עכסה אשת עתניאל בן קנז 

עכסה אשת עתניאל בן קנז


חז"ל דרשו את השם של עכסה לשבח- שכל מי שפגש את חכמתה של עכסה מיד כעס על אשתו מתוך קנאת סופרים.עליה נאמר גם:"חוכמת נשים בנתה ביתה".

סיפורה של עכסה, שהייתה צנועה וזריזה, בא ללמד על תפקידה החשוב של האישה בכיבוש הארץ ובבניינה. רצונה של עכסה בת כלב [שהיה,פטריארך בן שמונים וחמש, שהיה עומד בראש המלחמה, והיה הולך ומדביר את הענקים, היה כמובן איש סגולה.] האישה, "החלשה", הניצבת בין שני האיתנים. היא משליטה את רצונה בכוחה של חכמה. תחילה היא משדלת את עתניאל, מעודדת אותו ואומרת לו: מה אנחנו מבקשים - עוד שדה. עתניאל הגיבור הנועז הולך אתה, אך איננו מעז לפצות את פיו. אז פונה עכסה לגיבור הזקן ואומרת דבר חכמה: ברכה בריכה, והאב הזקן נעתר לשנינה הנאה.
הכתוב רוצה לומר: עובדה חשובה בהתנחלות שבט יהודה, נקבעה על ידי דברי חכמה של אישה, שהפעילה שני גברים גיבורי חיל .

.כלב אבי עכסה, היה גם הנשיא של שבט יהודה, האחראי על חלוקת הנחלות . זה מסביר מדוע הוא היה צריך להציע את בתו כפרס' למי שיכבוש את דביר. שדביר נשארה בידיו של מי שלכד אותה - עתניאל. כלב הציע לו גם את בתו, אולי משום שהכיבוש של דביר היה חשוב במיוחד וקשה במיוחד, והזכייה בעיר עצמה לא היוותה תמריץ מספיק גדול. כבר בזמן הכיבוש היה ברור שהעיר דביר תינתן לכוהנים,ולכן היה צורך להציע תמריץ מיוחד ,למי שיתאמץ ללכוד עיר- שבסופו של דבר לא תישאר בידיו.

עכסה באה - מתוך המחנה שבכניסה לדביר - אל תוך דביר הכבושה. היא הסיתה את עתניאל לבקש, בנוסף לעיר שלכד, גם את שדה העיר = שטח השיפוט של העיר .היא אכן הצליחה לשכנע אותו לבקש את השדה, וכלב אכן הסכים לבקשה. לאחר שכלב נתן להם את שדה העיר, היא שמה לב שמדובר בשדה יבש ללא מעיינות, ולכן אמרה "הבה לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני" - נתת לי ארץ מנוגבת ויבשה; וביקשה שייתן לה, בנוסף לשדה, גם גולות מים - מעיינות שנמצאו בשדה סמוך.
ה"גולות" נמצאות בתחום השלטון של חברון, שהייתה שייכת לכלב; לכן עכסה יכלה להרשות לעצמה לבקש אותן מכלב כ"מתנת חתונה", בלי שהדבר ייחשב לשחיתות שלטונית.

מצאתי סיפור על המעשה המסופר כדו שיח,והריהו לפניכם:
אחרי כיבוש דביר... /מאת ורד
"ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור" (יהושע ט"ו, י"ח.)
"פנה אליו," דחקה בו אשתו הטריה. "נו, מדוע אתה מחכה?"
"גם כך היה זה חסד, שנתן לי אביך את ארץ הנגב לנחלה." נבוך עתניאל. "לא אבקש מתנה מעבר למה שנתן לי, כי נתן רבות."
"אנו זקוקים למים, עתניאל," נאנחה עכסה. "אי אפשר לחיות במדבר הזה."
"יהיה עלינו לחיות במדבר הזה, ואני מודה לאביך על שנתן לנו את הארץ הזו. לא אבקש יותר. לא יהיה זה מכובד."
"עתניאל!" עכסה הייתה המומה. הוא מתכוון לחיות בשממה הזאת? בלי מים? "הוא דודך! חותנך! אל לך לדבר על כבוד כעת!"
"עכסה," פתח עתניאל בסבלנות, "אביך הבטיח לי לקחתך לאישה אם אצליח לכבוש את דביר. הוא לא אמר דבר על שכר מעבר לכך, ואף על פי כן נתן לנו את ארץ הנגב. אם לא נתן לנו מים - לא אני אבקש. ד' יספק לנו את שנצטרך." עכסה משכה בכתפיה, ומיד לאחר מכן צנחה בעדינות מהחמור.
"עכסה!" רצו אליה כלב ואנשיו, "מה לך?"
"אבי," זעקה עכסה, "את ארץ הנגב נתת לנו, אך מה עם מים? הנחיה על טל הבוקר? אנא, תן לי גולות של מים, אנא!"
חיוך עלה על שפתיו של כלב.
"קרב הנה, עתניאל בן קנז," אמר, עתניאל התקרב, מהסס. "מים לא קיבלת, ועל כן אתן לך כעת את גולות עיליות וגולות תחתיות, וד' יהיה בעזרך!" עכסה לא התאפקה, והתפרצה על אביה בחיבוק.
"תודה, אבא, תודה!" מלמלה. עתניאל עוד עמד שם, נבוך.
"תודה, כלב. חככתי בדעתי מה אעשה, כי את ארץ הנגב קיבלתי, אך גולות מים לא הענקת לנו. תודה, כלב." כלב נפנה אל הבחור הנבוך, המחייך חיוך ביישני.
"אל תבוש ואל תיכלם, בקש ואתן לך, כי כבני אתה. היו שלום!"
הזוג הצעיר עלה על החמורים והחל לרכב נגבה, אל ארצם.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי