אמר לו הקב''ה למשה, "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ,וברצוני ליתנה להם. לך והודיעם''.
אין אדם יהודי דתי או חילוני שלא חש חיבור אל יום השבת כל אחד בדרכו המיוחדת.הבה נתבונן יחדו במקורות השבת:
מתוך ויקפדיה:
יום השבת הוא יום המנוחה השבועית היהודי, החל ביום השביעי בשבוע. יום השבת מתחיל בערב, סמוך לשקיעת החמה בסופו של יום שישי (זמן הקרוי "ליל שבת") ומסתיים עם צאת הכוכבים ביום המחרת (זמן הקרוי מוצאי שבת).
השבת נזכרת לראשונה בתורה:
"יום השישי. ויכלו השמים והארץ, וכל צבאם. ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוהים לעשות. "
לאורך ההיסטוריה היהודית כולה מהווה השבת מרכיב חשוב ביהדות. הכרזת השבת כיום מנוחה מחייב מופיעה בתורה במצווה הרביעית בעשרת הדיברות:
זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו
בציווים השונים על השבת מוצעים שני נימוקים עיקריים לציונו של היום:
-אמונה בבריאה: הטמעת האמונה שהאל ברא את העולם. כיוון שעל פי התורה העולם נוצר בששה ימים והאל נח ביום השביעי, נצטווה גם עם ישראל לעשות כן.
-טעם סוציאלי: מיסוד יום מנוחה לשומרי התורה ולכל מי שתחת חסותם
''...כמידת ההכנה כך מידת הקבלה''- ככל שהאדם יכין עצמו, מעשיו והליכותיו לקראת דבר מה, כך ישפיע עליו ויחדור לעצמיותו. וללא הכנה כזו יכולים ''לחלוף'' לידו כל המועדים, והמצוות החשובות ביותר יעברו ללא להותיר בו רושם רוחני.
גדולי עולם השקיעו כוחם ועבודתם, בחיפוש דרכים להאדיר ולכבד את היום השביעי. נזכר בגמרא, אודות הלל ושמאי אשר מתחילת השבוע התכוננו לקראת שבת וכל מעשה ומעשה הכינו ''זה לכבוד שבת''. וכאשר מצא שמאי דבר נאה מהראשון החליפו ואמר זה לכבוד שבת. והלל אך הוא ''כל מעשיו לשם שמים'' סמך על כך שהקב''ה ימציא לו נאה ממנה לשבת.
יש הלכות מיוחדות בהכנת הבית. לנקותו ולסדרו. פרישת מפה לבנה על השולחן והכנת תאורה מיוחדת. הכל ליצור את ההכנה החיצונית אשר תיתן להכנה הפנימית מקום להיכנס ללב פנימה.
המשל:יוסף מוקיר שבת
יוסף מוקיר שבת, הוא משל יהודי נודע, שהמסר העיקרי בו הוא השכר המגיע משמים לאלו המכבדים את השבת בכל מאודם ואף מעבר ליכולתם.
בעיירה אחת גר יהודי ושמו יוסף אשר עמל קשה לפרנסתו, והיה מכלכל את משפחתו בצמצום רב במשך ימות השבוע, כדי שיוכל לכבד ולענג את השבת במטעמים ובעיקר במצוות אכילת דג ביום השבת, משום כך כינו אותו הבריות יוסף מוקיר שבת.
בשכנותו גר נכרי עתיר נכסים, אך כגודל הונו כך הייתה גדולה קמצנותו. יום אחד אמרו לנוכרי החוזים בכוכבים: כל נכסיך יפלו לידי יוסף שכנך. נבהל הנוכרי, הלך ומכר את כל נכסיו וקנה בהם יהלום, הכין לעצמו כובע לבד מפואר, שבצו במשבצות של זהב ובתוכם קבע את היהלום היקר. כך היה בטוח שיוכל לשמור על רכושו תחת ידו. אך כשעבר בגשר, הפריחה הרוח את הכובע והטילה אותו לים, היישר אל תוך לועו הפעור של דג גדול. התנחם הגוי שלפחות לא יקח היהודי את רכושו ,והלך לדרכו אבל וחפוי ראש.
אך כעבור ימים אחדים ,נצוד הדג והביאוהו לשוק ביום שישי. בגלל השעה המאוחרת לא נמצאו קונים בשוק. התעצבו הדייגים אל לבם, דג יפה זה לא יהא אדם לוקחו? עד שאמרו: לכו והביאוהו אצל יוסף מוקיר שבת, כי רגיל לקנות דג לכבוד שבת ודאי ישמח בדג גדול ויפה. ואכן הביאו את הדג אל יוסף ששמח על שביכולתו לענג את השבת כראוי וקנה את הדג. והנה חותך יוסף את בשרו ומצא בתוכו יהלום. שמח יוסף ביותר על שכעת יוכל לענג את השבת בכפל כפלים. לאחר השבת מכר יוסף את המרגלית בכסף רב מאוד, והפך לעשיר מופלג. פגשו אליהו הנביא ואמר לו: מי שלווה בשביל השבת, השבת תפרע לו חובותיו.
ירדה השבת/מילים: י. רבינוב
ירדה השבת אל בקעת גינוסר
וניחוח עתיק בשוליה
ויעמדו מסביב ההרים שושבינים
לשאת אדרתה הזוהבת ,
תעלינה יונים מכנרת הים
קבל את רוחה הלוהבת .
נשקה השבת לראשו של הברוש ,
לאזוב שבסלע נשקה.
ויהי הדרדר לשרביט של מלכות
על רמות דממה מרוננת.
ימשוך אז בתור בקולו המתוק
חמדת כסופין מעדנת.
הרטיטה שבת בחינה הגנוז.
עיני חלונות מכל עבר.
ותצאנה בנות אל הערב זמר
זמירות בערגה מצלצלת.
והיתה העדנה בבקעת גינוסר
לנשמת עבריות נאצלת.
שבת שלום! אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
