ישעיהו בן אמוץ 

ישעיהו בן אמוץ

הספר ישעיהו הוא הספר הראשון בנביאים אחרונים. ספר ישעיהו עוסק בנבואות הנביא ישעיהו בן אמוץ. הספר נכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו.
ישעיהו פיתח את רעיון הקדושה: קדושת ה' שממנה נובעת גם קדושת עמו ישראל וקדושת משכנו בציון. הוא מכנה את ה' בשם "קדוש ישראל".
ישעיהו בן אמוץ היה אחד מנביאי הכתב הראשונים. פירוש השם "ישעיהו", הוא:"יושיע ה'" או "ה' המושיע". הוא היה מעורב במדיניות המלכים. היה מעורה במדיניות יהודה ומקורב לבית המלכות. ישעיהו היה בן בית בבית המקדש, ומכאן הסיקו שהוא היה כהן ואף כהן גדול. הוא התחיל להתנבא בשנת מותו של המלך עוזיהו (757 לפנה"ס).
ישעיהו בן אמוץ, היה נביא שפעל בממלכת יהודה בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. הוא נחשב לאחד הנביאים החשובים, המרכזיים והמשפיעים בנבואה הישראלית הקלאסית. אביו אמוץ היה נביא, אחיו של אמציה מלך יהודה. בנבואותיו הוא מזכיר את אשתו ושני בניו, ונראה שהוא היה מקורב למשפחת המלוכה.

באותה תקופה יש פריחה מאוד גדולה בצד החומרי הן בממלכת יהודה והן בממלכת ישראל, עוזיהו מרחיב את גבולות ממלכת יהודה עד אילת .וגם ירבעם (השני) מלך ישראל מרחיב את הגבולות של ממלכת ישראל מ:"לבוא חמת עד ים הערבה" .
הבעיה היא שהמצב החומרי הטוב מביא איתו הרבה קלקולים מוסרים.עוזיהו שהיה מלך טוב, נכשל בגאווה ונכנס לבית המקדש להקטיר קטורת, באותו יום חל רעש האדמה המפורסם שהתרחש בימי עוזיהו ואז .ישעיהו מתחיל לנבא ועוזיהו נענש בצרת ומלכותו עוברת ממנו ליותם בנו.
השלכה חמורה נוספת של המצב הכלכלי הטוב הייתה הירידה המוסרית שהתחילה אז, שהתבטאה בעיוות דין ולכן יש בישעיהו עיסוק מרובה גם בשחיתות בתוך הממלכה שכנראה "חגגה" וישעיהו זועק חמס נגדה.

בתקופתו של ישעיהו משלה אשור בכיפה, ולכן הרבה נבואות בישעיהו עוסקות ביחס שבין אשור וישראל ובין אשור ושאר העמים. המתחרה היחידה האפשרית לאשור הייתה מצרים (שנראה שהייתה חלשה ממנה בהרבה), לאורך כל התקופה היו ניסיונות שונים של מרידה באשור שדוכאו ביד רמה, מרודך באלדן ששלט בבבל עשה ניסיונות מרידה באשור ועל רקע זה בא ניסיון ההתחברות בינו ובין חזקיהו שגם עסק רבות בניסיונות מרידה באשור.

על רקע זה מגיעות נבואות רבות בעלות מכנה משותף אחד השולל את נושא כריתת הבריתות עם הגויים.המסר הקבוע הוא: אין לכרות ברית ואין להתערב בענייניהם הפנימיים של הגויים שמסביב .

ישעיהו קיבל על עצמו ברצון את השליחות הנבואית, מתוך שהכיר במצוקה המוסרית של עמו באותה תקופה, ורצה מאד להושיע את העם ולהצילו מהפורענות הצפויה לו. הוא ראה את השחיתות החברתית, העושק והחמס של השליטים, הוללות העשירים, האמונות התפלות ומנהגי האלילות של העם כולו. ובו בזמן ראה את התעצמות והתקרבות הכובש האשורי לארץ ישראל - וקישר בין שני הדברים: חטאי העם יביאו עליו את החורבן והכליה. אשור היא מכשיר הענישה שבידי ה' לעמו החוטא.

הוא ראה את המלך אחז בחולשתו ובכניעתו לתיגלת פילאסר השלישי, וניסה לעודדו ולמנוע ממנו לעשות טעויות מדיניות מסוכנות. ייתכן שבהשפעתו החל המלך חזקיהו ברפורמה הדתית שלו לטיהור הפולחן. אולם מצד שני, חזקיהו לא קיבל את עצתו המדינית של ישעיהו ומרד באשורים - בסרגון ובסנחריב, ושילם על כך ביוקר. ישעיהו התערב לעזרת חזקיהו, סנחריב חזר בבהלה לארצו, וירושלים ניצלה.
עמדתו הפוליטית הייתה כי אלוהים הוא ששילח את אשור ביהודה והוא יצילנה מיד סנחריב, ומן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור, והתוכחה עליו כאשר פנה לאפיקי עזרה חיצוניים כמו מצרים.
גישתו התיאולוגית של ישעיהו, שתפסה את עליית אשור כמעשה האל היא נקודת מפנה באמונה הישראלית - מאמונה שמרוכזת בקורות את עם ישראל לאמונה אוניברסאלית.

נבואותיו של ישעיהו עוסקות בין היתר בתפיסה, שהחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה הפולחנית של הדת שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון , ישעיהו תפס את העבודה הזרה כביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם.

ישעיהו חזה את חזון אחרית הימים, שאליו קשורים רעיון יום הדין. רעיון השארית; חזון הגאולה והתחייה הלאומית; מרכזיות ציון ומלכה בגאולת ישראל וגאולת האנושות; חזון השלום העולמי - ירושלים היא בית המשפט העליון לכל העמים, וממנה ייצא משפט צדק לכל העמים. אז יושם קץ למלחמות כולן. מלך ישראל הוא המלך המשיח של האנושות כולה. מציון תצא תורה שתדריך את הגויים בדרכי ה' .
פעילותו של ישעיהו נסתיימה בערך בשנת 700 לפנה"ס.על פי האגדה ישעיהו נרצח על ידי המלך מנשה שהיה נכדו.
משל הכרם

ישעיהו ה' פסוקים א'- ז'
א אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. כרם היה לידידי בקרן בן -שמן:
ב ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שרק, ויבן מגדל בתוכו וגם- יקב חצב בו, ויקב לעשות ענבים, ויעש באשים:
ג ועתה, יושב ירושלים ואיש יהודה, שפטו- נא ביני ובין כרמי:
ד מה- לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו? מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באשים ?
ה ועתה אודיעה - נא אתכם את אשר- אני עשה לכרמי: הסר משוכתו והיה לבער, פרץ גדרו והיה למרמס:
ו ואשיתהו בתה, לא יזמר ולא יעדר, ועלה שמיר ושית, ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר :
ז כי כרם יהוה צבאות בית ישראל, ואיש יהודה נטע שעשועיו; ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה :

אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי