חנה ושבעת בניה 

חנה ושבעת בניה

כולנו גדלנו על ברכי סיפורה של האם המופלאה חנה,אשר מסרה נפשה ונפש בניה על קדוש השם.

חנה ושבעת בניה,הוא סיפורה של אם לשבעה ילדים אשר עודדה את בניה לשאת בעינויים ולמות על קידוש השם.

סיפור המופיע בתלמוד הבבלי (מסכת גיטין נ"ז, ב') באיכה רבה (א' נ') ובספר המכבים ב', פרק ז' (אחד מן הספרים החיצוניים).
.
סיפור "חנה ושבעת בניה" ,אירע על רקע גזרותיו של אנטיוכוס אפיפנס. הוא מתואר כאחד הגורמים לפרוץ המרד בידי יהודה המכבי ואנשיו. הסיפור נחשב דוגמה לעיקרון "ייהרג ובל יעבור" שחל ביהדות רק על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות.

ספור מסירות הנפש המסופר כאן ,עורר את העם לקום ולהגן על ערכין המחוללים, וכך הוכשרה הדרך לתנועת מחאה המונית של נכונות למות על הערכים המקודשים ,ולא להיכנע לגזרות הקיסר.

ספור גבורתם של חנה ושבעת בניה, שמצאו את מותם על קידוש השם, כשהם מסרבים להשתחוות לפסל. נציגי הקיסר תפסו את האישה ואת בניה וניסו לשכנע כל אחד מן הבנים בזה אחר זה להשתחוות לפסל ולטעום מבשר חזיר, ועל ידי כך לעבור על איסורים חמורים בדת היהודית. כל אחד מן הבנים דחה את תביעת המלכות, והם הוצאו להורג בעינויים קשים לעיני אמם.

הקיסר ראה את מסירות נפשם של הילדים למות על קידוש השם, והבין כי היא מייצגת את גבורת נפשו של עם ישראל.הוא הבין כי זהו עם לא מנוצח, וכמו שהוא הרג שישה ילדים הוא יוכל להמשיך ולהרוג עוד אלפים-אבל זהו עם בלתי מנוצח.

הקיסר הבין כי כבודו האישי מוטל על הכף וניסה להצילו. לכן הציע לילד מוצא של כבוד: הוא יזרוק את הטבעת המלכותית שדמותו חקוקה עליה, והילד יתכופף וירימה,וזה יראה כאילו הילד משתחוה לדיוקנו של הקיסר, וכולם יגידו שהילד קיבל עליו את עול מלכותו של הקיסר.

ענה לו הילד: "חבל עליך קיסר, חבל עליך קיסר, על כבוד עצמך - כך, על כבוד הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה?!" (גיטין, נ"ז, ב'). אתה חס על כבודך ומציע שאשתחוה לדיוקן שלך, כאילו שקבלתי על עצמי להאליל אותך, וזה נראה כמו עבודה זרה. עלי לחוס על כבוד הקב"ה ולכבדו וגם אתה חייב בכבודו.

הקיסר כעס וציווה להוציא להורג את הילד. אולם מתוך תחושת כבוד למסירות הנפש של המשפחה המופלאה הוא החליט לאשר לאם להיפרד מבנה בטרם יוצא להורג. הוא קיוה כי אולי האם תצליח לשכנע את בנה לשמוע בקולו ולבצע את פקודתו.

האם ביקשה מהתליינים לאחוז בילד ולנשקו, ואז בעודה מחבקת אותו בעוז אמרה לו: "ואתה ואחיך תלכו לאבותינו הקדושים ותגידו לאברהם אביכם: "אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות". אתה היית צריך להקריב בן אחד, אני הקרבתי שבעה בנים. ובזמן שהיתה מחבקת ומנשקת אותו הרגו אותו החיילים.

האם השכולה לא חיכתה עד שיפגעו בה, היא עלתה לגג הבנין וקפצה אל מותה. מיד יצאה בת קול משמים ואמרה: אם הבנים שמחה" (תהילים, קי"ג, ט'). שמחה בשמחת עולם נצחית. "שמחה" על שהגיע להשלמת תפקידה עלי אדמות באופן הנעלה ביותר.

היא ובניה במותם על קידוש השם זכו לדרגת שלמות גבוהה ביותר. זכרון עולם במורשת של העם היהודי כסמל לעמידה בנסיונות.

חנה ושבעת בניה/כתב אלמוני

הטו אוזניכם
ושמעו שמוע,
יכון לבכם
להכיל הרוע.

שוו בנפשכם
זב וצרוע,
עמד להלחם
והבנים לגדוע.

האם והבנים
הלום יגיעו,
לאלוהים אחרים
יתפללו ויריעו.

שבעה זכים
בבכייה געו,
לאלוהים אחרים?
להבל ישעו?

גלגל לשון
ולעבדיו יצווה,
הבן הראשון
לצלם ישתחווה.

לי אדון
ולא אחווה,
קידה, וארכון
לאבן ישווה.

הירגוהו הרוג
ברעם קולני,
החל לשאוג
הביאו השני.

ליבו ימוג
חישב צפעוני,
לא ייסוג
ישיב מעני.

כרע ברך!
עברי שפל,
כבד המלך
קרא נגעל.

לי מלך
מורם מעל,
אכרע ברך
לצלם שפל?

שפלים מושפלים
צרח לעומתו,
נקבוהו בחיצים
אשמיד אומתו.

כך בתחנונים
ביקש ממשפחתו,
וכל האחים
סרבו לבקשתו.

לקטן באחים
פנה בבקשה,
העמד פנים
הצילני מבושה.

רכן לפנים
טבעתי הגישה,
יראו השרים
והצלתך אחישה.

איכה שפל
תירא לכבודך,
ואני אמעל
ארכון לעומתך?

אלוקי המהולל
רב חסדך,
נפש עולל
אקריב למענך.

התיזו דמו
צווה לעבדים,
ימחה שמו
לעולמי עולמים.

זעקה אמו
איה רחמים,
הניחוני לנחמו
לנשקו בגעגועים.

לכה מלאך
לאב האבות,
ואמור כך,
אמרה בדמעות.

ראה,שמח,
מעשיך לאות,
אני אשתבח
בשבעה מזבחות.

עלה למרום
לבוראך שוב,
זה המקום
נורא וחשוב.

נפנפה לשלום
לבנה האהוב,
עוד היום
אליך אשוב.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי