דוד בן ישי  

דוד בן ישי

דוד בן ישי חי בשנים 1040-970 לפנה"ס. הוא היה נינם של רות המואבייה ובועז מבית לחם יהודה. היה המלך השני לישראל וראשון למלכות בית דוד; הוא נולד 906 לפני הספירה. היה הצעיר בשמונת הבנים אשר לישי מבית לחם, ורעה את צאן אביו.

דוד מלך ארבעים שנה, מהן שבע שנים וששה חדשים על יהודה בבית לחם. הוא מייסדה של שושלת בית דוד, ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-400 שנה, עד חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס.
פירוש שמו "דוד" הוא "האהוב". לדוד מיחסים,את איחודן של ממלכות יהודה וישראל וכיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה . דוד הצליח בכל אשר עשה וזכה באהבת העם, וכאדם פרטי - בעל ואב, שלא רווה נחת ממשפחתו ולא ידע שלווה בביתו.

דמותו ופועלו של דוד תופשת מקום חשוב במסורת היהודית. הוא היה בעל אמונה חזקה ורגשות דתיים עמוקים, שדורש אל האלוהים ונשמע לדברו שהגיע בידי נביאיו. הוא מכונה במקרא "נעים זמרות ישראל" והמסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. מסורת נוספת גורסת,כי המשיח יהיה אדם מזרע דוד. הרמב"ם והמהר"ל מפראג,כמו הוגה דעות רבים, ראו בדוד המלך את המלך האידאלי, ואת תקומת בית דוד כסמל הגאולה העתידה על-פי המסורת, המשיח יהיה מזרע בית דוד.

סיפור מלחמת דוד בגלית , ענק מן הפלשתים, אשר מזמין כל אדם מישראל, להלחם בו מלחמת ביניים, אך הכול יראים מפניו. דוד, בנו הקטן של ישי, נשלח על-ידי אביו מאחרי הצאן להביא צידה לשלושת אחיו הגדולים, הנמצאים במחנה צבא ישראל בעמק האלה. כשהוא מגיע, הוא שומע את סיפור גלית ואת הפרס הגדול המובטח למי שיכה את גלית, המחרף את מערכות ישראל. הוא מכריז באומץ כי יוכל להלחם בגלית.
השמועה על הנער המוכן ליטול על עצמו את האתגר הגדול, מגיעה לאוזני שאול, הקורא אליו את דוד ומזהיר אותו כי לא יוכל להלחם בפלשתי .דוד מתפאר בעלילות גבורתו: "ארי ודוב באו ונשאו שה מעדרו והוא "גם את?הארי גם?הדוב הכה" ושאול, אם משתכנע ואם מחוסר ברירה, משלח אותו להלחם בגלית.

דוד מנסה ללבוש שריון אך אינו חש בנוח עמו. הוא מסיר את השריון ויוצא למערכה ובידו רק מקלו, חמש אבני קלע וקלע הרועים שלו. הוא מזנק לקראת גלית ובאמצעות קלע הרועים שלו מעיף אבן קלע אל מצחו של גלית, החלק היחיד החשוף בשריונו, ממוטט אותו וכורת את ראשו. הפלשתים הנבעתים נמלטים וצבא ישראל דולק אחריהם ובוזז את מחנותיהם. אחר כך, אומר הכתוב, לוקח דוד את ראש הפלשתי ומביאו לירושלים

אחרי משיחתו של דוד, רוח-רעה, דיכאון, ביעתה את המלך שאול. עבדיו ממליצים כי ייקח לו מנגן בכינור שיקל על מצב-רוחו העגום וממליצים על דוד.דוד מגיע לחצר שאול, מנגן בפניו, ומקל על רוחו הרעה. הוא נושא חן מלפניו עד כדי כך שהוא הופכו לנושא כליו.

שאול נוטל את דוד לחצרו ושם נקשרת נפשו של יהונתן בן שאול לאהבו "כנפשו"- והוא כורת עמו ברית. שאול הופך אותו לשליחו האישי ופעולתו המוצלחת בתפקיד זה נושאת חן בעיני הלוחמים, העם ועבדי שאול גם יחד, ודוד צובר כוח והופך ל"שר אלף".

שאול ,מתקנא בדוד על הצלחתו בקרב עם גלית, שכן אחרי הקרב יצאו בנות ישראל בשירה "הכה שאול באלפ[י]ו ודוד ברבבתיו" דבר שהוא לצנינים בעיני המלך.שאול המקנא, מטיל בדוד המנגן בפניו את חניתו פעמים במטרה להרגו; שאול מבקש להשיא את בתו הבכורה, מירב, לדוד, ודורש ממנו לצאת למלחמות כדי להוכיח את יכולתו ואומר לעצמו: "אל?תהי ידי בו ותהי?בו יד?פלשתים".

דוד ביקש להינשא גם למירב וגם לבתו הצעירה של שאול, מיכל, שאהבה את דוד. מכיוון שהיה עני ולא יכול היה לשלם את המוהר, סירב לשתי ההצעות. שאול מציע לו, במקום מוהר, להביא לו מאה עורלות פלשתים, ודוד, המבקש להתחתן עם בית המלוכה, נענה ברצון ויוצא ומביא מאתיים עורלות. דוד נישא למיכל בת שאול .

קנאת שאול בדוד נמשכת, והוא מבקש להמיתו שוב ושוב, כל זאת בעוד דוד אמור להיות שליחו האישי הבכיר והמנגן בפניו. דוד ניצל פעם אחר פעם, בזכות עזרתם של בני שאול, מיכל ויהונתן. הוא נמלט רמתה, למקום מושבו של שמואל.

לאחר מותם הטרגי ,של שאול ובניו בגלבוע, נמשח דוד למלך יהודה, ולאחר מכן, לאחר שאבנר בן נר, מפקד צבא שאול, מעביר אליו את נאמנותו - הוא מוכר כמלכה של ממלכת ישראל כולה: "בחברון מלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנה על כל ישראל ויהודה.

דוד ביצר את מעמדה של ממלכת ישראל, ארגן צבא קבע, לחם וכבש את רוב אויבי הממלכה בכל גבולותיה: פלשתים, עמון, מואב, ארם דמשק וארם צובא ועוד. הפך את ירושלים לעיר הממלכה, לאחר שכבש אותה מידי היבוסים, והקים את ארמונו שם. דוד רצה להקים את בית המקדש, אבל נתן הנביא נשלח לבשר לו כי לא הותר לו הדבר, עקב המלחמות הרבות שערך והדמים הרבים ששפך.

מעשה דוד ובת שבע :דוד חומד את בת שבע, נכדתו של יועצו אחיתופל ואשתו של אוריה החתי, אחד מאנשי צבאו הבכירים, ואף שוכב עימה כאשר אוריה בשדה הקרב. לאחר שהיא נכנסת להריון, הוא מנסה לטשטש את מעשיו , וקורא לאוריה ומשדל אותו שילך אל ביתו לשכב עם בת שבע, וכך לא יחשדו שדוד הכניס אותה להריון, אך אוריה מסרב.
דוד שולח אותו בחזרה לשדה הקרב, ובידו אגרת שיגלגלו את מותו בזה שינטשו אותו בשדה הקרב, יואב בן צרויה מפקד צבאו, ממלא בשינוי אחר ההוראות וגורם למותו של אוריה ביחד עם חיילים נוספים. לאחר שאוריה מת, דוד אוסף את בת שבע לביתו ומתחתן אתה.
נתן הנביא מוכיח אותו על מעשיו ודוד מתוודה על חטאו, שב בתשובה ותשובתו מתקבלת. עונשו היה כאשר אמנון בנו בכורו, אונס את תמר אחותו, וכאשר בנו הנוסף אבשלום אחי תמר מאותה אם, נוקם את נקמתה ורוצח את אמנון. שנים לאחר מכן אבשלום מורד באביו ועושה הפיכה שבמהלכה הוא מנסה להרוג את דוד, ואף שוכב עם פילגשיו של דוד ולבסוף נהרג בידי יואב שר צבאו של דוד.
בהקשר לפרשה זו אומר התלמוד במסכת שבת "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" כי בזמנם המנהג היה כי "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" כדי שבאם לא יחזור מהמלחמה ויוכרז נעדר, לא תשב אשתו בעגינותה, ותוכל להינשא בשנית מתוקף כוחו של הגט. ועל כן לא הייתה בת שבע אשת איש לבעלה אוריה החיתי, שכן היה הוא מגיבורי לוחמיו של דוד, וכשיצא למלחמה כתב לה גט. פרשני התלמוד מדגישים, כי לא ניתן לומר שאינו חטא כלל, שכן מעשה בלתי ראוי נעשה כאן בוודאי. אלא שלא חטא דוד את החטא החמור של בעילת אשת איש ,אשר העונש עליו הוא מיתה.

בעת זקנותו של דוד הוא סובל מקור פנימי, וגם כאשר הוא מכוסה בשמיכות הוא לא מתחמם. יועציו מייעצים לו לקחת נערה שתחמם אותו, ואחר חיפוש מובאת אליו אבישג השונמית.

חולשתו זו של דוד גורמת לבנו השני, אדוניהו, לקשור קשר עם יואב בן צרויה ואביתר הכהן על מנת למלוך. ניסיונו של אדוניהו סוכל על ידי בת שבע אשתו של דוד ועל ידי נתן הנביא אשר פונים אל דוד בדרישה, שיודיע עוד בחייו מי יירש את כיסאו; דוד נענה לבקשתם וממליך תחתיו את שלמה, בנו מבת שבע.

מסופר על דוד, שמת בשיבה טובה, בשנת תתקכ"ד בן שבעים שנה. מת בעושר וכבוד, לאחר שבנו שלמה נמשח למלך. בתלמוד מסופר על שיחתו עם ה' אודות פטירתו, ועל פטירתו בחג השבועות.

פטירתו של דוד מתואר:"וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד". ובמסכת בבא בתרא נאמר: "קברי בית דוד... היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם".

קבר דוד המלך ,הוא מבנה בהר ציון בירושלים, בו על פי המסורת העממית -קבור דוד המלך. למרות שעל פי התנ"ך קברו של דוד המלך נמצא בעיר דוד, זיהתה אותו המסורת העממית כשוכן במבנה הנמצא על הר ציון, סמוך לעיר העתיקה.

דוד המלך,כתב את ספר התהילים,בו הוא מזמר ומהלל ומודה לה' על הכול, ועל האפשרות והזכות שניתנה לו להודות לה', אשר פקח את עיניו וזיכה אותו להודות. דוד המלך היה עוסק כל הלילה בשירות ותשבחות.

שיר שכתב אלמוני:

לפני שנים רבות שמעו בארץ ישראל
קולות ניגון שירה ומזמורים
בצליל כה מיוחד ובנעימה טובה
כשיר ציפור זמיר בין העלים
זה כינור דוד ביד דוד המלך
הפורט על מיתריו
כטוב ליבו ביין לעת ערב
מלווה הוא את שיריו
לפני שנים רבות בשערי ירושלם
ניצבה נפעמת בחלון מיכל
הביטה במשעול ובעיניה אור
רוקד דוד ובידו כינור
זה כינור דוד ביד דוד המלך
הפורט על מיתריו
כטוב ליבו ביין לעת ערב
מלווה הוא את שיריו
חלפו שנים רבות מהתהילת התהלים
עוד מיתרי כינור דוד נוגנים
אומרים כי יש מקום ובו הצדיקים
עם ערב את כינור דוד שומעים
זה כינור דוד ביד דוד המלך
הפורט על מיתריו
כטוב ליבו ביין לעת ערב
מלווה הוא את שיריו
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי