חיים ומוות ביד הלשון 

חיים ומוות ביד הלשון


למלים יש כוח רב. הן יכולות לבנות ולהרוס עולמות שלמים.
הפה הינו כלי רב עוצמה היכול לרפא, או להרוג. הוא יכול לעודד או לייאש. מילים יכולות לאחד משפחות, עמים ויבשות, או חלילה,להרוס קשרים ולגרום לחורבן מוחלט. מפאת כוחו העצום של הדיבור, יש להשתמש בו בצורה זהירה ומיומנת.
מכיוון שהקשר בין הראש לפה הוא מהיר כל כך, קשה לעתים "לחשוב לפני שמדברים".

לשון הרע, הוא המספר בגנות חברו ,אף על פי שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא "מוציא שם רע". אבל "בעל לשון הרע", זה שיושב ואומר: כך וכך עשה פלוני, וכך וכך היו אבותיו, וכך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי, עליו הכתוב אומר: "יכרת ה? כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות".
ואם יכלים אותו על מעשה אבותיו בפני אחרים, על זה אמרו חכמינו,"כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא".

לשון הרע הורגת שלשה בני אדם: האומרו והמקבלו ,ואותו שנאמר עליו .המקבלו נענש יותר ממי שאמרו.
בעלי לשון הרע, אסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם: ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע בלבד.

חז"ל מלמדים אותנו, שיכולתנו לדבר מבדילה אותנו מהחיות. יכולת הדיבור היא תכונה אנושית ייחודית, שהוענקה לנו בידי הקב"ה. אומרים, שכל מילה שאדם מוציא מפיו מוקלטת, ותושמע באוזניו לאחר שיעזוב את העולם הזה, כשחייו ייבחנו בידי ה'.

"קירות הבית", אומר התלמוד, "יעידו על המלים שדיברו דייריו". או בשפה אחרת,אנרגיות שליליות,יהיו בבית בו הרכילות והשפה הגסה שולטות.

האגדה מספרת על מלך, שסבל ממחלה נדירה, וכמעט בלתי ניתנת לריפוי. התרופה היחידה למחלתו הייתה כוס של חלב לביאות. אדם אמיץ, התנדב להציל את חיי המלך, ובעזרת חוכמתו הרבה,הצליח להשיג חלב מלביאה,ולהביא להבראתו של המלך. באותו לילה, כשהלך לישון, החלו איבריו להתווכח. כל אחד מחלקי גופו טען שהכבוד על ביצוע מעשה גבורה זה מגיע לו. בזה אחר זה, התרברבו המוח, הרגליים, הידיים, העיניים והאוזניים על חשיבותם העליונה בביצוע המשימה, ואז נפתח הפה ואמר:
"אני טוען שאני לבדי אחראי להצלחת משימה זו. יש לי את הכוח לזכות אותנו בפרס הגדול, או, אם ארצה בכך, לגרום למותנו".
שאר חלקי הגוף הגיבו בבוז למילותיו השחצניות של הפה, אך למחרת בבוקר הם נוכחו, לצערם הרב, בצדקתו. כשהגיעה העת להביא למלך את חלב הלביאה, טען הפה שמדובר בחלב כלבה. המלך זעם, ודן מייד את האביר הנדהם למוות. אך לאחר שהוכיח את טענתו, חזר בו הפה מדבריו, והציל את המצב באומרו, כי סבל מאי שפיות זמנית, והתעקש על כך שהחלב הוא אכן חלב לביאה. המלך שתה את החלב והחלים.
מוסר ההשכל של המשל ברור "חיים ומוות ביד הלשון".

מי האיש /מילים: עממי

מי האיש החפץ חיים;
אוהב ימים, לראות טוב.
מי האיש החפץ חיים;
אוהב ימים, לראות טוב.
נצור לשונך מרע,
ושפתיך מדבר מרמה!
סור מרע, עשה טוב!
בקש שלום, ורדפהו.
נצור לשונך מרע,
ושפתיך מדבר מירמה!
סור מרע, עשה טוב!
בקש שלום, ורדפהו.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי