מעשה דוד ובת שבע 

מעשה דוד ובת שבע

אחד הנושאים הקשים ביותר להבנה בדברי ימי המלך דוד,הוא פרשת בת שבע,אשת אוריה החיתי. הפרשה נראית מוזרה על רקע דמותו האצילית של דוד המלך הצדיק- ירא החטא.
ואכן חז"ל אמרו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה",וכן שבת שבע הייתה מיועדת לדוד מ"ששת ימי בראשית".
המקרא אינו מסתיר את חולשותיהם של בני האדם; הכתוב רוצה ללמד, אגב סיפור המעשה שלפנינו, כי עבירה גוררת עבירה, וכי החוטא עלול להסתבך. אין ללמד על דוד זכות או ללמד עליו חובה. התכלית היא ללמד לקח לבאי עולם.

מעשה אהבת דוד ובת שבע:
דוד המלך התהלך על גג ביתו.באותה עת היה דוד בערך בן 47. דוד נותר בירושלים ולא התלווה לצבאו. בעודו מסתובב על גג ארמונו באפס מעשה ,חזה דוד באישה "טובת מראה מאוד" רוחצת. [המדרש אומר:וכי בת שבע הייתה רוחצת לעיני כל? אלא מחצלת תלויה הייתה שם, רצה דוד לצוד ציפור, שלח חץ, פגע החץ במחצלת והפיל אותה. כך נתגלתה בת שבע לעיניו.] הוא בירר זהותה ונאמר לו שהיא בת שבע, אשתו של אוריה החתי, שהיה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד .דוד שלח שליחים להביא את בת שבע ושכב עימה.
בתלמוד מובאת דעה לפיה דוד כפה על בת שבע את היחסים באונס. מטרת התלמוד היא לפתור בכך בעיה הלכתית חמורה: אישה נואפת אסורה מכאן ולהבא "לבעלה ולבועלה": גם לבעלה וגם לזה שנאפה עמו, כלומר לדוד. אם כן עולה השאלה, כיצד ייתכן שדוד נשא את בת שבע לאחר הניאוף, אולם אם בת שבע נאנסה, אין היא נחשבת נואפת, וממילא אינה נאסרת לא על בעלה ולא על מי ששכב עמה.
מבחינה משפטית בימינו, עצם פנייתו של מלך רב עוצמה לאישה פשוטה, ושליחת אנשי החרש שלו אליה, יכולה להוות כפייה בפני עצמה.
כעבור זמן שלחה בת שבע אל דוד את ההודעה, כי היא הרה. תגובתו המיידית של דוד הייתה ניסיון לחפות על מעשה החטא החמור שהיה מעורב בו: על פי התורה ומנהגי העולם הקדום, האישה הנואפת והגבר אשר נאף עימה - שניהם נידונים למיתה. דוד קרא לאוריה משדה הקרב במטרה שיבוא לביתו וישכב עם אשתו, כדי שיחשוב כי אשתו נכנסה להריון ממנו ולא יחשוד בדבר. אולם אוריה שיבש את התוכנית. הוא נשכב בפתח בית המלך, סירב להתכבד בסעודה שהכין לו המלך וסירב לסור לביתו:
גם כאשר דוד מנסה לשכרו, אין תוכניתו מצליחה. אוריה אינו פונה אל ביתו ואל יצוע אשתו.
ייתכן שאוריה כבר חשד בדוד ובאשתו ודבר זה, ולא רגשות סולידריות, הוא שהפריע לו לשכב עם אשתו. אוריה משתמש בביטוי חריף כלפי המלך: "חייך וחי נפשך!" כך אולי הוא רומז למלך שעל מעשה כזה עליו לשלם בחייו.
"אפשר שמרוב השידולים של דוד בא אוריה לכלל חשד שיש דברים בגו, ולא על חינם מתאמץ דוד להשפיע עליו שיבוא אל ביתו. ועוד אפשר שקלטה אוזנו שמץ מרכילות כלשהי,מפי משרתי הארמון שידעו מהשלוחים ששלח דוד לבת שבע ומהשליח ששלחה בת שבע אליו, והחליט לא לתת לדוד לטשטש את המעשה".
משהתייאש דוד מהאפשרות להביא את אוריה לשכב עם אשתו, גמלה בלבו ההחלטה לסובב את מותו. בפקודה שכתב ליואב, שר צבאו, הורה לו לנטוש את אוריה בחזית הקרב, כדי להביא למותו. באופן ציני, את הפקודה החתומה ליואב הוא שלח בידי אוריה עצמו.
את ההצדקה למות אוריה מוצאים פרשנים מסורתיים בסירובו לציית לפקודת המלך לסור לביתו, סירוב שהפכו למורד במלכות.
יואב, המקבל את מכתב המלך, פועל כדי ליישם את הוראתו ואכן, אוריה נהרג בין לוחמים אחרים.
דמותו של דוד, כפי שמתגלה במעשה זה, נראית כעומדת בסתירה חריפה לתיאורו הרגיל בתנ"ך כמלך בחסד ה' וכמשורר האלוהים.
כלומר, חטאו של דוד, ובפרט העובדה שנזכר בתנ"ך, שנתפש כספר חינוכי ומוסרי, לא בא לעודד מעשים כגון אלו או לתת להם לגיטימציה, אלא ללמד דרך תשובה ליחידים, כפי שאומר דוד בעצמו בתהלים פרק נ"א.

שנים לאחר מכן,דווקא בן אחר של בת שבע,שלמה, הוא זה שזכה למלוך ולהקים את בית המקדש.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי