מיהו הילד המרצה?ילד שאוכל בפה סגור, משיב בנימוס על כל מה שנתבקש, אינו חורג מהכללים או יוצא מן הגבולות.לא קם מן השולחן, מתקלח והולך לישון בזמן שאומרים לו.
האם קיבלנו את הילד המושלם או ילד שמבטל את רצונותיו כדי לרצות אותנו?
משאלה של אם פולניה? משאת נפשו של כל הורה? או אולי - ילד מרצה? כיצד נלמד את ילדינו לזהות את הצרכים שלהם ולא את אלו שלנו, לזהות את הרצונות שלהם ולפעול על פיהם- גם אם אלו לא מה שייחלנו?
מהו המתכון הנכון לילד, שמקבל את סמכות הוריו מחד ונותן ביטוי לאישיותו ורצונותיו מאידך?
תינוק נולד כשהוא אגוצנטרי, רואה את עצמו במרכז העולם", מסביר הפסיכולוג שנהר. "הוא חסר מודעות לעצמו ולזולתו. תכונה זו מאפשרת לו להבטיח את קיומו. כשהוא חש מצוקה הוא בוכה, ללא התחשבות בעייפות של אמו, הוא עסוק בהשגת סיפוק צרכיו לשם ההישרדות שלו.
האינטראקציה, שבה התינוק מתחיל להיות מודע לסביבתו, מתחילה להתרחש בחודשים הראשונים. כבר בתקופה זו קל לזהות בתוך האינטראקציה כיצד התינוק מגיב כאשר לא נענים לו מיד, עד כמה ואם בכלל יכול להכיל את עצמו נוכח סירוב או התמהמהות בתגובה לצרכיו.
ככל שהתינוק גדל, גדלה גם המודעות לזולת, כתהליך הכרחי לגדילה. כל ילד צריך לעבור את תהליך ההכרה בכך שיש זולת ויש להכיר בסמכותו. הזולת הראשוני והמיידי של התינוק הוא ההורה. על התינוק להבין שהוא מעליו, שהוא מחליט וקובע, שעליו לעשות כבקשתו וכרצונו. מתוך הסמכות נובעים מאוחר יותר גם כללי ההתנהגות. הילד נפרד מהשלב האגוצנטרי בהדרגה, בעת שמכיר בקיומו של הזולת. רק לאחר שמכיר בו, יכול להתחיל להתחשב בו".
הורים המגדלים את ילדיהם כצייתנים לחוקי הבית, ללא שיתוף, משא ומתן ואפשרויות בחירה, מסתכנים בילדים שיהיו מרצים לכל חייהם. ילד צייתן מוותר בהכרח על הרצונות שלו. בשלב מסוים, צריך להתחיל תהליך שמטרתו להעניק לילד עצמאות ואחריות, שיאפשרו לו להתקדם בכל שלב התפתחותי על פי גילו ההולך ועולה, כשביום אחד יצטרך לעזוב ולנהל את חייו בכוחות עצמו".
אני מכירה ילדה שנולדה כתינוקת צייתנית,נעימה ובלתי נראית.הסיפורים עליה "היו מלהיבים"-היא היתה תינוקת כל כך טובה שאף פעם לא הפריעה...חשוד מאד.
כל שנותיה עד גיל ההתבגרות המבורך-היא צייתה בעיקר לאמה,שהיתה הסמכות הדומיננטית בבית.את בגדיה אמה בחרה,כי לא העריכה את יכולתה של בתה לבחור בגדים.לא פעם המוכר היה יוצא מגדרו וזכה רק ליחס בוז מהאם.
הילדה לא העזה לומר לא או להוכיח נוכחות בבית.אחיה לעומת זאת לקחו את תפקיד המרדנים ושילמו על כך.
את האומץ שלהם ,היא כלל לא חשה צורך לאמץ.היא חשבה שכך צריך להיות.לדאוג שיהיה טוב לאחרים,שלא יהיה להם רעש ומטרד.
את השינוי עשתה בגיל ההתבגרות כשלמדה לומר דבריה בתקיפות.אך לרוב,בדברים מהותיים שבהם האם התעקשה לא עמד בה הכוח להלחם בה.
התוצאה היתה שבגיל בו יכלה לעוף בהקדם אספה את כנפיה והמריאה מהקן והחלה לחיות את חייה.
שנים אחדות עד נישואיה חיתה כאישה עצמאית ומודרנית עם נטיה לפמיניזם.
עם נישואיה,חזרה לרצות.הפעם לא את אמה אלא את בעלה וילדיה.לאט לאט עם השנים נשאבה למקום האישה הטובה,החסודה והמרצה ה"הולכת אחריו למדבר"-ושכחה את עצמה...והוא היה בטוח שכך צריך להיות ושלט בה ביד רמה והיא המשיכה לציית.
יום אחד הבינה דבר...ושוב לקחה את כנפיה ותיקנה את שבריהם והחלה לעוף...תחילה עפה למרחקים קצרים ולבסוף עזרה אומץ ופרסה כנפיים ודעתה הרחק אל החופש המיוחל...
היא למדה להתחבר אל רצונותיה,לא לרצות אף אחד ולקבל את עצמה כפי שהיא.
אלו שקרבו אליה ואהבו את חברתה ידעו לכבד את גבולותיה...
כמה מאיתנו הנשים הם תינוקות וילדות מרצות של אם,אב או חברה שוביניסטית-המכתיבה את דרכי התנהגותנו...
בעיקר אנו הנשים,כדאי שנגדל ילדים ,ובעיקר בנות- בעלות גבולות מוגדרים ויכולת עמידה מול הרצון לראות בנו נשים קטנות ומרצות, לנחת רוחם של אלו אשר לימדו אותנו לחשב שאנו אמורות להיות כאלו.
נקודה למחשבה עבורינו הנשים...
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
