מאת: נסים גבאי gabbai@012.net.il
מעולם לא ירדתי כל כך הרבה ברמת האינטליגנציה הנורמטיבית, כדי לכתוב כל כך נמוך על נושא כל כך מאוס. אבל החיים חזקים מכל דבר אחר.
התוכנית (צריך לציין שמה?) שכולם אוהבים לשנוא, צוברת אחוזי צפייה אדירים של מקיאים ומקללים. מי שצופה, עושה זאת בהחבא, ולא רץ לספר לחבר'ה. מי שלא צופה, מקבל כאלה תגובות של "מה, לא ראית?" שמיד מזניקים אותו לערוץ 20 כדי להתעדכן.
אין ספק שהמשתתפים בתוכנית נבחרו בקפידה, וכמעט בטוח שהם לא ניזקקו לבחינות פסיכומטריות - דבר שבוודאי חייב להילמד גם ע"י דיקני האוניברסיטאות בארץ.
עיזבו בחינות. מה עם נתונים אישיים בסיסיים?! נימוס אלמנטרי?! תרבות מינימאלית?!
לאכול בפה פתוח ולהשמיע רעש כמו בהמות?!
לפהק כמו דינוזאורים ולא להניח יד על הפה?!
לחטט באף כאילו ואין אלוהים ו/או מצלמות המביאות את הגועל לכל בית?!
לדבר עברית עילגת כאילו בוטלו כל כיתות בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים?!
"סדר היום" בתוכנית ממש מדהים: שעות של צפייה באנשים ישנים, מעקב אחר פעולות צחצוחי שיניים, "דריכות" על אדם שותה קפה שמביט בחלל האוויר, וכהנה וכהנה "הילולות" עד אקשן מרטיט לבבות בויכוחים על שטויות שרק טימטום השיעמום יכול להובילם עד לפינות כה אוויליות.
על כל אלה ניתן להוסיף ויזואליות הזוייה כמו גופו המחוטב של יוסי בובליל המכופף והמנותח לאורך ולרוחב - והכל כמובן כשהוא "לבוש" רק באזור חלציו כאילו וטרזן לפנינו.
ארז טל בפרט ומפיקי הטלוויזיה בכלל עלו מזמן על קוד מוחו של הישראלי המנסה להיות לא פחות "נאור" מכל אמריקאי בכל אחת מ- 50 המדינות בארה"ב. כבר שנים שאין כוונה להביא תוכניות איכות לצפיית ההמון, כי ברור מלכתחילה שהרייטינג הנמוך שיהיה להן עלול להביא לקריסת חשבונות הבנק של ערוצי הטלוויזיה אחוזי הדיבוק בצבירת רווחי ג'אנק תוכניות. בטלוויזיה כמו בפוליטיקה (ומי כמונו מכיר בקשר ההדוק ביניהם) נדחקים כל שיקולי התועלת האמיתית לציבור לאפיק התועלת הפרטית לכיס, והתוצאות על המירקע - בהתאם.
מאמר זה אינו בא להחליף כל מאמר אחר שנכתב על התוכנית הזו, ועל "המלך" שלה בדמותו של היוסי בובליל. הדברים הקשים כבר נאמרו יותר מפעם אחת, וייתכן כי התוספות שלי באות רק לארגן לעצמנו את המח שהתפזר כנראה כמעט לכל רוח.
כל מקיאי התוכנית ההזוייה והדוחה הזו כתבו דברי טעם נהדרים, וככל שדייקו וכתבו כי אידיוט הפך להיות "גיבור לאומי", כך התעצבנו הנייטיבס והגבירו תמיכתם "במלך" שלהם.
הסיפורים מסביב לתוכנית מהממים. מספרים שהילדים של הבובליל שולחים אלפי אס.אם.אסים כדי שהאבא הקדוש ישרוד עד המיליון. את חשבון הסלולאר הם כנראה מייעדים לקיזוז אחרי גריפת הפרס.
מספרים שההפקה שתלה משתתפים שיפעלו לפי קודים מוסכמים.
מספרים שההפקה בכלל לא סופרת את האס.אם.אסים, ומעבר לכסף הרב שנצבר בקופותיה - היא קובעת על דעת עצמה מי יודח ומי יישאר.
הסיפורים מסביב לתוכנית כלל לא מעלים ולא מורידים. מספיק לצפות בתוכנית דקה ביום, כדי להיות מעודכנים "לכל פרטי המתח והאירועים".
עד כאן הכל ברור וידוע. אבל האם מישהו נתן דעתו לחינוך הציבורי העובר בכל בית בישראל?!
גם אם נכון שהאינטרנט הרס כל חברה טובה בחינוך, אבל להגיע עד הכתרת "גיבורי תרבות" לשפל כזה של חיקוי והתבוללות?! מה היה אומר על כך אחד העם? אבוי לנו, עצם רעיון הפנייה אליו כדי לחוות דעתו, מצמררת.
לו הייתי צעיר או צעירה מצוי במדינה שלוחת הרסן הזו שמביאה תוכנית מפגרת כזו לשיא הצפייה בכל הזמנים (גם בגלל הערוץ הפתוח 24 שעות), לא בטוח שהייתי יוצא נורמלי לטווח הארוך.
מה הייתי לומד מהתוכנית?
שלדבר ו/או לספר משהו, צריך להתחיל בצחוק מטומטם ומתגלגל מלווה בתנועות ראש קדימה ואחורה, ואח"כ להמשיך ולהסביר מה רציתי לומר. כמובן שהייתי מטבל את הדברים בקפיצת ריקוד חסר תוחלת למול המתבונן בתימהון לפשר התופעה.
את השיחות "הרציניות" הייתי מביא לפינות שמעולם לא יכולתי להעלות על הדעת שהן קיימות. הייתי מסביר לבן שיחי את קו מחשבותיי הפסיכולוגיות בבואי "למכור לו" את הרעיון שלי: "אתה מבין? ברגע שתגלגל לו את הדבר, הוא יחשוב שאתה מנסה לעבוד עליו. אז אתה בהפוכה תחשוב מעט קדימה. אח"כ הוא יבין מה שאתה רוצה שיבין, אבל בטוח שגם הוא ינסה לעבוד עליך, אז תתכונן לפעולת הסחה...". הבנתם? פעם היינו מתכננים אסטרטגייה שיווקית, והיום הכל "במונחים" פרימיטיביים פשוטים, ולמה בכלל צריך אוניברסיטה כשיש את "אוניברסיטת החיים של בובליל"?!
גם העזרה לזולת והחיים בצוות - פסו מהעולם. ראו מי "כוכבי התוכנית"? ההומו שמעולם לא עשה דבר למען האחרים בבית אבל יישב ליד העובדים וייטחן להם את המח. הבובליל הזקן שמחמת מחלותיו ואופיו לא עזר כהוא זה לצרכי הקיום בבית. הערבייה שמסיבותיה הסנוביות והאחרות נמנעת מלתת יד. עובדה היא שהפעילים הנמרצים ביותר או שעפו מהתוכנית (אשר), או שיעופו בקרוב (איתי), ואילו הטומנים ידם בצלחת ממשיכים ומככבים (ליאון, יוסי, רנין) כאילו הם ענקי הדור הבא בארץ ובעולם.
צריך היה הרבה חוצפה ציבורית כדי להביא תוכנית כזו לכל בית בישראל. ארז טל הכפיל ושילש חוצפת תוכנית זו כאשר החליט בהבזק של רגע, שיוסי בובליל ייצטרף למשתתפים בתוכנית - בלי בדיקות, בלי אודישנים, ורק הרצון להביא עוד ז'וז'ו וקוריוז רייטינגני - הוא הבסיס להצלחת החלטתו על אפם וחמתם של רובנו.
אני מודה: פעם הייתי מזפזפ בין הערוצים, וברגע שלא מצאתי כל עניין בתוכנית זו או אחרת - הייתי מכבה את הטלוויזיה. בחודשים האחרונים זה אחרת. אחרי שעברתי את כל הערוצים הפוטנציאליים מבחינתי לצפייה ולא מצאתי בהם עניין - אני "חותם" במעבר לערוץ 20. שם אני "עוקב בדריכות" אחרי האדם היושב/בוהה/ישן/מדבר שטויות... עד שעוברות הדקות ויש ערוץ כלשהו אלטרנטיבי לצפייה.
ערוץ 20 הפך מבחינתי את הטלוויזיה מכזו שנחה לפעמים, לכזו שעובדת רוב שעות היום והלילה. הכל בזכות ערוץ "ההישרדות האלטרנטיבי לערוץ 10" אלא שכאן מצטרפים אנו לבטלנים במשך 4 חודשים בבית סגור ומלחיץ, ובכך הפכנו אותם לכוכבים בשמי הארץ.
אכן שיח מרתק ברמות ירודות, תוכנית מעוררת עניין (חיובי או שלילי), ונושא שעלה, עולה, ולבטח ימשיך להלום בנו עוד הרבה זמן.
צפייה נעימה.
מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות, ולוחם צדק חברתי. נשוי ואב לארבעה מופלאים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
