מיכל בתי האהובה, עשתה שנת שרות, היתה בצבא בצפון בסיוע לאוכלוסיה בזמן מלחמת לבנון השניה,התנדבה לשס"ן - שרות סדיר נוסף בשדרות והיום לומדת, למה אני לא מופתע, עבודה סוציאלית.
קראו את מה שהיא כותבת לי,יש מה ללמוד ממנה
לצערי אבא מה שכתבת על רס"ב חן נכון הוא. מהר מאוד "מתרגלים" למצב ולכן הוא נמשך כל כך הרבה שנים....
כשאתה בתוך העיר הזאת שהופכת קרובות לעיר רפאים אתה חושב, מרגיש , מאמין ולעיתים בצדק שאתה היחיד בברוך הזה. לצערנו עד לאחרונה לא היה על זה סיקור מתמיד וכשהיה, נדמה היה לפעמים שלתושבי שאר חלקי הארץ זה כבר לא כל-כך מזיז והם עייפו מלשמוע על כך (אגב זו אחת הבעיות של התקשורת שמהר מאוד יכולה להמאיס עלייך דברים ובכך לגרום לנו להיות אפאטיים למתרחש מסביב, מה שלעיתים נגרם באופן מכוון ע"י השלטון. מה שנקרא כמובן הקשר בין הון לשילטון. הרבה פוליטיקאים משתמשים בתקשורת לצרכיהם בלבד וגורמים לעיתים לעם שלם לטמטום וחוסר ראייה ברורה של הדברים.) אבל נחזור לעניינינו... אני לא ממש יודעת מה הפיתרון למצב (חלק מאותה בעייה שאין לי שמץ של מושג מה אני אעשה בבחירות הקרובות) אך אם יורשה לי (ויורשה) אשמח אם תעלה בכתבותייך את נושא גלעד שליט. לצערי הרב אני מרגישה שבמבצע זה חרצנו את גורלו ואני לא מרגישה שיש איזשהו שיח על זה כלל! אני מבינה שיש הרואים זאת כחלק מהאובדן שיש במלחמה, אך עם זאת, אי אפשר ממש לומר זאת במקרה זה, כי לדעתי אנחנו לא טיפלנו במצב הזה כראוי מאז החטיפה (ובואו נודה בכך זה לא שלא היה לנו את הזמן....) אני לא בטוחה שפעלנו כשורה, היינו צריכים לדאוג לו לפני שיצאנו למבצע (ואני אומרת זאת כאזרחית בלבד מה גם אזרחית שמפאת חוסר אמצעים לא הכי מעורה תקשורתית... אהם תקנה לי טלוויזיה! ) אך עם זאת אין זה ייתכן שניתן גם לגלעד שליט לחמוק לנו מהידיים כמו שכבר קרה לנו בעבר לצערנו הרב!. אתמול ישבתי בחדרי בקריית שמונה ולפתע שמעתי פיצוץ אדיר. חשבתי שהתחילה התקופה שכולנו פחדנו ממנה שאנו צריכים להתגונן בכל הארץ כולל בצפון. זה היה כנראה זיקוק אך זה החזיר אותי 10 חודשים אחורה לשרותי בשדרות ופתאום חשתי שאין מנוס. חברים שלי מגוייסים ולפתע אתה מרגיש כאילו אתה אותו חייל פשוט שעושה דברים בלי לראות את ההיגיון בהם ודווקא שאתה רואה את ההיגיון בהם, דווקא אז זה הכי מפחיד.... (מצחיק איך אמרתם לי שכשאני אהיה גדולה כבר לא יהיה צבא ,לא?) בכל מקרה אין הרבה פואנטה למה שניסיתי לכתוב רק עוד כמה נקודות מחשבה ואם אפשר אפילו לפתח אותם קצת יותר לעומק כשאתה מדבר עם אנשים...
אל תדאג יש לי עוד לא מעט כאלה.... לדוגמא מה זה אומר שהקסאם נפל בשטחים פתוחים ולא נגרם נזק? הילדים הצעירים לא שמעו זאת? זה לא היה קרוב לביתם? לא היה שם מישהו שעבד שם אז ואישתו נכנסה להיסטריה? אין ילדים עם טראומות שלא יצליחו להתגבר על זה? איך מגדירים נזק??? פצוע, הרוג ושריפת בית???? מה גם שההשפעה שם על בני הנוער היא לא רק פחדים.... מניסיון יש הרבה ילדים שהופכים להיות אגואיסטים לא קטנים... מגיע לי אני מקופח.... הרגשת מסכנות, הרגשת חוסר מסוגלות וכיוצא בזאת, ואם יש לנו מזל הם גם הופכים להיות מבוגרים כאלה... ההשפעות על החברה הם לעיתים רחבות וגדולות ממה שאנחנו מסוגלים לתפוס... בטח עם שילטון כמו שיש לנו!
שיהיה שבוע שקט ורגוע!!!!
תשמור על עצמך!
וסליחה על הבדיחות השחורות....
מיכל.
קרימינולוג ויועץ ארגוני
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
