באחד הסיפורים הראשונים בסרט"ילדי השמש"-המדבר על הלינה המשפחתית וההשקפה מאחוריה, מספר מספר אחד הדמויות, כיצד אביו רצה לקרוא לו נחום, ואילו חבר אחר התנגד לשם הזה והציע את השם שניאור, אבל הנושא הוכרע בסופו של דבר על ידי שיחת הקיבוץ- משום שהילד שייך לקולקטיב ולא להוריו.
הלינה המשותפת היא ביטויו התמציתי ביותר של ניסיון אנושי הנועז ביותר שידעה החברה הישראלית , שהותיר חותם עמוק בנשמת בוגריו. אך פרט ללינה המשותפת- כל רעיון ההצבה של הכלל לפני הפרט. עתה כאשר הוויכוח הערכי בין "אנחנו" ל"אני" הוכרע בצורה חד משמעית לכיוון ה"אני", נדמה כי בנים רבים של התנועה הקיבוצית יוצאים במסע אישי של התחשבנות, עם ה"אנחנו" עליהם גדלו.
עקרונות חינוך הילדים בקיבוץ היו מהפכניים. עיקר המהפכה היה בהעברת האחריות לגידול הילדים וחינוכם מהמשפחה אל כלל הקיבוץ. נקודת המוצא היא אחריות החברה כולה לילד... הפונקציה של הטיפול בילד מבחינה חומרית-כספית, כמו כן מבחינה חינוכית, חרגה בקיבוץ מסמכותה הבלעדית של המשפחה...
הזיקה הביולוגית לילד אינה מקנה גם את הכשרון ואת הידיעה, ואף לא את הזכות הבלעדית על הילד. חברה הדואגת לחינוך הדור, האחראית והנושאת בעול חינוך זה, לא תמסור תפקיד זה רק בידי המשפחה לבדה...
"הקומונה ונצחונה בנויים על יחסי השותפות, על הרגשת האחווה, על אינסטינקטים של חברות ואהבה...במידה שנצליח לפתח ולהעמיק את הרגשות השותפות בילדינו, בה במידה נתקרב לניצחוננו החינוכי." דברי טבנקין במועצת הקיבוץ המאוחד, אפריל 1928, בעין חרוד.
דברים אלו שיקפו את עמדתו של הקיבוץ לגבי חינוך הילדים לפחות עד שנות השבעים.
סגל מכפר גלעדי,מחסידי השיטה- מונה את מטרותיו ועקרונותיו של החינוך המשותף:
*שחרור האישה.
*שוויון בחינוך.
*עדיפות פדגוגית של החינוך המשותף על פני החינוך במשפחה.
*אחדות החינוך - איחוד גורמי החינוך: משפחה, בית ספר, סביבה.
*בית הילדים כמגלם את אחדות החינוך.
המאפיין הבולט ביותר של החינוך הקיבוצי היה הלינה המשותפת - החל מיומם הראשון ועד בגרותם הילדים חיו, אכלו וישנו בבתי ילדים ולא בבתי הוריהם.
הכוונה היתה שבית הילדים, שהוא עשיר חיים בתוכו ומפנה מבטו כלפי חוץ, שהוא מאחד בתוכו את עיקר ההשפעות על הילד ונותן לו את תחושת הבית, שהוא חופשי מהגבלות בית ההורים, אך מקיים את רובי ערכיו הקונסטרוקטיביים - הוא היצירה המקורית של הדוגלים בשיטה.
"לא היה מקום לאני, אלא יותר לקולקטיב". אין ספק שבסרט "ילדי השמש" המדבר על השיטה,הובאה ביקורת נוקבת על החינוך המשותף כמכשיר לדיכוי האני, ולחיברות הילדים ,להיות חלק ממנגנון ייצור פועלים לחקלאות וחיילים להגנה על המולדת. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות לניכוס היחיד על ידי הכלל.
בוגרי החינוך המשותף עצמם חוו אותו בצורות שונות, ניקח לדוגמה אחים/ות מאותה משפחה שהתחנכו כולם בחינוך המשותף, כל אחד מהם חווה זאת בצורה אחרת. לאחת זו הייתה טראומה, ולשני חוויה מצוינת. החינוך המשותף לא היה כולו רע. אילו היה רע לא היו צומחים ממנו אנשים שהובילו את החברה הישראלית בכל תחומי החיים.
הרב נרדי גרין כותב, כי לצד הביקורת יש לבחון את הדברים הטובים שיצאו ממנו. ולא רק זאת, אלא שהשיפוט של העבר נעשה בהסתכלות עכשווית. בעיניים של החינוך האינדיבידואליסטי, נטול האידאולוגיות, ההישגי והחומרי של היום.
צריך לזכור את ההקשר הנסיבתי בו צמחה שיטת החינוך הקיבוצית. זה היה עולם אחר: עולם מגויס, אידאולוגי, עולם שבו הרע והטוב היו הרבה יותר ברורים מאשר היום, החלוקה לצודקים וללא צודקים הייתה מובנת מאליה. היה רצון ליצירת חברה ועולם מתוקנים. וגם היה זה עולם של תום, קבוצתיות וסולידריות הדדית שחסרים לנו מאד היום בחברה הישראלית.
האם העירונית לעולם לא תוכל להבין ולהכיל את האם הקיבוצניקית אשר הסכימה למסור תינוק שנולד, לידי מטפלת -והלכה לעבוד ,ולא ישנה לצידו בלילות,אלא חיכתה שיזעיקו אותה באם היתה בעיהשמטפלת הקיבוצית לא תוכל לענות עליה.
הלינה המשפחתית נגדה את טבע האם וההורות בכלל וניסתה ללכת כנגד האינסטינקטים הכי ראשוניים של ההורים.
לא פלא שנכשלה ולא פלא שהאויבים הכי גדולים שלה צמחו דווקא מתוך הילדים ש"חוו"שיטה זו.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
