האור הגנוז 

האור הגנוז


אמר רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא.

שאלו החסידים: היכן גנזו?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן, כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז כשהם לומדים תורה?
השיבו: ימצאו וימצאו.
שאלו: אם כן, מה יעשו צדיקים כשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?
השיבו: יגלוהו באורח חייהם.



כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האור הראשון, עוד טרם שנבראה השמש, לא נברא הירח ועדיין לא נבראו הכוכבים... זה לא היה אור רגיל. האור הראשון היה אור מיוחד. אור פנימי עוצמתי במיוחד. אור רוחני , שאדם יכול היה לראות בו מסוף העולם ועד סופו. ראה הקדוש ברוך הוא שבני האדם יפרו וירבו ורובם עלולים לעשות שימוש לרעה באותו אור יקר וטוב. החליט הקדוש ברוך הוא לגנוז את אותו האור ולברוא במקומו את השמש והירח והכוכבים שיאירו ליצורים החיים על הארץ . נמלך הקב"ה בדעתו - היכן כדאי לגנוז את האור ? באו המלאכים והחלו לייעץ לו . אמר המלאך גבריאל: אלהי השמים! גנוז את האור הרחק על הירח - לעולם לא יצליח האדם לטפס גבוה כל כך... ענה הקב"ה: לא, יום יבוא והאדם יבנה לו חללית ויגיע לירח ולכוכבים . אין זה טוב לגנוז שם את האור... אמר המלאך רפאל: רבונו של עולם! הטמן את האור עמוק עמוק במעמקי האוקיאנוס, לשם בודאי לא יגיע האדם לעולם ! לא! ענה הקב"ה, ביום מן הימים יבנה האדם כלי אדיר הנקרא צוללת ובעזרתו למעמקי האוקינוסים הוא עתיד להגיע . גם זה לא רעיון טוב... וכך עמד כל מלאך ומלאך והציע רעיון חדש. את כולם דחה הקב"ה, כי ידוע ידע שאין מקום שיבצר מן האדם להגיע ולחפש בו.
לבסוף לחשה השכינה - יש מקום אחד שאם נטמין בו את האור לעולם לא ימצא אותו האדם. זהו המקום היחידי שבו הוא יפחד לחפש...
היכן הוא המקום הזה? שאלו כולם עמוק בלבו של האדם, אמרה השכינה! זהו המקום היחידי שבו האדם לא ירבה לחטט-ומי שיעמיק וימצא שם את האור הגנוז - הרי ראוי הוא לו.

רבונו של עולם הנהן בהסכמה...

אור הגנוז/אבנר בר חמא

אבנר בר חמא כותב על אור - על האור הגנוז, על התורה שהיא אור, על האור הפנימי, על אור ועור, על אור המנורה, ועל תופעות אור מדהימות המתגלות בטבע ואותן הוא מנסה להנציח במצלמתו.

אל הפיוט - מלים, לחן וביצוע



האור שנגנז בימי בראשית - אור עליון הגנוז לעולם הבא, מסקרן ומאתגר כל אדם אף כי הוא יודע שהוא שמור לצדיקים לעתיד לבוא.

בדומה לתינוק המתגעגע לשוב אל מעי אמו, הנוסטלגיה היא געגוע תמידי הטבוע בנו ל"ימים ההם" - אך "בזמן הזה". העתיד לוטה בערפל ובאדם קיימת הנטייה התמידית לשוב אל המוכר ואל המקור - אל האור.

אור צח ומצחצח ועליון והוא נעלם מכל רעיון

ולו נודה בפה הגיון כי אין לו צורה ודמיון

ומי יוכל ישיג רעיון בכלל הוא האציל הכל

ויום שבת כלול מכל ובו שבת אדון הכל

בו יתענגו עליונים בשמן טוב ועדונים

ובו נכתרו ראשונים ובכללם אחרונים

בחכמה בינה נתנים מאדון כל האדונים...









אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי