זה חשוב, זה חיוני והכרחי שמנהיג ראש מפלגה ומועמד לראשות ממשלה - יציג דרך, ערכים כיוונים ומצע להנהגת המדינה. ציפי לבני - לא צריכה לחכות לעימות עם ברק וביבי, אלא לפרוש את משנתה לאור היום.
בהיסטוריה הפוליטית הישראלית אף מפלגה או ניסיון שנעשה להיכנס בין הגוש ליכוד ימין לבין הגוש עבודה שמאל - עד עתה לא צלח.
רשימת "קדימה" שנבחרה בפריימריז - היא למעשה "ליכוד" ב'.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הגב' ציפי לבני החליטה להזמין ל"דו-קרב" מילולי אידיאולוגי את המתחרים העיקריים ברק וביבי. מסורת העימותים הטלוויזיוניים מקובלת במסורת האמריקאית מזה שנים רבות וכל מועמד נדרש לשלושה עימותים והסגנים לאחד.
גם אצלנו - היו בעבר עימותים בין המועמדים, אבל על בסיס אישי ולא כמסורת פוליטית. העימות הטלוויזיוני אינו מחדש דבר לגבי המועמדים, לא בתחום האידיאולוגי ולא בתחומים הכלכליים, הערכיים או הביטחוניים. שהרי כל מה שהיה להם לומר, נאמר ושונן ומוחזר עשרות פעמים בכתב ובעל פה.
אבל - יש לעימות כוח ואנרגיות משלו, כושר דיבור, הופעה, כושר ניתוח היכולת לשכנע להלהיב ובמיוחד לאלתר תשובות תוך שילובן בהומור בריא ואפקטיבי - יכול להטות קבוצות קטנות של קולות מתלבטים או צפים לעבר מועמד זה או אחר.
במידה ואחד המתמודדים יסכים למפגש, לא תהיה ברירה כנראה גם לשלישי להצטרף, ואז נזכה בעימות משולש או זוגי, הכל לפי הבחירה וההסכמה בין מטות המועמדים.
מה יש לציפי לבני להציע
בתחום הכלכלי - הידע האישי שלה מצומצם ולא מספיק מעמיק ורחב במעשים מעברה וניסיונה, כדי לשכנע את הציבור שהיא תביא לשינוי המקווה. אמנם נכון - שיש לה צוות מומחים לא רע - אבל הוא אינו עולה על הצוותים של המועמים האחרים, לכן המסקנה היא שאין לה בתחום זה מה להציע שישכנע את הציבור לתמוך בה.
בתחום הביטחוני - אמנם אין לה ידע אישי, אך אין הדבר פועל לרעתה, שהרי ראש ממשלה מתבקש להחליט, לקבל הכרעות בעלות משקל פוליטי מדיני והצד הצבאי מכוסה ומגובה ע"י שר ביטחון מקצוען, ורמטכ"ל מקצוען, ודיונים בממשלה.
להוציא כמובן - את המשולש המוזר של מלחמת לבנון השנייה בה ראש ממשלה אולמרט, רמטכ"ל חלוץ ושר הביטחון פרץ, יצרו משולש שווה צלעות, של כישלון, חוסר התאמה, חוסר יכולת שגרמו לצה"ל ולמדינה נזק תדמיתי וביטחוני רב.
נזכיר את ראש הממשלה גולדה מאיר, את שרת ההגנה הנוכחית של ספרד, ראש ממשלת הודו ופקיסטן שהיו נשים חזקות אסרטיביות בלי להיות מומחיות בביטחון.
ולמרות זאת, אצל חלק מהציבור זה בטח יפריע ויהיה שיקול בתמיכה.
בתחום האידיאולוגי מדיני
כפי שאמרתי לעיל, עד עתה ההיסטוריה הפוליטית של ישראל לא הצליחה לייצר מפלגת מרכז חדשה, חזקה שתחזיק מעמד מעבר לקדנציה אחת או פחות מזה.
מפלגת קדימה - רצתה להיות מרכז, אך הדבר לא יצא לה. אריק שרון שפרש מהליכוד לא התכוון באמת ליצור מפלגת מרכז, כוונתו הנסתרת היתה ליצור "ליכוד חדשה" והוא כמעט הצליח. הליכוד ירד ל-12 מנדטים וקדימה טסה כלפי מעלה. אילולי היה מתמוטט ומשאיר את המפלגה לאולמרט, יתכן והיה מצליח במשימתו.
אולמרט - אמנם ניצח בשל המומנטום של שרון, אבל הרס אותה לאורך הדרך ובמיוחד אחרי מלחמת לבנון השניה ופרשיות השחיתות והחקירות המשטרתיות. מיניו של הירשנזון לשר האוצר ונפילתו בשל השחיתות , צחי הנגבי עם משפט המינויים הפוליטיים, א.ב. רוחמה ואפללו - בפרשת אגרסקו וחקירות אולמרט (12 במספר) בתיקי התמ"ת, ראשון טורס, הבתים וכו' גרמו נזק תדמיתי למפלגה.
האם קדימה היא מפלגת מרכז
כפי שאמרתי היא לא היתה, לא התכוונה להיות ובפועל גם לא יכולה להיות. העובדה שחלק מראשי המפלגה, כולל ציפי לבני צועקים בראש חוצות אנחנו מפלגת מרכז, לא הופכת אותה אידיאולוגית ומעשית למרכז.
שאול מופז ותומכיו אינם מרכז, הם יותר ליכוד ב'. יתר השרים והח"כים - למרות גמישותם האידיאולוגית - הם עריקי ופליטי הליכוד, ומעטים עריקי העבודה, שנעים עם הרוח הנושבת לימין ולשמאל ובקושי מתנדנדים במרכז.
הצהרת הכוונות של לבני
שתי הצהרות לאחרונה עשו כותרות ורעש פוליטי וציבורי גדול.
ההצהרה בתיכון חדש - שלא בכל מקרה ניתן להחזיר חייל שבוי, או שנפל במילוי תפקידו לארץ ולהוריו היתה אמירה קשה, נוראית, לא מקובלת, לא מנוסחת כראוי עם השלכות שליליות על יכולתה ועוצמתה לעמוד בראשות ממשלת ישראל - בימים טרופים אלה.
יש מושגים ואמירות שמנהיג, מועמד, ראש ממשלה, שר ביטחון או רמטכ"ל - אסור לו לומר, להשמיע או לחשוב עליהם בקול רם. אין כאן עניין של אומץ לב ויושרה, כטענת חלק מהמגינים על לבני, אלא חוסר טקט פוליטי, מדיני ואישי.
הציבור מצפה ממנהיגיו במיוחד אם הם עומדים מול צעירים העומדים להתגייס בימים אלה של איומים מכל כיוונים, לעידוד, לתקווה ולא להרפיית ידיים וייאוש.
הציבור מצפה שהמנהיגות תהיה חזקה, דומיננטית, עם מסרים חיוביים בנוסח: מדינת ישראל תעשה ככל שביכולתה, לא תניח ולא תשקוט, עד שחייליה החיים הפצועים והנופלים יוחזרו לישראל ולמשפחותיהם. שאלה המחיר - היא משוואה נפרדת נספחת לעקרון שצה"ל לא משאיר פצוע, הרוג, נעדר, בשטח אויב.
ההצהרה בדבר הלאומיות על ערביי ישראל
הצהרתה של ציפי לבני בתחום זה היתה במקומה, בזמנה ונכונה. הציבור הערבי ומנהיגיו, מזה שנים טוענים שהם חלק מהעם הפלסטיני, מזדהים איתו ושואפים שלאומיותם תבוא לידי ביטוי במדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל.
בהיותם אזרחי ישראל לאומיותם יכולה לבוא לידי ביטוי במדינה פלסטינית להבדיל מאזרחותם. כל פרשנות אחרת מיותרת, לא נכונה ונועדה לצרכי ניגוח בלבד.
גב' לבני צודקת ואין לבוא אליה בטרוניה בנקודה זו.
לסיכום: להערכתי - אין מפלגת מרכז אוטנטית, והיא תתפורר ימינה ושמאלה בבוא היום.
באשר לגב' ציפי לבני - בחינת כל הפרמטרים ושקלולם מצביעים על כך שהיא עדיין לא בשלה לתפקיד ראש ממשלת ישראל.
נקודות למחשבה:
1. הרשימה של "קדימה" לכנסת - מייצגת בהחלט "פוליטיקה אחרת" - ועדי עובדים גדולים, כמו "אגד", דילים ותת-דילים, ממש תענוג לעיניים.
2. המועמדים של "קדימה", הם מרכז ווירטואלי. מופז, צחי הנגבי, בר-און, בוים, גדעון עזרא - אלה לדעתכם מייצגים מרכז? זה בהחלט "ליכוד" ב' במיטבו. אז למה לא לבחור במקור.
3. הקמפיין של ברק: לא נחמד, לא סימפטי, לא חברתי, לא סחבק, מקבע בדעת הקהל את ברק על תכונותיו השליליות הגוברות על היותו מנהיג.
4. הבוחר - מחפש אדם כריזמאטי, נחמד, סימפטי, סחבק, שהוא גם מנהיג, ויש כאלה. אז למה לבחור ברק?
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
