פרשת השבוע, פרשת "ויצא" נפתחת בתנועת יעקב מזרחה בהנחיית אימו [1] ובברכת אביו [2].
כלומר, פשר תנועת יעקב מזרחה, בתחילת פרשת השבוע, מפורט בפרשת השבוע שעבר.
הפעם נתמקד בלשון הכתוב כדי להציע כוון אחר להמשך הכתוב.
בסיפור החותם את הפרשה הקודמת, פרשת "תולדת", מתוארת דמותו של יעקב כאישיות מופעלת שמונעת בעיקר על-ידי האם הגדולה, רבקה.
יחס זה מבוטא גם בנוסח הכתוב.
לאחר שרבקה מגלה את כוונת אישה יצחק לברך את בנו האהוב עשיו, היא מנחה את יעקב לפעול:
"ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך" (בראשית כז, ח). נוסח דומה חוזר לאחר שיעקב מביע חשש שאביו, יצחק, יגלה את תרמית העמדת הפנים: "ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח לי" (שם, יג). בשתי האמירות של רבקה בולטת הדרישה לציות מלא, אך בעוד שבאמירה הראשונה יש הנחייה כללית, הרי באמירה השנייה מבוטאת הנחיית-פעולה מוגדרת היטב: "ולך קח לי".
הכתוב מספר שיעקב פעל בדיוק כמצווה, הלך בהתאם ל-"ולך", לקח בהתאם ל- "קח" והביא לאם הגדולה בהתאם ל- "קח לי" [3].
ילד של האימא, בבחינת "איש תם ישב אהלים" (בראשית כה, כז).
נוסח זה של הנחיית-פעולה, הדורשת ציות, מופיע גם בשלישית לאחר שנודע שעשיו מתוסכל ומלא כעס, שעלול להניעו לפגוע ביעקב, בעקבות "גניבת" ברכת האב יצחק: "ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה" (בראשית כז, מג).
"קום ברח לך" מצווה האם.
אלא שהפעם שומע יעקב הנחייה נוספת, מפי האב יצחק: "וישלח יצחק את יעקב" (בראשית כח, ה).
והתוצאה, יעקב אינו בורח, מסקנתו מדברי אביו ואימו מתממשת בהליכה: "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם" (שם, ז) [4].
תשאלו, האם יש הבדל בין הנחיית האם להנחיית האב, הרי בשני המקרים היוזמה אינה של יעקב. נכון, ובכל-זאת, נראה לי, שהעדר תיאור של מנוסה או בריחה, ניתן להבין גם כתחילת שינוי בהתנהלות יעקב.
שינוי זה, ניכר עוד יותר, לטעמי, בפתיחת פרשת השבוע: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (ברא' כח, י). הנה נוסף פועל חדש, שלא הופיע בניסוחים הקודמים.
איך ניתן להבין זאת?
הפועל "יצא" עשוי להתייחס לשני כוונים "לצאת מ" או "לצאת לקראת". בפתיחת פרשת השבוע, הפועל "יצא" מתייחס, לפי הבנתנו, לנטישה, להרחקות במובן "לצאת מ".
יעקב מתחיל להתרחק ממשפחת המוצא שלו, מחיבוק האם הגדולה וגם מקרבת האב, הוא יוצא מתחום השפעתם, ומתחיל לנוע בעולם כאדם בוגר [5].
לאחר ההודעה על תנועתו של יעקב, מופיע הביטוי: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" (שם, יא).
מה הוא המובן של "ויפגע במקום"?
רש"י, וגם פרשנים אחרים מבינים ביטוי זה, בעקבות מדרש: תיקן תפילת ערבית [6].
אנו רוצים להדגיש שני דברים: א. הפועל מנוסח במשקל קל, של הפועל, כלומר, יעקב יצא מן הקן החמים והוא מתחיל ליזום, הוא פוגע. ב. "ויפגע במקום", מתי פוגעים במשהו [7]? כאשר מכוונים ומתכוונים למטרה או ליעד. כלומר אי-אפשר לפגוע ביעד אם לא ערוכים ומתארגנים אליו. מכל המקומות האפשריים ליעקב הוא פגע במקום המתאים לו ללינת לילה, יעקב בחר!
לאחר שיעקב בחר את המקום, הוא נרדם וחולם חלום: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" (ברא' טז, יב).
חלום מיוחד ביותר, חלום שיש בו גם מעין התגלות או חזיון.
בחלום זה מופיע "סלם", מילה שהיא יחידאית במקרא, ובשל כך היא מעוררת פירושים אפשריים אחדים.
פירוש אחד מבין במילה "סלם" גישור בין שמיים וארץ, בבחינת עליית תפילה של אדם, וירידת התשועה לה הוא זקוק [8]. פירוש אחר מבין בכך סמל להשגחה העליונה למען האדם המאמין [9].
כוון נוסף רואה בסולם, ובמלאכים העולים ויורדים בו "מטפורה ל'דרך' בין הגלות (באשר היא) לבין 'הארץ המובטחת', שהלכו ועוד ילכו בה אבותינו, הלוך ושוב" [10].
המשותף בין כל הפרשנויות האלה הוא ההקשר האמוני והלאומי.
אנו רוצים להציע כוון נוסף.
בדיון בפרשת השבוע עסקנו בעיקר בהיבט האישי של יעקב. נראה לנו שגם החלום והסולם בו יכולים להתאים לכך. כלומר, אנו רוצים להוסיף פרשנות שמוקדה הוא אישי, לא לאומי ולא אמוני, ה"סלם" כמסמל מצב אישי ואנושי.
יעקב זה עתה נטש את בית הוריו, את קן גידולו והוא עומד על סף של מציאות חדשה, בה הוא יכול להתפתח ולהמריא או להחליק וליפול.
והוא חולם חלום. הוא בתחתית ה"סלם", לכן המלאכים מתחילים מלמטה: "והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו". המלאכים מתחילים בעליה, לכן הם למטה, אבל הם עולים אל ראש הסולם. גם יעקב מצוי בראשית "סלם" ההתפתחות שלו, בראשית דרכו בעולם כבוגר. הוא יכול לעלות ולהתפתח. אבל המלאכים גם יורדים, ליעקב, גם לכל אדם בנסיקה מעלה יש אפשרות של צניחה מטה...
הנסיקה, ההתרוממות, ההתפתחות של האדם תלויה קודם-כל באמונה, באמונה בכוחו, ביכולתו.
כל עוד אדם מציב לעצמו יעדים ריאליים, ואם הוא פועל באמונה להגשמתם, סיכוי רב שאכן יעלה ויפרח.
איבוד אמונה, שקיעה באכזבה בייאוש, יצניח את האדם מטה-מטה...
יעקב מקבל את ברכת האל, אם הוא לא יאמין ולא יפעל הברכה תהיה ריקה. אם ליבו יתמלא אמונה באל ובכוחו הוא, הוא יצליח ויעלה.
אכן, במפגש הראשון עם הרועים, בו הוא מסיט אבן מעל פי הבאר שרק רועים אחדים מסוגלים להסיטה [11], מורה שהוא מטפס ב"סלם"!
ומאטעלע אומר:
בן אדם,
"סלם" לעליה
ניצב תמיד,
אמונה ופעולה
יעלוך בו.
הארות ומראה מקום
[1] לנוס מאימת עשיו הזועם (בראשית כז, מג-מה).
[2] למצוא כלה ממשפחת המוצא של האם, רבקה; בחרן, ב"פדנה ארם" (בראשית כח, א-ד).
[3] "וילך ויקח ויבא לאמו" בראשית כז, יד).
[4] בכוון הפוך להליכת סבו הגדול, אברם, בעקבות הצו האלוהי: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א).
[5] משמעות זו נדונה כבר, באופן אחר בדברי: "יעקב התם מתפתח לאדם", תשס"ז באתר http://www.notes.co.il/moti
[6] ויפגע - כמו (יהושע טז ז) ופגע ביריחו, (שם יט יא) ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא ב) (רש"י לבראשית כח, יא)
[7] פגיעה לא במובן גרימת נזק אלא במובן קליעה למטרה.
[8] "ודרך סלם להיות סמל [...] וה"ר שלמה הספרדי אמר כי סלם רמז לנשמה העליונה. ומלאכי אלהים. מחשבות החכמה. ויאמר ר' ישועה, כי טעם סולם שעלתה בו תפלתו, וירדה ישועתו מן השמים" (ראב"ע על אתר).
[9] "הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלהים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ [...] והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד" (רמב"ן על אתר).
ובאופן דומה: "המלאכים העולים והיורדים בו [בסולם] באופן תמידי הופכים אותו גם לסמל של ערנותו ושליטתו המוחלטת של ה' על כל מה שמתרחש עלי אדמות" (ח' כהן, "המוטיב הספרותי של סלם יעקב" בתוך י' בן-טולילה [עורך] שי להדסה, מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים, באר שבע תשנ"ז, עמ' 26.
[10] י' פלג, "מהו הסולם שראה יעקב בחלומו?", שנתון לחקר המקרא ומזרח הקדום, יד, תשס"ז, עמ' 20.
[11] "ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן: עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא:ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו" (בראשית כט, ח-י).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
