מצות הדלקת נר חנוכה 

בס"ד
כ"ח כסלו התשס"ה
לבני אשר חגי הי"ו
יברכך ה' מציון ,

לשאלתך האם מצות הדלקת נר חנוכה היא מיצוה התלויה בקיומו של בית? ועוד, מדוע הרמב"ם הגביל את זמן הדלקת נ"ח לחצי שעה (או יותר) בלבד, ואם "עבר זמן זה, אינו מדליק" (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה).?

נאמר בתלמוד: "ת"ר מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" (שבת כא:). מכאן פשוט שמצות הדלקת נ"ח היא חובה המוטלת על הבית (כמו מזוזה ומעקה. פרט לדין הרואה, והאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו וצריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בשמן של נ"ח ? שו"ע, תרע"ז, א' שחז"ל הוציאום מן הכלל משום חביבות מצות נ"ח). לפיכך אדם יוצא חובה בהדלקה (לא בראיה) של בני ביתו שהדליקו בביתו למרות שהוא מחוץ לביתו . וכן כתב הב"ח (בסימן תרע"ו) "דמה שמדליקים עליו בביתו אינו נפטר אלא חיוב שבא על ממונו להדליק נרות לפרסם הנס ברבים אבל ההודאה על הנס וברכת שהחיינו היא בחיוב גופו, ולא נפטר בזה שמדליקים עליו". דהיינו, מצות הדלקת נ"ח מורכבת משני חיובים, לפיכך מברכים על נ"ח שתי ברכות נפרדות "להדליק נר חנוכה" ו"על הניסים". על כן אם שכח לברך "להדליק" ונזכר רק לאחר שסיים להדליק את הנרות, אינו מברך "להדליק" אלא רק "על הנסים". כלומר:
החיוב הראשון בנ"ח הוא: חובת ההדלקה ולצורך זה נדרש שיהיה למדליק בית משלו. לפיכך נוסח הברכה היא "וציונו להדליק נר חנוכה". וכן פסק הרמב"ם: "כל בית ובית מדליק נר אחד" (הלכות חנוכה פ"ד ה"א). מטעם זה אין בני הבית צריכים לברך "שעשה נסים" כל אחד לעצמו.
החיוב השני בנ"ח הוא: חובת הראיה ופרסומי ניסא, לצורך זה לא נדרש שיהיה לרואה בית משלו, אלא די לו בראית נרות חנוכה דולקים. לפיכך נוסח הברכה היא "שעשה ניסים". על כן מחיוב זה לא נפטרים הרואה והאכסנאי (מדין הרואה). וכך מסביר הרש"י (שבת כג.) בדין הרואה: "לא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדין (דהיינן, או דעת המרדכי המובאת בשו"ע: שאין דעתו להדליק בעצמו, או שחושש לדעת הרמב"ם שתעבור זמן ההדלקה שהיא חצי שעה ולא יוכל להדליק יותר לכתחילה) או ליושב בספינה (דהיינו, שאין לו בית)". וכך גם סברו התוספות (סוכה מו. ד"ה הרואה): "משום שיש כמה בני אדם שאין להם בתים ואין בידם לקיים המצוה". לכן גם מי שאין לו כסף לנ"ח, פטור מהדלקת נר חנוכה. כדתנן: "נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף" (שבת כג.). משום שיכול לצאת בברכת הרואה, על כן העדיפו חז"ל שלום בית ועונג שבת ע"פ קיום מצות נר חנוכה בשלמותה. ונלענ"ד שמטעם זה קבעו חז"ל שמצות נ"ח היא להניח את הנרות על פתח ביתו מבחוץ (רש"י ב"ק ל. הניח בבחוץ: משום פרסומי ניסא פטור). וכי דווקא רק בתוך עשרה טפחים גורם לפרסומי ניסא ומעל כ' אמה פסולה, הלא איפכא מסתברא? אלא שמטרת גובה הנר הוא כדי לזכות את אותם עניים שאין להם אפשרות להדליק נ"ח, והולכים בעינים מושפלות. לפי שבעל הבית יוצא י"ח פרסומי ניסא בעצם ההדלקה והברכות. וכן תמצא בשלש מצוות נוספות מדרבנן שבהם צריך "פרסומי ניסא: הלל (ברכות יד.) מגילה (שם, ומגילה ג:) ושתיית ארבע כוסות (פסחים קי"ב.). שבשלושתם אין הכוונה לפרסום פומבי ברה"ר. משום כך אמרו חז"ל: "בשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו". דהיינו, שבכדי לזכות את הרבים, אין טעם לקחת סיכונים.

בנוגע לשאלתך מדוע הרמב"ם הגביל את זמן הדלקת נ"ח לחצי שעה (או יותר) בלבד, ואם "עבר זמן זה, אינו מדליק" (הלכות חנוכה פ"ד ה"ה)?

חז"ל לא קבעו זמן מדוייק להדלקת נ"ח אלא אמרו: "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כ"א.). לפיכך, בא ר' יוחנן והבהיר עד כמה? "עד דכליא ריגלא דתרמודאי" (שם אומה, מלקטי עצים דקים ומתעכבים בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכים לעצים יוצאים וקונים מהם ? רש"י). כלומר, גם ר' יוחנן לא הגדיר זמן מדוייק. אלא תלה את הדבר בעוצמת החשיכה שהוא שיעור המשתנה מעט בין התקופות ובין ארצות. הרמב"ם בהילכותיו לא הזכיר כלל את התרמודאי, אלא כתב: "עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה? חצי שעה או יתר". וכן פסק הרמב"ם כפשטות לשון הגמרא. דהיינו, "אם עבר זמן זה, אינו מדליק". כלומר, שאם לא הדליק בזמן, לא עשה את המצוה כלל והפסיד. וכן היא דעת הרמב"ם שמצות נ"ח צריכה להיות גם בזמן (בערב) וגם במקום (על פתחי בתים). "מדליקין בהם הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה" (הלכות חנוכה פ"ג ה"ג) .


באיחולי: אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)



מחברם של הספרים: אשר על המשכן, מצמרת הארז על פרשיות השבוע, מצמרת הארז-שו"ת

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי