פרשת וישב: על אהבה / מוטי לקסמן, תשס"ט
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיה"ש ח, ז1).
כשיש אהבה היא חזקה מכל דבר, נכון?
בדברים על פרשת השבוע פרשת "וישב", נעסוק היום באהבה.
נתחיל בהיסטוריה, יעקב נולד וגדל מעט: "ורבקה אהבת את יעקב" (ברא' כה, כח).
יעקב היה אהוב על אמו.
איזו אהבה? "ורבקה אוהבת את יעקב, אהבת הטוב" (תולדות יצחק על אתר).
יעקב היה אהוב על ידי אמו, הוא זכה באהבה. האם זה יפתיע שהוא גם ידע לאהוב?
ובכן, "ויאהב יעקב את רחל" (ברא' כט, יח1).
"ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה" (ברא' כט, כ).
לא רק על אהבה מסופר כאן, אלא גם על עבודה רבת שנים כדי לזכות באהובה.
נהדר, לא?
אדם קיבל אהבה והוא גם משרה אהבה, יש תופעה יותר מלבבת מזו?
והנה יעקב גדל התפתח, והוא מגיע ישר לפרשת השבוע שלנו, פרשת "וישב" ואכן, גם פה:
"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו" (ברא' לז, ג1).
ממש דמות מלאת אהבה, בכל שלב מחייו חוזרת האהבה ומפעמת בו.
אבל כאן, בפרשת "וישב", האהבה מתבטאת גם במעשה שיש בו מעין הצהרה, שכולם יידעו: "ועשה לו כתנת פסים" (בר' לז, ג2).
ואכן כולם רואים, ולא... מתלהבים.
הפגנת אהבה זו מעלה מיד תגובת-נגד-זועמת-מאוד מצד שאר בני יעקב, אחיו של יוסף: "ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם" (בר' לז, ד). ולאחר שיוסף מספר להם על חלומותיו, כתוב במקרא: "ויקנאו בו אחיו" (בר' לז, יא).
מדוע שונאים האחים את יוסף אחיהם?
שנאתם מוסברת על-ידי קנאתם ביוסף בשל היחס המועדף לו הוא זוכה מצד האב, ובשל חלומות הגדולה של יוסף.
האם זה מפליא?
האם זה מפליא שקנאה מביאה לשנאה?
הרי כבר בתחילת חומש בראשית אנו קוראים על קנאת קין בהבל אחיו: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו" (בר' ד, ד-ה); קנאה הגוררת את קין לרצוח את הבל אחיו.
קנאה שמביאה לשנאה זה מובן, אבל איך זה שאהבה מביאה לקנאה?
האם אהבה אינה רגש חם, טהור ומלטף?
נכון, אבל השאלה היא אינה את מי אוהבים או את מה אוהבים, אלא איך אוהבים. כלומר איך מתבטאת האהבה, ובעיקר, מה בוחרים לעשות בשם האהבה או בשם האהוב.
זה טבעי שאדם שיש לו 12 ילדים, אין לו אותה מידה של אהבה כלפי כולם.
ובכלל, האם אפשר למדוד את מידת האהבה במשורה?
אם-כן, במקרה שלנו, יעקב האב אינו מסתפק באהבה שלו לבנו יוסף/ הוא מבטא את האהבה. ואופן הביטוי משקף העדפה, משקף יחס מפלה.
על סכנה זו כבר התריע ר' שמעון בן יוחאי: "אהבה מקלקלת את השורה" (בר"ר נ"ה, ח).
אחד הפירושים האפשריים לכך הוא: אהבה עלולה לשבש את הראוי ואת התקין.
והנה בתורה יש בפירוש אמירה נגד שיבוש נוהל תקין בשם האהבה: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה: והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר" (דבר' כא, טו-טז).
התורה כאילו אומרת: יש תחומים, יש דברים שבהם אין לפעול רק על-פי האהבה.
לכן, אנו צריכים לחזור ולשאול: האמנם האהבה היא המקלקלת את השורה?
לטעמי צריך לראות זאת אחרת: על הלב אי אפשר לצוות, אי אפשר לומר ללב מה להרגיש.
בהרבה מקרים נולד ומתפתח בנו רגש ללא כל שליטה או רצון שלנו.
ויש מקרים שאדם לא מבין למה הוא מרגיש כך או אחרת.
התעוררות או קיום רגש באדם אינו בסיס לטענה כלפיו.
השאלה היא: מה אדם עושה עם הרגש המפעם בו?
האם הוא מתחשב בתוצאות ובהשלכות של המעשה בו הוא בוחר בהתאם לרגש?
יעקב לא שקל כנראה היטב את השפעת כתונת הפסים על האחים.
אגב, יעקב למד זאת ממשפחת המוצא שלו.
אהבת אמו אותו הייתה יותר כנגד עשו מאשר למענו.
כלומר ליעקב היה ממי ללמוד איך לאהוב חלק מן הילדים, ובכך לעורר קנאה בין ילדים.
ברור, אין זה מצדיק את התנהגות יעקב.
אבל, בואו לא נאשים את האהבה בתוצאת המעשה הנעשה בשמה.
אם האהבה יכלה לדבר בלשון שאנו מבינים, וודאי הייתה מנחה גם את יעקב לא לעורר קנאה שהייתה עלולה להסתיים ברצח.
האהבה אינה נושאת באחריות לדברים הנעשים כביכול בשמה.
וזה אמור גם לגבי אנשים שבשם אהבה לרעיון או לאידיאולוגיה, מוכנים לפגוע באלה שיש להם השקפה אחרת.
אבל זה מחייב דיון אחר.
ולמרות הכל בואו ולא נפסיק לאהוב...
אמנם, ביאליק, התלונן:
"ועוד רז אחד לך אתוודה: / נפשי נשרפה בלהבה; / אומרים, א ה ב ה יש בעולם -
מה-זאת אהבה?
אבל, חווה אלברשטיין, לעומת-זאת, כתבה לנו הנחיות:
האהבה מאלתרת / האהבה לא קוראת תווים / יש מנגינה שחוזרת / אך היא נסתרת בין הצלילים.
האהבה מאלתרת / האהבה מפתיעה תמיד / איש לא נותן אות מתי להתחיל / איש לא כותב בשבילך תפקיד.
יש להקשיב ללא הרף / להצטרף בדקה הנכונה / האהבה מאלתרת / לך בעקבות המנגינה.
אז אני מקווה שכל אחד מאתנו ישמע את המנגינה המתאימה לו, ילך בעקבותיה, ויאהב
ויהיה אהוב.
.
פרשת וישב: על אהבה / מוטי לקסמן, תשס"ט "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" (שיה"ש ח, ז1). כשיש אהבה היא חזקה מכל דבר, נכון? בדברים על פרשת השבוע פרשת "וישב", נעסוק היום באהבה. נתחיל בהיסטוריה, יעקב נולד וגדל מעט: "ורבקה אהבת את יעקב" (ברא' כה, כח). יעקב היה אהוב על אמו. איזו אהבה? "ורבקה אוהבת את יעקב, אהבת הטוב" (תולדות יצחק על אתר). יעקב היה אהוב על ידי אמו, הוא זכה באהבה. האם זה יפתיע שהוא גם ידע לאהוב? ובכן, "ויאהב יעקב את רחל" (ברא' כט, יח1). "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה" (ברא' כט, כ). לא רק על אהבה מסופר כאן, אלא גם על עבודה רבת שנים כדי לזכות באהובה. נהדר, לא? אדם קיבל אהבה והוא גם משרה אהבה, יש תופעה יותר מלבבת מזו? והנה יעקב גדל התפתח, והוא מגיע ישר לפרשת השבוע שלנו, פרשת "וישב" ואכן, גם פה: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו" (ברא' לז, ג1). ממש דמות מלאת אהבה, בכל שלב מחייו חוזרת האהבה ומפעמת בו. אבל כאן, בפרשת "וישב", האהבה מתבטאת גם במעשה שיש בו מעין הצהרה, שכולם יידעו: "ועשה לו כתנת פסים" (בר' לז, ג2). ואכן כולם רואים, ולא... מתלהבים. הפגנת אהבה זו מעלה מיד תגובת-נגד-זועמת-מאוד מצד שאר בני יעקב, אחיו של יוסף: "ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם" (בר' לז, ד). ולאחר שיוסף מספר להם על חלומותיו, כתוב במקרא: "ויקנאו בו אחיו" (בר' לז, יא). מדוע שונאים האחים את יוסף אחיהם? שנאתם מוסברת על-ידי קנאתם ביוסף בשל היחס המועדף לו הוא זוכה מצד האב, ובשל חלומות הגדולה של יוסף. האם זה מפליא? האם זה מפליא שקנאה מביאה לשנאה? הרי כבר בתחילת חומש בראשית אנו קוראים על קנאת קין בהבל אחיו: "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו" (בר' ד, ד–ה); קנאה הגוררת את קין לרצוח את הבל אחיו. קנאה שמביאה לשנאה זה מובן, אבל איך זה שאהבה מביאה לקנאה? האם אהבה אינה רגש חם, טהור ומלטף? נכון, אבל השאלה היא אינה את מי אוהבים או את מה אוהבים, אלא איך אוהבים. כלומר איך מתבטאת האהבה, ובעיקר, מה בוחרים לעשות בשם האהבה או בשם האהוב. זה טבעי שאדם שיש לו 12 ילדים, אין לו אותה מידה של אהבה כלפי כולם. ובכלל, האם אפשר למדוד את מידת האהבה במשורה? אם-כן, במקרה שלנו, יעקב האב אינו מסתפק באהבה שלו לבנו יוסף/ הוא מבטא את האהבה. ואופן הביטוי משקף העדפה, משקף יחס מפלה. על סכנה זו כבר התריע ר' שמעון בן יוחאי: "אהבה מקלקלת את השורה" (בר"ר נ"ה, ח). אחד הפירושים האפשריים לכך הוא: אהבה עלולה לשבש את הראוי ואת התקין. והנה בתורה יש בפירוש אמירה נגד שיבוש נוהל תקין בשם האהבה: "כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה: והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר" (דבר' כא, טו–טז). התורה כאילו אומרת: יש תחומים, יש דברים שבהם אין לפעול רק על-פי האהבה. לכן, אנו צריכים לחזור ולשאול: האמנם האהבה היא המקלקלת את השורה? לטעמי צריך לראות זאת אחרת: על הלב אי אפשר לצוות, אי אפשר לומר ללב מה להרגיש. בהרבה מקרים נולד ומתפתח בנו רגש ללא כל שליטה או רצון שלנו. ויש מקרים שאדם לא מבין למה הוא מרגיש כך או אחרת. התעוררות או קיום רגש באדם אינו בסיס לטענה כלפיו. השאלה היא: מה אדם עושה עם הרגש המפעם בו? האם הוא מתחשב בתוצאות ובהשלכות של המעשה בו הוא בוחר בהתאם לרגש? יעקב לא שקל כנראה היטב את השפעת כתונת הפסים על האחים. אגב, יעקב למד זאת ממשפחת המוצא שלו. אהבת אמו אותו הייתה יותר כנגד עשו מאשר למענו. כלומר ליעקב היה ממי ללמוד איך לאהוב חלק מן הילדים, ובכך לעורר קנאה בין ילדים. ברור, אין זה מצדיק את התנהגות יעקב. אבל, בואו לא נאשים את האהבה בתוצאת המעשה הנעשה בשמה. אם האהבה יכלה לדבר בלשון שאנו מבינים, וודאי הייתה מנחה גם את יעקב לא לעורר קנאה שהייתה עלולה להסתיים ברצח. האהבה אינה נושאת באחריות לדברים הנעשים כביכול בשמה. וזה אמור גם לגבי אנשים שבשם אהבה לרעיון או לאידיאולוגיה, מוכנים לפגוע באלה שיש להם השקפה אחרת. אבל זה מחייב דיון אחר. ולמרות הכל בואו ולא נפסיק לאהוב... אמנם, ביאליק, התלונן: "ועוד רז אחד לך אתוודה: / נפשי נשרפה בלהבה; / אומרים, א ה ב ה יש בעולם – מה-זאת אהבה? אבל, חווה אלברשטיין, לעומת-זאת, כתבה לנו הנחיות: האהבה מאלתרת / האהבה לא קוראת תווים / יש מנגינה שחוזרת / אך היא נסתרת בין הצלילים. האהבה מאלתרת / האהבה מפתיעה תמיד / איש לא נותן אות מתי להתחיל / איש לא כותב בשבילך תפקיד. יש להקשיב ללא הרף / להצטרף בדקה הנכונה / האהבה מאלתרת / לך בעקבות המנגינה. אז אני מקווה שכל אחד מאתנו ישמע את המנגינה המתאימה לו, ילך בעקבותיה, ויאהב ויהיה אהוב. . חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכיםמקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
