כל שנות חיי ,ובעיקר עם הגיעי לגיל בו עניין כוחות הנפש של האדם והמודעות למסעות חיים-מתחיל יותר לקבל צורה-אני מוצאת את עצמי בודקת את כוחות הנפש של הורי בתוך נסיון השואה הלא מובן.איך אנשים שעברו את השואה מצאו כוחות להקים בתים חדשים ולהביא ילדים לעולם למרות שמצאו עצמם בודדים וללא שורשים?
מתוך עדותו של אלעזר אדלר:
"... העניין הזה של שיקום שארית הפליטה, הרצון של היהודים לחיות - זה לא יאומן. אנשים התחתנו; היו לוקחים צריף אחד ומחלקים אותו לעשרה חדרים קטנים לעשרה זוגות. יצר החיים גבר על הכל - אף-על-פי-כן ולמרות הכל אני חי, ואפילו חיית חיים אינטנסיביים. החשבון הגדול עם השואה...? למי היה ראש לזה... ידעת את המציאות, ידעת שאין לך משפחה, שאתה בודד, שאתה צריך לעשות. היית עסוק בעשייה.
אחרי חורבן כזה - לבנות חיים חדשים, להתחתן, להביא ילדים לעולם? בתוך השכחה יכולת ליצור חיים חדשים... איכשהו, יצר החיים היה כל-כך חזק שהוא החזיק אותנו בחיים, אחרת הרי היו התאבדויות. אבל זה לא הכל. בעיקר אני רואה היום, שמה שהציל אותנו - היה המאבק על ארץ-ישראל.
אנשים שבעצמם היו ילדים או נערים ונערות ,שחוו את מות הוריהם ומותה של נערותם בתוך מראות איומים-קמו ובנו חיים חדשים בבית חדש שהקימו.איזה כוחות נפש.איזה רצון לחיות.איזה עם חזק וקשה עורף היינו ועודינו.
בקיץ 1947 -ניתן לחלק את הילדים לשתי קבוצות: הילדים ששרדו את המלחמה והילדים שנולדו לאחר המלחמה. הילודה הרבה שינתה את פני מחנות העקורים. היה זה תמריץ לשינוי תנאי החיים שהביא ליוזמות ולאלתורים כדי לשפר את תנאי המגורים ולשוות לחדרים מראה ביתי. השכול ואיבוד הקרובים הביאו ליצירת משפחות אלטרנטיביות, והשכנות והמדריכות מילאו את מקומן של הדודות והסבתות. הילדים הפכו למוקד חיי החברה והקהילה במחנות העקורים.
הם הביאו ילדים לעולם למרות מה שעברו.האופטימיות לא עזבה אותם לעולם טוב יותר.
הם הביאו ילדים והבטיחו המשכו של העם הכי שרדן במהלך כל הסטוריית העמים.
מה לנו להתפלא עם כך-איך אנו,המוקפים באויבים שורדים,נלחמים ומנצחים.
האם זה לא מעורר גם את החילוני ביותר-לתהות איזה כוח עומד מאחורי הפלא הזה?
האם אפשר שלא להאמין בכוח עליון ובהשגחה פרטית?
את השיר והמנגינה כתבה פולה בראון, ושרה אותו השחקנית דיאנה בלומנפלד (שרדה), בשנים 1941-1942, בגיטו ווארשה
יהודי
הגידי, אימא יקרה, מה פרוש המלה יהודי?
האם זאת חרפה כלשהי, כלימה?
הגידי, האומנם יש ליהודים זקנים ארוכים?
הגידי, המתפללים הם ומתנודדים לפי הקצב?
הגידי, אימא יקרה, אם זאת בושה
שאני יהודי כזה קטן?
יהודי, ילדי האהוב, זה סבל.
יהודי, ילדי האהוב, זה גורל רע.,
יהודי, ילדי האהוב, זאת דאגה.
יהודי חייב לסבול כל מהלומה.
יהודי, ילדי האהוב, זה עידוד.
יהודי לא מאבד אומץ-רוח, לעולם
הוא צוחק גם כשהלב רועד.
הגידי, אימא יקרה, מדוע כל אחד לעוג לו?
מדוע כל אחד לועג וצוחק?
הגידי לי, האם יהודים הם משהו רע?
הגידי, לא יצרו הם אף פעם מאומה?
הגידי, אימא יקרה, אם זאת בושה
שאני יהודי כזה קטן?
... יהודי? חכה, אני כבר יודעת מה אגיד לך,
האמן לי, יהודי זאת מלה גדולה.
יהודי הוא לפחות אחד ויחידי,
המכיר דמעה מרה אמיתית.
איך שרנו?לחיי העם הזה...וכמה טוב שהוא כזה...
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
