ביעור הבערות
כשהתגייסתי בשנות בשבעים המוקדמות,הלכתי לשרת כ"מורה חיילת"- באחת מעיירות הפיתוח במרכז הארץ.אחרי קורס ב"הנחלת הלשון וביעור הבערות",בירושלים-שובצנו כל אחת מאיתנו למקום הזקוק לנו.
היה מוזר לשוטט ברחובות העיר ובסמטאותיה כדי לגייס אנשים ללימוד.אך הם קיבלו אותנו בהתרגשות.היינו עם מדי צה"ל וזה ריגש אותם.
היו קבוצות מתקדמות יותר והיו קבוצות שלא ידעו כלל להחזיק עט.נשים צעירות,בגיל העמידה וזקנים ממש.כולם היו צמאים למים...
החוויה שלי הייתה חזקה מאד,כי הייתי תושבת עיר בצפון ,ולא הכרתי מצוקות וסוג בערות כזה.המפגש האנושי,החום,הפתיחות,האירוח מכל הלב,תרם לי בדיוק כפי שאני תרמתי להם.
ביעור הבערות ,היה מבצע ללימוד עברית למבוגרים -שנולד מתוך פערים חברתיים, תרבותיים וכלכליים בקרב האוכלוסייה בישראל, אותו יזם משרד החינוך בשיתוף עם צה"ל בין השנים 1964 ועד לאמצע שנות ה-70,בעקבות מפקד האוכלוסין ב- 1961בו עלה ,כי רבע מיליון מהיהודים המבוגרים בישראל (מגיל 14 ומעלה) אינם יודעים קרוא וכתוב בשום שפה.
ייחודו של המבצע היה בניסיון השיטתי והמקיף ובגיוס של מוסדות אזרחיים וצבאיים לפתרון הבעיה. צה"ל העמיד חיילות לרשות משרד החינוך ואלה נשלחו אל "החזית", אל יישובים בהם היה ריכוז גבוה של מבוגרים חסרי השכלה או בעלי השכלה מעטה. המבצע החל במושבים באזורים מרוחקים והורחב אל עיירות פיתוח, שכונות בערים ויישובים במרכז הארץ.
זלמן ארן, שר החינוך ב-1963, טען בראיון לעיתון הארץ כי: זו בושה וחרפה ש'עם הספר' כולל אנשים אנלפבתיים וכי עלינו למחוק את הכתם הזה מעלינו. הדבר יועיל לא רק לחיבור בין הקהילות השונות של יהודים בישראל, אלא גם לחיבור בין דור ההורים לדור הילדים.
דברים אלו היו בבסיס המניע למבצע רחב ההיקף שכלל מאות מורות-חיילות ושרשרת פיקוד עניפה, שהתפרסו ביישובים השונים. לשילובן של החיילות במערכת החינוך היה ערך מוסף, מעצם היותן לובשות מדים, המייצגות את הממלכתיות במשימותיה הלאומיות, קרבתן הגילית וגמישותן התפקודית תוך שימת דגש לאחדות והלכידות החברתיים.
במסגרת שיגרת העשייה החינוכית, שובצו מורות חיילות בפיזור גיאוגרפי, באופן שתלווינה אוכלוסיות חלשות, במרכז הארץ, בפריפריה, בעיירות הפיתוח ובאזורי קו העימות.
המורות-החיילות קיימו שיעורים פרטיים בבתיהם של מבוגרים שונים, אם ביחידים או אם בקבוצות קטנות, ולימדו אותם קריאה וכתיבה בסיסיים בעברית. עיקר התלמידים היו נשים, שכן הגברים נהגו לעבוד מחוץ לבית רוב שעות היום. לתלמידות היה זמן מועט בין עבודות הבית לטיפול בילדים, והן התלמידות והן המורות תימרנו את השיעורים בין הזמנים השונים.
חומרי הלימוד המתקדמים, כללו את עיתוני שער, למתחיל ובהמשך שער למתחיל. הישגי התלמידים היו קריאה בעיתונים אלה, כתיבה וקריאה של מכתבים, והיכולת לחתום את שמם במקום טביעת אצבע בדיו.
מדבריו של יצחק נבון בכנס מורות חיילות מהעבר:
המערך הוקם לצורך "ביעור הבערות" - לימוד קרוא וכתוב לאוכלוסיה האנאלפבתית בארץ. "בדקנו וגילנו שהיו מאות אלפי תושבים בארץ שלא ידעו לקרוא ולכתוב בשום שפה", נזכר יצחק נבון. "פניתי אל קצינת הח"ן הראשית והצעתי לה להקצות חיילות לצורך המשימה של לימודי עברית למבוגרים. אני אישית הלכתי והרצתי בפני נערות בתיכון ושכנעתי אותן להתנדב. לקורס הראשון הגיעו 60 חיילות, אבל מאז זה גדל וגדל והיום עומדות מולי מעל ל-1,000 מורות חיילות בשירות סדיר. בגיל שלי, 87, אסור להתרגש יותר מדי - אבל המחזה הנפלא הזה ממש מרגש אותי".
"אני עדיין זוכר את המורה הראשונה בעמק בית שאן", המשיך נבון. "מסתובבת ברגל עם לוח קטן וגיר, בגשמים ובחמסין, ועוברת בית בית על מנת ללמד בשיעורים פרטיים אחד על אחד קרוא וכתוב. היא ניסתה להעביר שיעור מרוכז, אבל אף אחד לא יכול היה למצוא זמן מתאים. אחת הייתה צריכה לבשל, השנייה לתפור והגברים בכלל לא הסכימו להודות שהם לא יודעים קרוא וכתוב והסכימו ללמוד רק לבד. יכולנו לחכות 30-40 שנה ולתת לדור המבוגר להעלם מבלי ללמד אותם עברית, אבל אי ידיעת קרוא וכתוב הופכת אדם לעבד, כי הוא לא יכול להיות עצמאי ותמיד יהיה תלוי באחרים. מה גם שזה מוריד את ערכם בפני ילדיהם.
המבצע הוכיח את עצמו ותרם לכל הצדדים,לתורמים ולנתרמים.ואינני יודעת מי קיבל יותר,לפחות ממקום החוויה שלי.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
