קיים בילבול לא קטן בנושא זה וישנן שתי סיבות עיקריות לכך. הראשונה זו הנדידה הבלתי פוסקת של הנשים בין קליניקות של מנתחים פלסטיים שונים לעוד ועוד יעוצים, הצעות מחיר, בקשות לדילים למיניהם. הסיבה השניה - האינטרנט.
האינטרנט כוחו עצום והוא הפך לחלק מהתרבות הגלובאלית. אלא מאי? כל אחד יכול לפתוח בלוג ולקשקש בלי סוף על דברים אשר אין לו שמץ של מושג בהם והקוראות (וגם הקוראים), נופלים לתוך פח של דיס-אוריינטציה חמורה ביותר.
כך שזה קורה לא רק במשרדי רופאים אשר להם דעות שונות ולפעמים משונות לגבי נושאים הקשורים לניתוחים פלסטיים בכלל ולגבי הגדלת חזה בפרט.
ומדוע להתפלא שזה המצב? בארצנו הקטנה רופאי עור, כירורגים כלליים, רופאי א.א.ג ואף אורולוגים "עלו על העגלה" של ניתוחים פלסטיים-קוסמטיים בידיעה ברורה שיפלו דגים ברשתם. כי הרי הפראיירים לא נעלמים, אלא רק מתחלפים. לאחרונה קראתי מודעת פירסום באחד העיתונים, בו מכון מפרסם רופא לניתוחים פלסטיים-קוסמטיים תוך הדגשה שהוא מומחה באורולוגיה. אטו בשופטני עסקינן? - האם בטיפשים אנו עוסקים?
נחזור לשתלים לשרירים ולכיסים וננסה לעשות קצת סדר בענין.
נתחיל בהסטוריה.
מנתחים פלסטיים ותיקים עדיין זוכרים את השתלים החצי מלאים עם סיליקון נוזלי בו
השתמשו למטרות קוסמטיות לפני הרבה שנים. באותה התקופה היה די ברור שרצוי להניח
את השתלים מתחת לשרירים, אף באופן מלא, במירב המנותחות וזאת על מנת שהתופעה המטרידה של הקפלים והקיפולים של השתל על עצמו לא תבוא לידי ביטוי על פני השדיים.
היה בכך הגיון מסוים, ובנוסף, חלק מהמנתחים הפלסטיים טענו אז שהנחת השתלים בעומק, מתחת לשרירי החזה, תצמצם את הסיכוי למה שנקרא "התקשות"- התכווצות הקופסית, אשר בתקופה ההיא שכיחותה היתה גבוה מאד.
עם חלוף השנים, הטכנולוגיה של ייצור שתלי הסיליקון השתפרה פלאים. פותחו שתלים עם תוכן יותר סמיך עד לדרגת ג'ל, המעטפת של השתל עברה שינויים ושיפורים, ועוד ועוד.
נכתבו אלפי מאמרים לגבי בטיחות השתלים ונקבעו מוסכמות לגבי בטיחותם למנותחת ומכאן גם התחיל השינוי הגדול.
יחד עם השינוי הזה, חלו גם שינויים בתובנה לגבי מיקום הנחת שתלי הסיליקון.
הנחת שתלים באופן גורף מתחת לשרירים הפכה להיות אנאכרוניסטית בקרב מנתחים פלסטיים אשר עוסקים בתחום באופן רציני וההחלטה לגבי סוג השתל ומיקומו מעל או מתחת לשרירים נקבעת לגופו של ענין, תרתי משמע.
השתלים בהם משתמשים נכון להיום מירב המנתחים הפלסטיים, הם שתלים הנקראים קוהסיביים, דהינו בעלי סמיכות גבוהה יותר של ג'ל ולכן, כפי שכתבתי קודם, סיכוייהם לייצר קיפולים מקיפולים שונים על פני השדיים, קטנים. ובנוסף לכך, נמצא על בסיס של עבודות מדעיות שהנחת השתל מעל או מתחת לשרירים אינה מורידה או מעלה את השכיחות לכווץ הקופסית - ההתקשות.
ולכן אסור שההחלטה של המנתח לקבוע את מיקום השתל מתחת לשרירים תהיה גורפת.
החסרונות של מיקום השתל מתחת לשרירים ידועים ואין להתעלם מכך. אזכיר את החשובים:
1. היווצרות של "בועה כפולה" במהלך השנים. אותה בועה כפולה מתפתחת בלא מעט מנותחות, כתוצאה מזה שהשתל "נתקע" מתחת לשריר החזה והשד צונח לו באיטיות (כדרך הטבע), מטה. התוצאה היא מעין שני שדיים, מצב מביך לכל דבר.
2. חיתוך שרירי החזה לצורך הכנסת המשתל מתחתם היא פעולה טראומטית התורמת לכאב נוסף שלאחר הניתוח.
3. ספורטאיות או אלו העוסקות בחינוך גופני, עם הפעלת כוח בחגורת הכתפיים ושרירי הזרועות, השתל "יקפוץ" למעלה לעומת השד הנותר. תופעה מביכה לכל דבר.
4. כוחה של חגורת הכתפיים יפחת במידת מה עם חיתוך השרירים.
לעומת זאת מיקום השתל מעל השרירים, ממש מתחת לרקמת השד,ימנע את כל התופעות
הללו ולכן ההמלצה היא, כאשר ניתן (ובלא מעט מקרים ניתן), מן הראוי להניח את השתלים מעל השרירים.
יש להעדיף בכל מקרה את השיטה הדואלית, בו מתבבצע חיתוך רוחבי גבוה של שריר החזה מאשר להניח של השתל במלואו מתחת לשריר. זאת מהסיבה שכך ימנעו לפחות חלק מתופעות הלואי הבלתי רצויות אשר ציינתי קודם.
שוב מתקיים כאן הכלל:
עשה זאת פשוט כמה שניתן- Do it as simple as possible. (באם יש בידך את הכלים לעשות זאת).
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
