פרשת השבוע, פרשת "ואלה תולדת", נפתחת באמירה ייחודית במקרא: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" (בראשית כה, יט). הייחודיות אינה בראשית האמירה [1] אלא בחלקה האחרון.
הייחודיות הבולטת באמירה זו היא בכפילות התוכן: שני חלקי הפסוק משדרים תוכן אחד, יצחק הוא בנו של אברהם. מה ניתן להבין מחזרה ספרותית זו? דברי יונתן הם בחינת מסגרת דיון: "בגלל שהיה דיוקנו של יצחק דומה לדיוקנו של אברהם היו בני אדם אומרים באמת אברהם הוליד את יצחק". אבל למה צריך לומר: "באמת אברהם הוליד את יצחק"?
רש"י מבין בכך הרחקת לזות שפתיים אפשרית: "ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק".
פרשנים אחרים מציעים לראות בחזרה זו הדגשת יתרון יצחק על ישמעאל [2].
אני מציע לראות בכך רמיזה נוספת של המספר המקראי לגבי ניסיון העקידה. בפרשיות השבוע הקודמות ראינו מספר רמיזות ביקורתיות כלפי ניסיון העקידה [3].
גם הפעם.
בבחינת: אב מסוגל להעלות את בנו לקרבן ולהניף על צווארו את המאכלת?
נראה לי שגם לסופר המקראי קשה לעכל זאת. האמירה הנוכחית, באה כאילו לומר, כן למרות הכל מדובר כאן באב ובנו, יצחק הוא בנו של אברהם.
האם בהמשך המסופר בפרשת השבוע אפשר למצוא היבטים נוספים?
נתמקד בדמותו של יצחק.
איזו דמות מתאר הסופר המקראי?
בפתיחת הפרשה נראה יצחק יוזם ופעיל: "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" בראשית כה, כא). הוא פונה לה', וה' נעתר לו, בבחינת קשר ישיר, כמעט כמו הקשר בין אביו אברהם לה'.
כמעט אמרנו ולא במקרה. זוהי היזמה היחידה והאחרונה של יצחק.
מצד אחד חוזר הסיפור שפגשנו בתולדות אברהם, סיפור שאינו מוסיף כבוד רב [4]. גם יצחק, כמו אביו אברהם, מציג את אשתו כאחותו למען הצל עורו [5].
יצחק רוצה לברך את בנו בכורו האהוב עליו, עשיו, אבל רעייתו רבקה מסיטה בערמה את הברכה העיקרית ליעקב בנה האהוב [6]. בהקשר לכך, ניתן להוסיף שרבקה קיבלה מסר אלוהי יעקב הוא יהיה הבכיר בין שני הבנים [7]. יעקב אינו יודע על כך דבר!
רבקה אף משכנעת ברמייה, את יצחק, לשלוח את יעקב לחרן כדי למצוא כלה [8], ולמעשה היא רוצה להרחיק את יעקב מזעמו המסוכן של עשיו [9].
גם ביחסים עם השכנים אין יצחק מנהיג ומוביל, כמו אביו אברהם [10].
מכאן, וודאי לא ייפלא שדמותו של יצחק אינה מעוררת אהדה רבה בקרב פרשנים, להיפך הוא מוצג כדמות פסיבית, כדמות שמצויה בין שני ענקים: האב אברהם והבן יעקב [11].
אכן, יצחק שאביו הניף על צווארו מאכלת, יצחק שאשתו רימתה אותו פעמיים, יצחק שבנו יעקב שיקר אותו בפניו, יצחק ששכנים גרשוהו מבארות שחפר, מה אפשר לומר עליו לזכותו?
אפשר ואפשר.
"כי שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז), שר הממשל.
אבל זו לא רק שירה, זו עצה לחיים.
אנשים לא מעטים חשו את המאכלת על צווארם, בין אם הייתה זו מאכלת פיזית או רוחנית.
יש כאלה שכרעו ונפלו. אחרים מתוך הכאב, מתוך החורבן, מתוך האסון קמו והמשיכו לחיות וליצור ולתרום.
כך גם יצחק.
לאחר ההתנסות בעקידה הוא נישא ואהב את רבקה.
שכנים גרשוהו, הוא חפר בארות חדשות.
בנו יעקב רימהו, הוא צייד אותו בברכת הדרך לארם [12].
יצחק הוא היחיד משלושת האבות שלא נטש את הארץ!
יצחק לא הפיץ אמונה חדשה, ולא התערב לפתור בעיות עולם, הוא פשוט היה ופעל במיטב שיכול היה. האם לא כך התכוון ביאליק כאשר הוא שר: יהי חלקי עמכם, ענוי עולם, אלמי נפש, / רקמי חייהם בסתר, צנועי הגות ועלילה, / חלמים נעלמים, ממעטי דברים ומרבי תפארת; / [...] אמני השתיקה היפה וכהני דממת אלהים, / לא-תשלט עין זר לעולם בחג נפשכם ובאבלה; אור אחד לעינכם תמיד, אור שקט ונוגה, / ובת-שחוק אחת, רבת בינה וסליחה, לשפתיכם, לפקד בה, בלי הכרע כף, את-כל-הבא לקראתכם: / הגדולות עם-הנקלות, כצדקות כחטאים גם-יחד; / אט אט, כמו על ראשי אצבעות, תעברו בנתיבות חיים, / ולבכם ער, ואזנכם קשובה, ועינכם משוטטת תמיד, / ונפשכם חרדה לקראת כל-רחש יפי ונדנוד תפארת [13].
הארות ומראה מקום
[1] הביטוי "אלה תולדת" או "ואלה תולדת" מופיע במקרא גם בהתייחס לדמוית אחרות: נח (בראשית ו, ט); תרח (בראשית יא, כז); ישמעאל (בראשית כה, יב); עשו (בראשית לו, א), ויש דוגמאות נוספות.
[2] "לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית. אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו הגמורה כדכת' כי ביצחק יקרא לך זרע" (רשב"ם); באופן דומה טוען הרמב"ן: :"ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק, לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר" (רמב"ן).
[3] ראה, למשל, דברי לפרשת "וירא": "גם לשרה אמנו זכות דיבור", תשס"ט; ולפרשת "חיי שרה": אברהם הגדול בודד בעולם, תשס"ח. מופיעים באתר http://www.notes.co.il/moti.
[4] בראשית יב, י-כ, כ, א-יג.
[5] "ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא" (בראשית כו, ז).
[6] בראשית כז, ה-כט.
[7] "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר" (בראשית כה, כג).
[8] "ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים" (בראשית כז, מו).
[9] "ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך. עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד" (שם, מג-מה).
[10] יצחק אינו יכול להשתמש בבארות שחפר אביו, כי פלשתים סתמום. אבל גם בארות חדשות שהוא חופר הוא נאלץ לנטוש, מגורש על ידי השכנים (בראשית כו, יד-כג).
[11] "יצחק אבינו נראה כפחות פעיל בתולדות האבות, פחות פעיל מאברהם אביו ופחות פעיל גם מיעקב בנו [...] יצחק עומד בין שניהם [אברהם אביו ויעקב בנו], באמצע, את האמונה הצרופה באלהים קבל מאת אביו. כל תפקידו איננו אלא לקיים אמונה זו ולבצרה" (רדצ"ה, בתוך יהודה קיל, ספר בראשית, ירושלים 2000, עמ' ריח); "[יצחק] הוא היחיד מבין שלושת האבות, שביטא את חיבת הארץ רק בישיבה סבילה" (שם, עמ' ריט).
[12] בראשית כח, א-ד.
[13] מתוך חיים נחמן ביאליק, יהי חלקי עמכם, תרע"ה, אב, ביער מאלין.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
