יום שני הוא היום השני מצאת השבת.
בחלק ממדינות אירופה זהו היום הראשון בשבוע. בכל מדינות אירופה ואמריקה, זהו היום הראשון בשבוע-העבודה.
שמו של היום מופיע לראשונה בסיפור בריאת העולם בתנ"ך (בראשית פרק א' פסוקים ו'-ח') כיום שבו נבראו השמיים :
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים : ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן: ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי ערב ויהי בקר יום שני:
בתפילת שחרית של יום שני נהוג לקרוא בתורה בפרשת השבוע.
מקובל לקשר את יום שני עם הירח, ולכן הוא נקרא בשפות רבות "יום הירח". באמונות עממיות שונות, בעיקר באירופה, נחשב הירח לסמל הסכנה והמיסתורין, ולפיכך יום שני נחשב ליום "חסר-מזל". גם בקרב היהודים נחשב יום זה כיום "לא מוצלח" כיוון שעל יום זה לא נאמר "כי טוב" בספר בראשית, בסיפור בריאת העולם.
"ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל הרקיע ויהי כן". הבדלה בין המים למטה למים למעלה- בין הים לשמים (שם- מים). נוצר חלל בין הים לרקיע, עכשיו צריך למלא אותו. בסוף יום זה לא נאמר "כי טוב"- ה' עדיין לא סיים את מלאכת סידור המים.
ביום השני לבריאת העולם אלקים הבדיל בין מים למים בין מים עליונים למים תחתונים" ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן". ביום השני הלויים היו שרים בבית המקדש מזמור "גדול השם ומהולל מאד".ולמה? מפני שביום השני "חילק מעשיו ומלך עליהם" ופירש רש"י ש"חילק מעשיו" משמעו שהבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים . ונראה כי שירת מלכות שמים ביום השני לא נתפרשה עד בוא יום השישי . ביום השישי, היום בו נברא אדם היו הלויים שרים "השם מלך ". המלכת השם נעוצה על פי פרשנות זו ביום השני, היום בו נבדלו המים העליונים מן המים תחתונים
לאחר שהאדם הפריד בתוכו את התכונות האגואיסטיות מהתכונות האלטרואיסטיות, מתחיל תהליך תיקון תכונות אלו. תהליך התיקון לעולם יתבצע ע"י משיכת אור מיוחד של הבורא.
מהבורא יוצאים שני סוגי אור - אור חכמה ואור חסדים. אור חסדים נקרא "מים", תכונת הנתינה, אלטרואיזם. ה"ארץ" מסמלת את התכונה אגואיסטית לקבל, טבע האדם. תכונת הנתינה, ה"מים" חודרת ל"ארץ" ובונה בה תנאים להיווצרות חיים. תכונת המים מתקנת את האגואיזם ומאפשרת להשתמש בו בצורה נכונה, למען האדם עצמו ולמען האחרים. בעזרת תכונת האגואיזם המתוקנת, האדם מתחיל לגלות את העולם העליון, את המציאות הרוחנית, את הבורא.
ביום השני של הבריאה בו נחלקו המים העליונים והמים התחתונים. בחלוקה הקמאית של מים עליונים ומים תחתונים נגנז גם הצער של המים התחתונים .על פי תיקוני הזהר, לאחר החלוקה של יום השני- באו המים התחתונים ובכו לפני בורא העולם "אנן בעינן למיהוי קדם מלכא" כלומר, אף אנו מבקשים לבוא בפני המלך. כיון שתכונת הבחירה של יצירת האדם מושרשת בהבדלה זו, הרי ההכרה כי "נוח לו לאדם שלא נברא" מושרשת בדמעותיהם של המים התחתונים הבוכים על פעולה של הבדלה זו בין עליונים ותחתונים .ונוח לו לאדם שלא נברא מפני שהאדם הוא בעל בחירה היינו בעל אפשרות של כשלון ושל ריחוק מהקדושה. ובכי זה -אותו מזכירים הצלילים של השופר הוא הבכי על חופש הבחירה, ההבדלה בין טוב לרע, בין עליון ותחתון -ומתוך כך גם על אפשרות הריחוק מן הקדושה. ואולם, על פי תיקוני הזוהר, הקדוש ,ברוך הוא שומע לקול בכיתם של המים התחתונים (שהם הסמל להיבטים החומריים באדם, החשופים לחטא ולריחוק מן הקדושה) ומבטיח להם לעלות על גבי המזבח בניסוך המים בחג הסוכות, זמן שמחתנו. זוהי גם ההבטחה לאדם הבוחר ללכת בדרך של צדקה ומשפט שנאמר " ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה".
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
