב לכתוב לך והמעמד מעמיס עלי. מהניסיון יודע אני שהישיבה תהיה ממושכת. אכתוב רבות, אשכתב ואמחק לא מעט.

לפני שני עשורים התיישבתי כאן, באותו חדר, ופרסתי לפניך את ספקותיי, הרהוריי ותקוותיי. החדר לא השתנה. השולחן העתיק עדיין גדוש ספרים וכתבי עת, כורסתי החורקת מחקה את צורת גופי, מחבקת אותי כאל חבר וותיק ומתנדנדת בקצב של רחשי ליבי. חלון גדול, מאחורי, פונה לגינה ציבורית. בחלוף הזמן, עצי הגינה העצימו, נגזמו וצמחו מחדש. כל עת שחזרו וכרתו את ענפיהם, הם התמידו והרימו ראש, במשל נפלא של התחדשות עיקשת. מימיני, חלון קטן יותר מאפשר הצצה לבניין דירות שצבעו הלבן האפיר עם השנים, וקיבל גוון מתאים לשגרה היומיומית של רוב האנשים הגרים שם. ביניהם, יש כאלה שהצליחו לזנק לאיגרא רמא, אחרים שנפלו לבירא עמיקתא ואלו המסתחררים בסיבוב כואב של גאות ושפל מתמשכים.

גם אני התהלכתי מסוחרר, ובתמורות ובטלטלות שבדרך עצרתי ותהיתי על פשר השוטטות. חשתי צורך קיומי לדעת לאן ומדוע.

שנים חיפשתי. אצל הוגי דעות שאלתי, הקשתי בדלתות מזרחה, חיטטתי באפלה. לשוא.

לפני עשרים שנה עתרתי לפניך לסעד. איך אדע את יעודי? במה אשקיע את כוחותיי? מה ישרוד מפועלי אחרי? כי מדבר לא הפרחתי וחושך לא הארתי. אז מה הטעם? בקשתי ממך לסמן לי דרך ולהאיר לי את קצה המנהרה. תגובתך בוששה לבוא, או כך חשבתי.

מפני שחפץ חיים אני ועיקש כמו העצים שמחוץ לחלוני, לא ייאשתי. החלטתי להמשיך במסע ולהתחיל מבראשית. תרתי משמע.

חיש מצאתי שהכל אצלי. תמיד היה אצלי. ואני חיפשתי במקום הלא נכון. לקח לי מעט להבין - ושנים להפנים - שהיעד ומשמעותו הם תולדה של בחירה. גם המחיר שאשלם תמורתה. בחרתי את הלאן ושקלתי את המחיר. גם השכלתי שעלי להתוות ולסלול את הדרך, תוך כדי הליכה.

היום אני בא להודות לך. שתיקתך האירה לי את הדרך לעצמי, פנימה.

אז, לכשאעמוד בפניך ביום דיני, אבוא מוכן. אך במטותא, אל תמהר. לקח לי חלק לא מיותר מחיי להבין ולמצוא. יש הרבה שטרם הספקתי.

באהבה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי