המחזה"נשואין"המוצג כעת בתיאטרון החאן הוצג פעמים מספר בארץ בשם "שידוכין".
בפעם הראשונה הוצג בהבימה ב1945 בתרגומו של אברהם שלונסקי ולפני כ 10 שנים ,למיטב ידיעתי, בפעם האחרונה בקאמרי בתירגומו של מיכאל גורביץ.
הפעם שונה שמו והתרגום הוא של רבקה משולח.
ביים את ההצגה אודי בן משה.
להצגה נוספו כמה פיזמונים שאת המוסיקה כתב יוני רכטר .
ההצגה קלילה,מהנה,מבדרת,צבעונית מאוד ,בתרגום קולח ויפה וביצוע טוב מאוד של כל המשתתפים.
התפאורה -סבטלנה ברגר נאה מאוד.נוטה לסיגנון הנאיבי. קלה מאוד.מעט אביזרים הנעים ויוצרים מסגרת יפה לסצינות השונות.
התלבושות -דליה פן נהדרות.אמנם נראות לנו היום כבדות ומסורבלות אך מושקעות, אוטנטיות עם נימה של הומור בכל אחת מהן.מטרתן כפולה הן להרשים והן להעלות חיוך על פני הצופים.
תוכן המחזה ידוע. רווק מרגיש צורך להתחתן אך חושש ,מתבייש,נרתע.חברו הטוב קוצ'קרוב מדרבן אותו ודוחף אותו למצוא כלה ולהתחתן . שדכנית-פיוקלה-מפגישה ארבעה גברים מועמדים לנשואין עם אגאפיה-כלה הרוצה גם היא להתחתן.
הפגישה יוצרת מצבים מבדחים ומבדרים.היא מראה את הפחד מצד אחד והרצון להנשא מצד שני הן של הגברים והן של הכלה המיועדת.
האם יש צורך להתחתן.האם זה נחוץ.
נשואין זה בהחלט עסק מסובך. צריך לחשוב,לבדוק כי להתחתן ,אומר פודקולסין הרווק המהרהר בנשואין ובסוף נשאר רווק.
בפגישה כולם נבוכים. לא יודעים מה לדבר ואז כמובן מתחילים לדבר על מזג האויר.
אין ברירה צריך להתחתן"איזה חיים היו לי כשהיתי רווק.היתי בן אדם ריק"רק עכשיו הבנתי את משמעות החיים.כעת טועם מההנאות שאפשר לפגוש אותן רק באגדות.
למרות זאת גם לאחר הסכמה הרווק מנסה לברוח ובאין מוצא אחר קופץ דרך החלון ואז פשוט הוא "אינו יכול לחזור כי עליו השלום".
כאמור משחקם של כל המשתתפים טוב מאוד.
פודקולסין-ארז שפיר כרווק המהרהר בנשואין מצויין. הוא מצחיק, הוא הבעתי,הפכפך, תמים ונבוך".נחבא אל הכלים".צריך לדרבן אותו להתחתן למרות רצונו ובסופו של דבר גם אחרי
שהחליט להתחתן השינוי מפחיד אותו יותר מאשר קפיצה מהחלון.הוא מפקפק."תפס אותו פיקפוק".
סטיפן-יהויכין פרידלנדר משרתו של הרווק וכן המשרתת של הכלה משרת נאמן הן לבעליו והן למשחק.ביצוע שני התפקידים כמשרת ומשרתת טוב מאוד.
השדכנית-פיוקלה-פלורנס בלוך מצוינת,עסיסית,מגזימה במה שהיא אומרת לחתנים המיועדים כפי ששדכנית הרוצה להצליח צריכה להיות.יש בתפקידה משהוא מהגרוטקי כפי שכל התפקידים בהצגה מעוצבים בצורה זו.
קוצ'קרוב-ניר רון-חברו של הרווק מעולה.הוא זריז,תככן,מדרבן,מדבר בשטף,בהיגוי מצויין, יודע לסדר ענינים.אופיו עליז.ובכל זאת למרות הכל מאמציו הרווק נשאר רווק.
אגאפיה-הכלה-עירית פשטן מאופקת,גם היא מתבישת.מטרתה חתונה ולא כל כך חשוב עם מי.
חביתה-אחד המיועדים להיות חתן -לירון ברנס- כבד הגוף קל במשחקו ,מצחיק וגם הוא מנסה לזכות בכלה.מגלם את תפקידו היטב.
אנוצ'קין-יואב היימן-חובב השפה הצרפתית למרות שאינו מדבר אותה רוצה בכלה כיוון שיודעת צרפתית שפה בה דיברו ברוסיה שכבות המעמד הגבוה באותה תקופה וכל דבר צרפתי נחשב בעיניהם לאיכותי.
ז'באקין-קצין חיל הים-אודי רוטשיל מעולה.משוחרר מפחד חובב נשים עגלגלות.
בזכות הבימוי הטוב והמשחק ההצגה היא סימפוניה אחת מדוייקת כשהכל מתוזמן היטב ו"דופק כמו שעון".
לראות או לא לראות:בימוי ומשחק מצוינים.בידור אינטליגנטי ועל רמה.הצגה קלילה,משעשעת מצחיקה. מומלצת ביותר.
נכתב על ידי elybikoret ,2/11/2008 23:59
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
