על רקע התמיכה הציבורית הגורפת במערכה הצה"לית נגד החמאס נראה שרק מיעוט מבוטל הוא זה המעז לתהות בינו לבין עצמו האם יש בעצם אלטרנטיבה לעימות הצבאי בחזית הדרום. שהרי מדובר כביכול במלחמת אין ברירה במלוא מובנה של ההגדרה. הציבור הרחב מאוחד בתחושה של מלחמה צודקת נגד תכלית הרוע המגולמת בדמותו של החמאס, שאינו בוחל בשום אמצעי של תעמולה ארסית וטרור על מנת לערער את קיומה של מדינת ישראל שנואת נפשו.
בזמנים כתיקונם ייתכן שהיה ניתן לפרש את המערכה הצבאית נגד החמאס במונחים של מלחמת אין ברירה, אך ההיסטוריה עתירת התהפוכות של מדינת ישראל מלמדת ששום תועלת קיומית לא תצמח ממלחמת החמאס. כצפוי, גם במערכה נגד החמאס חוזר על עצמו תסריט החיזבאללה, שיצא רק מחוזק, מאושש ונחוש יותר מהעימות נגד ישראל במלחמת לבנון השנייה.
כמודל שלו לחיקוי, מאמץ גם החמאס את טקטיקות הלחימה של החיזבאללה. בערמומיות אופיינית הוא מתמרן את צה"ל לירי קטלני על מקלטים אזרחיים תוך פגיעה מסיבית באוכלוסייה חפה מפשע שכלל אינה מעורבת בלחימה. כתוצאה מהאירוע הטרגי חל מהפך קיצוני בדעת הקהל העולמית, וכל האהדה שרווחה בעולם כלפי ישראל תוך הזדהות מלאה עם מטרות מלחמתה בחמאס הפכה לביקורת מתוזמרת המשגרת את חיציה המורעלים אל לב ליבה של המדינה היהודית.
גם הירי בשוגג על חיילים ישראליים שנפגעו מאש צה"לית הוא תוצר צפוי של לקחי מלחמת החיזבאללה. שהרי טראומת הלקחים הכואבים של מלחמת הבזק הצה"לית בחיזבאללה הפכה את צה"ל לצבא מדוד וזהיר ביותר. על פי הדוגמה המוכרת מתחום הבטיחות בדרכים המלמדת כי גם זהירות יתר עלולה לגרום לתאונות, מסתבר שצבא זהיר מדי ממיט על עצמו פגיעות בנפש בשל ההסתייעות המופרזת בחיפוי ארטילרי קרוב.
החמאס מאותת שמבחינתו תם סבב האלימות הנוכחי והוא זקוק להפוגה לצורך התרעננות, גיבוש והתחמשות מחודשת. במוקדם או במאוחר ישיג החמאס את ההפוגה הטקטית בעזרת מתווכים נמרצים מהקהילה הדיפלומטית הבינלאומית. למרות שהמנהיגות הישראלית משחררת הצהרות החלטיות בדבר נחישותה למצות עד תום את מטרות המערכה, יש להניח שפיק הברכיים, שכבר נותן בה את אותותיו, יהפוך כצפוי לקריסה מוחלטת תחת הלחץ הבינלאומי.
כך שאם מדינת ישראל אינה מצליחה להיגמל מהתמכרותה הנרקוטית לאנטי-אסטרטגיה המכונה "שטחים תמורת שלום", שקעקעה את הישגיו הצבאיים של צה"ל מאז מלחמת השחרור, לפחות מוטב שנהיה עקביים, ניצמד אל הקונספציה הנוחה, הידועה והמוכרת וננסה להפיק ממנה את מיטב התועלת הקיומית.
שכן, מלחמות החיזבאללה והחמאס ממחישות את נזקיה של ישראל המתחזה למדינה בעלת אסטרטגיה לאומית מגובשת ונחושה בו בזמן שהיא נגועה עד לשד עצמותיה בנגיף הפתולוגי של קונספציית הוויתורים הטריטוריאליים. העימותים האלימים עם ארגוני הגרילה הערביים רק מוכיחים שלחינם אנחנו מקריבים את מיטב הדור הצעיר, משקיעים משאבי עתק ומדלדלים את ההון הממלכתי במלחמות עקובות מדם שלא מניבות שום דיווידנדים מדיניים. יתרה מזאת, לאחר כל עימות המצב הביטחוני רק הולך ומתדרדר ביתר שאת, ומדינת ישראל מתקשה להיפטר מהקלון הבינלאומי של מעורבותה בפשעי מלחמה.
כאמור, מוטב לה למדינת ישראל לנהוג לפחות בעקביות ולהמשיך להיצמד לאותה קונספציה מוכרת של העדר אסטרטגיה לאומית, שכל כך השתרשה במנטליות הישראלית. זאת היא בעצם האלטרנטיבה היחידה בהתחשב ברפיון הלאומי הרווח בחברה הישראלית. מכאן שהחלופה הטקטית היחידה המתאימה לישראל הנוכחית היא מדיניות של מיגננה פסיבית.
על ישראל להתמגן, להתחפר ולהתבצר, על פי מיטב התושייה הישראלית היצירתית, וכך לספוג בגבורה את הפגזים, הטילים, הרקטות ושאר פגעי הטרור שבהם זכתה תמורת ויתור על שטחים. כך תחסוך מדינת ישראל מעצמה קורבנות נפש בקרב חיילים ואזרחים. כמו כן יתפנו המשאבים הלאומים האדירים, שהיו מתכלים בעוד מלחמה מיותרת אשר אינה נושאת בכנפיה שום רווח ביטחוני, וינותבו ליעדים חיוביים של שיקום המדינה ושגשוגה בכל שטחי החיים.
ברחבי העולם תזכה ישראל המתגוננת בגבורה אצילית בתוך מקלטיה, ביצוריה ומוצביה להזדהות חמימה ואוהדת, וכל פוליטיקאי בזירה הבינלאומית ישיר לה שיר הלל על תבונתה, נועזותה ומוסריותה. מתוך מטר הטילים המתפוצצים על אדמותיה של ישראל המתגוננת יזכו גם הערבים לפרוק את מלאי הזעם האצור בקרבם נגד המדינה היהודית, ואולי יתמתנו.
אשר על כן, טקטיקת המיגננה הפסיבית אכן יכולה להשתבח כל כולה ביתרונות יצוקים בבטון, ובא שלום על ישראל. אך עיקר עוצמתה של המיגננה הפסיבית נובע מכך שהיא משקפת את ישראל האמיתית. כלומר, ישראל הנוקטת במיגננה פסיבית נגד הטרור היא ישראל הנאמנה לעצמה, כפי שהיא במציאות ולא על פי תדמית וירטואלית מזויפת של עצמה.
לעומת זאת, ישראל המאבדת לפרקי זמן קצרים את עשתונותיה ויוצאת למערכה התקפית נגד אויביה, היא ישראל שנקלעת לתסריט ידוע מראש של כשל ממלכתי. שכן, כאמור, זאת היא ישראל השוכחת לרגע את זהותה האמיתית ומתחזה לאחרת, עד אשר היא מתעשתת לנוכח הסתבכויותיה הצבאיות הבלתי נמנעות, שטופחות על פניה ומזכירות לה מי היא באמת, ולא נותרת לה ברירה אחרת אלא להתקפל במהירות עם הזנב בין רגליים, להתכנס בתוך עצמה וללקק את פצעיה.
כאילו לא די בכך שאנחנו מסכנים את קיומנו הריבוני בהסתמכות על קונספציית הכשל של שטחים תמורת שלום כתחליף לאסטרטגיה לאומית מגובשת, אנחנו מוסיפים חטא על פשע ונוקטים בטקטיקות המנוגדות לטבע הלאומי שלנו שמדרדרות אותנו בזירה המדינית לאחר כל הישג צבאי. ככל שחולף הזמן, כבר מקשה עלינו האפקט המשולב של רפיון לאומי והתכחשות העצמית להכריע את האויב גם בשדה בקרב.
לכן כאמור, בעת הזאת רק המיגננה הפסיבית היא האלטרנטיבה הביטחונית היחידה. כל מערכה צבאית התקפית תסתיים כקודמותיה בקורבנות מיותרים, התדלדלות המשאבים הלאומיים ובידוד ישראל בזירה הבינלאומית. כל זאת על מנת לחזור מותשים למשבצת ההתחלה של אותו מצב ביטחוני רעוע ואף ירוד ממנו, להתעצמות הטרור ולאותו מבוך מדיני ללא מוצא.
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
