במשפחתי רווח סיפור על בן דודי, אשר לאחר שיעור ביולוגיה ניגש אל דודי ואמר לו:
"אתה יודע שאתה בא מהקוף"
אמר לו דודי:
"אולי אתה כן...אבל אני לא.."
בהיותי מורדת בנעורי במורשת אבותי,אימצתי ספר ואהבתי לקרא בו,ספרו של דזמונד מוריס-"הקוף העירום",והסכמתי איתו, עד כמה אנחנו בסה"כ חיות המנסות להיות "בני אדם".השואה עזרה לי להאמין בכך,וכן מורי, כשלמדתי את תורת דרווין בביה"ס.
דזמונד מוריס, מכנה את האדם כ"הקוף העירום". מבחינתו , האדם הוא בסך הכל קוף, אשר התפתח בכיוון שונה במהלך האבולוציה משאר משפחת הקופים, אך שמר על מרבית התוכנות והתכונות הטבועות במשפחה זו. הוא עירום מכיוון שבמשך הזמן, כתוצאה מהתאמה לסביבת חיים משתנה, הוא השיל את מעטה השיער ברובו ונותר עם עור חשוף - מאפיין של חיות ימיות ונדיר אצל היונקים.
בספרו הוא בודק כיצד פועל ומגיב העל-קוף העירום בפני מצבים, אירועים ופעילויות שהן משותפות לו ולחיות אחרות - הזנה, ניקוי גוף, שינה, לחימה, הזדווגויות וגידול ילדים:
"העל-קוף העירום הוא חיה ועל כן ראוי למחקרי, ואני מסרב להתעלם ממנו רק מכיוון שכמה ממרקמי התנהגותו מסובכים ומרשימים. האדם, חרף היותו משכיל כל כך, נשאר, בכל זאת - גם באמצו מניעים חדשים ונעלים - קוף שלא איבד אף אחד ממניעיו הארציים הנושנים ואין לו כל תקווה להיפטרות חפוזה מן המורשת הגנטית המצטברת של כל השתלשלויות התפתחותו בעבר".
מאז בגרתי ושיניתי את דעתי .התחברתי אל בריאת העולם ,כפי שמסופר בתורה.אמונתי שהאדם הוא נזר הבריאה ונוצר בידי אלקים בחברו אדמה,מים ביצירת גוף האדם -בצלמו של אלוקים ואח"כ נפיחת הנשמה.
אני מאמינה כי בכל אדם יש ניצוץ אלוקי ויש לו יעוד ומטרה בבואו אל העולם הזה.
אני מאמינה כי אלוקים הינו שותף מלא ביצירת התינוק.אבא נותן את הלובן שבו-כלומר הזרע,האמא נותנת את האודם שבה-כלומר הרחם והקל נותן בו את הנשמה.שלושתם חוברים למטרת המטרות-יצירת פלאים זו הנקראת "תינוק אנושי".
אינני מאמינה שכל מה שעובר האדם משך כל חייו,אהבות,סבל,שכול ועוד-הנם ללא מטרה ושהאדם כמו כל החיה,מת ונגמר ואין לו זכר מלבד ילדיו.
נשמת האדם היא נר תמיד,ואינה נעלמת עם מות האדם.
פגשתי רבים שאיבדו את אמונם ,בני דורי ודור המיסדים.הדור אשר אימץ את תורת היותנו "קוף" וחוסר התכלית הרוחנית, לאחר המוות.
הכרתי אנשים באים בימים שספרו את ימיהם...ועדיין התעקשו להאמין שאין להם כל עתיד לאחר עוזבם את העולם...
כמה עצוב...לחשוב שאתה חיה ועובר אורח בעולם חסר הגיון ומלא כאב זה ,מלבד ההנאה.
הרב פירון כותב:
לא פעם, בשעה שאנו הולכים לתומנו ברחוב, אנו פוגשים בשני אנשים, הדומים אחד לשני. אלא, שהאחד, מגיש סיוע לאדם זקן המתקשה בהליכה, מושיט לו יד, ובעדינות, מסייע לו להגיע ליעדו. לידו, האחר, הפונה בגסות לחברו, מכהו, נוהג באלימות נוראה ומעורר אימה ופחד על כל הסובב. מיהו "האדם"? האם האדם הוא יצור ביולוגי?
ובניסוחו של אהוד מנור:
בן אדם, הוא רק בשר ודם
אבק פורח במדבר
בן אדם כדרך העולם
כצל עובר כחרס הנשבר
מיהו ה'אדם'?! מה יעודו ומטרתו? במה "מותר האדם מן הבהמה"?שמא האדם הוא שכלו? תבונתו?!
המאבק בין שתי התפיסות, בין התפיסה הרואה את מקורו של האדם בעולמות עליונים לבין התפיסה הרואה את האדם כמי שנוצר "עפר מן האדמה" מלווה את האנושות לאורך כל ההיסטוריה. שאלות היסוד של הקיום האנושי תלויות במידה רבה בשאלות משמעותיות אלה. מהו מהות השיח שבין אדם לאלוהיו? מהי שאיפתו של האדם? עד להיכן הוא מסוגל להגיע? ועוד.
פרשנותה של המילה: "אדם" יכולה להתבאר בשני אופנים. יש בכוחו של האדם להיות בבחינת "דומה", להדמות לבוראו, להיות יוצר ובונה בחומר וברוח. להמשיך את פעולתו של הבורא בהולדת צאצאים, בהולדת רעיונות ומעשים טובים. אומנם, "מי ידמה לך ומי ישווה לך", אבל, המשימה המרכזית שלנו היא להדמות לאל יתברך. בכך אנו מדגישים את המימד השמיימי, הרוחני שבאופיינו.
אולם, בה בעת, אנו יכולים לחזור אל האדמה ולהיצמד לעולם החומר. להיות "אנושיים". יתכן ויהיו לנו יתרונות על פני שאר היצורים: שכלנו, רצוננו. אבל המימד האלוהי נעלם מחיינו.
האדם הוא הביטוי לאלוקות בעולם. האדם, שואב כוחו מלמעלה וממשיכה על פני המציאות הקיימת, לטוב ולרע.
ושוב נחזור לשירו המלא של אהוד מנור ז"ל:
בן אדם
בן אדם, הוא רק בשר ודם
אבק פורח במדבר
בן אדם כדרך העולם
כצל עובר כחרס הנשבר
אדם הוא רק אדם
ורוב ימיו לילות
ואין אדם מושלם בכל המעלות
אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
כי אדם הוא אדם הוא אדם
הוא רק אדם
בן אדם נעור וכבר נרדם
ימיו קצרים סופם עצוב
בן אדם אורח בעולם
בא מעפר ולעפר ישוב
אדם הוא רק אדם
ורוב ימיו לילות
ואין אדם מושלם בכל המעלות
אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
כי אדם הוא אדם הוא אדם
הוא רק אדם
הוא לא ילמד לנצח
הוא שוכח לאהוב
הוא לא יודע שיומו קרוב
כי...
אדם הוא רק אדם
ורוב ימיו לילות
ואין אדם מושלם בכל המעלות
אז תן לו לחלום ותן לו נשימה
תן לשם , תן לחם, תן ליפת, נחמה
אל תכביד ידך עליו ותן תקווה
ואל תדון אותו תמיד לכף חובה
כי אדם הוא אדם הוא אדם
הוא רק אדם
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
