במשך כל ההיסטוריה סיפרו בני האדם על תקופות חשוכות ורעות במיוחד, ועל האנשים שלמרות הכל נשארו צדיקים וישרי דרך.
נוח היה דמות כזאת. אדם צדיק בתקופה של רשע. נוח, האיש ששרד את המבול.נוח, כשמו כן הוא, מייצג את דמות האדם המאוזן. הוא מי שפיו וליבו שווים, ואינו מפלה בין הבריות.
מדרש תנחומא מרחיב בתרומתו זאת של נוח לעולם: עד שלא נולד נוח, עושים מלאכה בידיהם. משנולד נוח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה'.
אי שם בתקופת תחילת העולם, אלוקים היה מאוד לא מרוצה מבני האדם. כמות המעשים הרעים שלהם עלתה בהרבה על כמות המעשים הטובים, ושום צעד חינוכי שהוא ניסה כדי להראות להם את דרך הישר לא הועילה. למען האמת, המצב היה כל כך חמור עד שבכל העולם נותר רק איש אחד נאמן לערכי הטוב, הצדק והחסד.
אלוקים החליט להביא מבול גדול שישטוף את הכל ויחזיר את העולם לנקודת התחלה חדשה. וכדי שיהיה מישהו אחראי, שראוי למשימה הגדולה של התחלת החיים מחדש, הוא בחר להציל את האיש הצדיק האחד שנשאר - נוח.
ה' מחליט להעניש את העולם ואת האנושות בגלל חטאי בני האדם(חוץ מנוח שהיה צדיק).החמס-היווה גורם מרכזי להחלטה להביא את המבול על האנושות.הוא מבקש מנוח לבנות תיבה שעשויה מחומרים חזקים, כדי שלא תשקע או תטבע ואליה הוא אמור להיכנס יחד עם בני משפחתו ובע"ח מכל סוג זכר ונקבה.נוח עושה זאת ואלוקים מביא מבול על העולם שמשמיד ומשחית את כל החיים בו(בע"ח ובני האדם).
המבול נמשך כ-40 יום ו40 לילה והעולם נחרב.לאחר 40 יום מודיע אלוקים לנוח כי סיים את מלאכתו,אז שולח נוח עורב לבדוק את העולם והעורב חוזר לתיבה.אח"כ הוא שולח את היונה שחוזרת גם היא לתיבה,הוא שולח אותה פעם שנייה,והיא חוזרת עם עלה של עץ הזית,וזה רמז שהעולם התייבש.בפעם השלישית שהיא נשלחת היא כבר לא חוזרת.לאחר שהעולם התייבש נוח ובני משפחתו ורכושו יוצאים מהתיבה,מקריבים קורבן תודה לאלוקים,אלוקים מריח את הקורבן ומחליט שלעולם לא יביא מבול שישמיד את העולם כמו בימי נוח.
והנה נקודה ראויה למחשבה - כיצד חיים יחד בתוך אותה תיבה, גם אריה וגם כבשה? גם שועל וגם תרנגולת? הרי חוק טבע הוא שחיה אחת טורפת את השנייה ללא כל היסוס. ובכן, התנ"ך אינו מציע לנו תשובה ברורה בעניין זה, אבל יש פרשנים הטוענים כי חיות הטרף הפכו בתקופת המבול לצמחוניות והסתפקו במזון הצמחי שהיה בתיבה!
מאז ועד היום מתגלגלת ההיסטוריה האנושית בין הרע ובין הטוב, ובכל פעם שיורד גשם והשמש זורחת - מפציעה לה הקשת בשמיים ומזכירה לנו את אותה ברית נצחית.
והנה שירם של הילדים שנולדו בחורף שנת 73,מבקשים לקיים את הבטחת השלום...אך כצפוי...הבקשה מאיתנו והלאה...
הילדים של חורף 73/מילים: שמואל הספרי
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.
כשנולדנו הייתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים גם אנחנו נשים גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ ולכן לא נדרוש ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
