לא כל יום נופל לידך ספר שמלווה אותך כל חייך...
כבר בתחילת דרכי ה"רוחנית"-גילו לי את סוד קיומו של ספר אשר לימד אותי רבות על החיים והדרך להתייחס אליהם.אשמח מאד לשתף אתכם בכמה מהחוכמות והתובנות שקיבלתי מהספר.
ימי שלישי עם מורי הו ספר של מיץ' אלבום שהיה גם סרט טלוויזיה זוכה פרס האמי, בכיכובו של ג'ק למון ובהפקתה של אופרה וינפרי
זהו סיפור של מיץ' אלבום .הוא כתב ספורט פופולארי מדטרויט, מישיגן, העסוק מעל הראש. הוא כותב טור יומי בעיתון, מנחה בטלוויזיה וברדיו ומזניח את חייו האישיים. חייו סובבים סביב מטוסים ובתי מלון יחד עם המחשב האישי שלו והטלפון הסלולארי.
ערב אחד, בעת זפזופ בערוצי הטלוויזיה מבחין מיץ' בפנים מוכרות: היה זה מורי שוורץ ,המרצה האהוב שלו מהאוניברסיטה, 16 שנים קודם לכן, שהתראיין וסיפר על כך שהוא גוסס ממחלת ה- ALS. בעצת חברתו מחליט לנסוע לבקר את מורי בביתו שבבוסטון, ההופך להיות ביקור שבועי, בימי שלישי, בו מעביר מוריי את הקורס האחרון שלו, שנושאו - משמעות החיים. מערכת היחסים הנרקמת בין השניים מאלצת את מיץ' להתעמת עם כל מה שניסה להדחיק בעבר, ובכך משנה את דרך חשיבתו ואת חייו.
מיץ' אלבום זכה בהזדמנות שנייה. הוא גילה מחדש את מורי, בחודשי חייו האחרונים של האיש הזקן. מורי, שידע שהוא עומד למות, נפגש עם מיץ' בחדר העבודה שלו בכל יום שלישי, ממש כפי שנהגו בזמן הלימודים במכללה. יחסיהם שניצתו מחדש נהפכו לשיעורים אחרונים ב"קורס של החיים": שיעורים בהם לומדים כיצד לחיות.
אולי גם אתם, כמו מיץ', איבדתם את הקשר עם המורה הרוחני שלכם במשך הזמן, התובנות שהעניק לכם היטשטשו והעולם נראה קר יותר. האם לא הייתם רוצים לפגוש שוב באדם הזה, לשאול אותו את השאלות הגדולות שעדיין רודפות אתכם, לשאוב ממנו חוכמה לארגון חייכם העסוקים היום כפי שקיבלתם ממנו פעם, כשהייתם צעירים?
"ימי שלישי עם מורי" הוא תיעוד קסום של הזמן שבילו יחד, ובאמצעותו חולק מיץ' עם הקוראים את מתנתו האלמותית של מורי.
והרי לפניכם כמה תובנות מהספר:
*האהבה היא הפעולה ההגיונית היחידה.
*המפתח למציאת משמעות בחיים הוא-להפסיק להוציא את הזבל.
*אולי המוות הוא נקודת השוויון הסופית,הדבר הגדול הזה שמסוגל לגרום לזרים גמורים- להזיל דמעות זה על זה.
*הדבר החשוב ביותר בחיים-הוא ללמוד כיצד לתת אהבה וכיצד לאפשר לה להיכנס.
*השפעת השקט על יחסים בין בני אדם.מדוע השקט גורם לנו מבוכה?איזה נחמה אנחנו מוצאים בכל הרעש הזה?
*רחמים-ומדוע בחברה שלנו יש מחסור כל כך גדול בהם?
*אני מרשה לעצמי בכייה טובה אם אני זקוק לה.אבל אז אני מתרכז בכל אותם דברים טובים שעדיין יש לי בחיי.בסיפורים שאני עומד לשמוע.
*אינני מרשה לעצמי יותר רחמים עצמיים מקצת בכל בוקר,כמה דמעות-וזה הכול.
*חשבתי על אותם אנשים שבילו חלק גדול משעות הערנות שלהם ברחמים עצמיים.רק כמה רגעים של דמעות,ואז אפשר להמשיך.ואם מורי יכול לעשות זאת,עם מחלה נוראית שכזו...
*המחלה נוראית-רק אם מתייחסים אליה כך.
*מורה משפיע על הנצח.הוא לעולם לא יכול לדעת עד היכן מגיעה השפעתו.
*עצימת עיניים-זה עושה את כל ההבדל.לפעמים אי אפשר להאמין למה שרואים-ואז צריך להאמין למה שמרגישים.ואם אתם רוצים שאחרים יבטחו בכם,אתם חייבים להרגיש שגם אתם בוטחים בהם-גם כשאתם נמצאים בחושך.גם כשאתם נופלים.
זוהי טיפה בים התובנות של הספר-קראו הסכיתו ולמדו...
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
