ושבו בנים לגבולם 

סוף 2006 ,אוטוטו 2007 בפתח ויש תחושה שלאן שלא נפנה נפגוש שובע.

יש מן הרגשה שבחור מסוים מופיע בבוקר לפני היציאה מהבית אומר "אקשן" ואנו יוצאים ליום חדש ולא ידוע.מה צופן לנו היום בחובו???דרמה?מתח? סרט צרפתי לא ברור?מיקס של כולם?!?

מי מביניכם שמזהה את השמות הבאים סביר להניח שנדירים אתם- אהוד ואלדד.

צ'אנס נוסף-אהוד גולדווסר בן 31 ואלדד רגב בן 26.

רמז אחרון:שניהם נחטפו ב13.7.06 בגבול הצפון. נפל האסימון???

לפני שאתם שופטים את עצמיכם,מוטרדים מהעובדה ששכחתם שניים מיקירנו,שניים מאלה שעשו את מה שצריך ונלחמו עבור המולדת,עצרו,אני עדיין לא אומר שזה בסדר,אך מתפקידם של אלה שאנחנו בחרנו שיזכירו לנו ויעשו את כל הנדרש ע"מ להחזירם ולהבטיח שאנו,אתם ואני, לא נקבל שיעור מתקדם בערבית כמו השניים האלה או עוד כמה ששמם כבר פרח.....

טבעי לגמרי הדבר,כי מבדיקה רשלנית ורפרוף קצר באינטרנט ובדפי העיתונים אנו מוצאים כ"כ הרבה נושאים שכל אחד זורק אותנו למקום אחר,תוסיפו את המתח היום יומי המצטבר וקבלו משוואה פשוטה,מוח אנושי שמנצל ע"פ מחקרים רק כאחוז אחד מכלל האפשרויות שלו והדבר גורם לעומס,שובע, הרגשת מיאוס.

הנה מספר נק' למחשבה ע"מ להמחיש את העולם בו אנו חיים-

-בידקו את מס' השרים שמנוהלת נגדם כרגע חקירה במשטרה...

-סיפרו את מספר הבנות שמתלוננות כיום על כך שהנשיא קצב נתן להן "חנינה" אישית...

-מספר תאונות הדרכים ביום נתון והמשתמע מכך-מס' ההרוגים הלא נתפס רק על הכבישים...(כאילו חסרות לנו דרכים למות..)

-האפשרות/הסיכוי הקטן הזה שנתפוצץ לאלפי חתיכות בגלל שמישהו באיזשהוא מקום הצליח לשכנע אנשים תמימים ש72 בתולות יחכו לו( מתי בפעם האחרונה ראיתם 2 בתולות ביחד???תתפכחו!)

-מחיר הדלק שעולה ויורד כאילו היה מתקן בלונהפארק..

-מטח הקטיושות שלא פוסק בשדירות..

-"מלחמת לבנון" המהוללת , התוצאות והחקירות המביכות עוד יותר.... (איך נפלו גיבורים???חטא היהירות..)

-איך לשלם שכר דירה,שכר לימוד,טסט,קניות וכל זאת לפני שהתחיל החודש.

הרשימה ארוכה ומגוונת ונוגעת בכל אחד ואחד מאיתנו.אומרים שאנו בעלי מזג חם,שיש לנו מדינה קטנה ומשוגעת.

אז אני שואל -איך לא?!?

אם מי שעומד בראשינו סרח בתפקידו,אם כל מה שנשמע מסביב הן סיסמאות ואת המעשים משאירים ל...(אם תמצאו תודיעו לי!),אם אנחנו קורעים את התחת חודש שלם ובסופו עדיין לא יודעים מה לשלם קודם ואיך,אם אנחנו לומדים ומשקיעים זמן וכסף ובקבלת התואר הנכסף,פלאפון ,HOT וYES אלה אותן חברות שנהנות מכוח אדם איכותי ומוכשר שמקבל שכר זעום לעומת מה שהשקיע(כי הרי דורשי עבודה למשרה שלך לא חסרים ומה שיפה שדואגים להזכיר את זה בצורה עקבית).

הרי מה אנחנו בסך הכל רוצים?מדוע אנו משתתפים במירוץ העכברים הזה?

כל רצוננו הוא למצוא עבודה מכובדת שתשלם שכר הוגן,בן/בת זוג לחלוק איתו את היום-יום וליצור המשכיות,לטייל בעולם פעם,פעמיים בשנה אם אפשר,ליהנות ממה שמציע לנו העולם בלי לדאוג כל הזמן,בית קטן בערבה,רכב שיביא אותנו ממקום למקום.זהו,זהו בסך הכל.הוסיפו לזה את המאווים האישיים שלכם ותראו שזה לא בשמיים,אנחנו לא מבקשים כ"כ הרבה.

אז למה??? למה הכל כ"כ קשה???????

את האמת -ככה!!!

-התרגלנו לעובדה שזה המצב,שכל דבר כרוך בפרוצדורה מעייפת ובבירוקרטיה מסובכת.

-התרגלנו לעובדה שאלה שעומדים בראשינו לא מתאימים לתפקיד,אבל מי יחליף אותם?(אין...אל תנסו!)

-שאנו מדינה קטנה מוקפת אויבים ולעולם נחייה באיום( אני מקנא באחינו הערבים שקיבלו אותנו כפרטנרים,אם עם אחר היה יושב באיום כזה כבר מזמן לא היה נשאר מהם כלום)

-שמקצצים לחלשים כי הם חלשים..פשוטו כמשמעו!!

-ששכר הלימוד בשמיים ולאף אחד לא איכפת בעוד מדינות רבות משלמות עבור שכר הלימוד של אזרחיהם.(ואנחנו עוד עשינו צבא!!)

-שבשדירות והסביבה נופלות קטיושות ברמה יום-יומית(אני לא מאחל..אבל תארו לעצמיכם אם היתה נופלת רק קטיושה אחת בהרצליה...מה היה קורה אז???)

אני לראשונה מקנא בציבור הדתי,ציבור שיודע לעמוד על שלו ולא נותן להכתיב לו את החוקים(לא אמרתי שזה בסדר אל תצעקו).ראו את הדתיים שמשהו לא לרוחם כולם יודעים,כולם שומעים,זה לא עובר לסדר היום...למה אנחנו לא לומדים מהם לפחות את זה?



אנחנו עייפים,שבעים,מלאים מדי ע"מ להכיל את היום הבא.אנחנו מתגעגעים לפשטות,לתמימות של פעם.

מי שמכיר את המשחק "כיסאות מוסיקליים" זוכר שיש מוסיקה וכל המטרה היא להתיישב לפני האחרים וכל האמצעים כשרים...במשחק הזה אהוד ואלדד הפסידו,הם "נפלו" בין הכיסאות ולא משנה כל כך למה.

הנושאים העומדים על פרק היום לעולם לא ישתנו אך הם עדיין שם, בשיעור ערבית מתקדמת ואולי גם קרב מגע מדי פעם.ולנו,לנו נשאר לקוות שהם עדיין חיים ועוד יספיקו לחזור למשפחותיהם וליהנות ממה שכולנו רוצים.

לסיום,בקשה קטנה, אל תיקחו דברים כמובן מאליו,הודו על מה שיש לכם,הודו על הדברים הקטנים ביותר כי אין לדעת מתי יתחיל השיעור הבא בחיים וכמה "נחמד" ומאתגר הוא יהיה.

ואם בזיכרון אסכינן...

זוכרים את ארד?לא את יעל ארד או את מדליית הארד האחרונה שהבאנו,את רון ארד. כמה מביננו זוכרים את התאריך בו הוא נפל בשבי?



אל תחמירו עם עצמכם יותר מדי...נכון אתם עסוקים,למי שיש זמן???



אני

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי