אין צורך לחכות לשואה נוספת, ישירה עקיפה או מתקרבת עתידית - יש לפעול במהירות בנחישות בנוסח התקיפה של הכור העיראקי ע"י חיל האוויר (גם במחיר וויכוח והתנגדות פוליטית פנימית).
אומנם היה וויכוח מדעי, האם תקיפת הכור והנזק שנגרם לו היה ממשי ומהותי לפיתוח הגרעין, אבל ללא ספק - הנזק המעשי והמוראלי, שגרם לשיבושים ודחייה בפיתוח הפרוייקט, היה שווה את הסיכון הפוליטי והביטחוני. תארו לעצמכם - נשק גרעיני לביצוע, בידי שליט יחיד לא מאוזן נוסח סאדאם חוסיין או הנשיא האיראני הנוכחי וצוות האייטולות שסביבתו, המפזר שנאת ישראל והצהרות על השמדתה בכל נאום ובכל פורום.
מערכת הביטחון בישראל, ראשי אמ"ן ושר הביטחון מזהירים בפני הסכנה הגרעינית האיראנית כסכנה קיומית ממשית לישראל - שאסור להתעלם ממנה.
אסור גם ששיקולים פוליטיים - יהוו משקל מונע לפעולות צבאיות, אם וכאשר הדבר יהפוך להכרחי. הקהילייה הבינלאומית שנזעקה תחילה, הצהירה על התנגדותה ומסוכנותה של האג'נדה האיראנית לעולם המערבי והחופשי - מתחילה לסגת לגמגם ולהתפשר.
משיקולים פוליטיים ומאבקים על עמדות כוח והשפעה בעולם המוסלמי החלו מדינות כמו רוסיה ואחרות, לנסות לגמד את הסכנה האיראנית. לפתע, נשמעים קולות, הטוענים שאפשר לאשר לאיראן לטפל בהעשרת אורניום, לצורכי שלום, כמו אנרגיה וחשמל. רוסיה מציעה שהיא תעשר אורניום עבור האיראנים ותפקח עליו - כלומר חומת ההתנגדות במערב, בעיקר באירופה, הולכת ונסדקת.
על רקע זה, ניתן גם להבין את ההתגמשות בקשר לתנועת החמאס שנצחה בבחירות ברשות הפלסטינאית ובמעבר החד, מתנועת טרור לא לגיטימית, לתנועה פוליטית כביכול, שמנסים למתן אותה, להתחבר אליה ולהכשירה - תוך הזמנה לביקור ברוסיה, טורקיה וירדן.
לא פלא הדבר, שהחמאס זוכה להתעניינות פוליטית ברוסיה שמנסה עדיין להוכיח שיש לה מה לומר בארצות ערב ולהוכיח לארה"ב שעדיין לא נס ליחה. שהרי אם מתגמשים עם איראן אין שום סיבה לא להתקרב לחמאס, ולנצל אותו לעמדת כוח וחדירה לארצות האסלם והמזרח התיכון - בתור משפיע, מגשר, מפקח.
נותר עדיין זמן מספיק, כדי לנצל את ההתנגדות המאסיבית בשלב זה, של ארה"ב הן נגד איראן והן נגד החמאס, לפעולה אינטנסיבית בכל התחומים הפוליטיים, מדיניים, כלכליים, כדי לרסן את האיום האיראני ואת החמאס, אשר מקבל גיבוי ועזרה מאיראן.
יש לזכור, שהאמברגו והחרם הכלכלי של ארה"ב ואירופה שהוטל ובוצע באפקטיביות, כנגד מועמר קדאפי - הביא לתוצאות חיוביות. קדאפי אולי משוגע, אבל לא אידיוט, כדברי הפתגם העממי. העובדה שהוא הבין שלא כדאי להתנגד למערב, הוא וויתר, נסוג, התגמש וזוכה לפריחה כלכלית ופוליטית.
והיה והסנקציות המדוברות יוטלו על איראן ויבוצעו בדקדקנות, יתכן שתהיה להם השפעה ממתנת ותכריח אותם, לסגת מתכניות הגרעין האופרטיביות.
והיה ויעד זה לא יושג, או תהיה הערכה מודיעינית ביטחונית אחרת, יש ללחוץ, עד כמה שישראל מסוגלת לבצע פעולה צבאית התקפית להשמדת הכורים האיראניים.
ישראל יכולה להשתלב בכוח הבינלאומי שיוקם או יתן גיבוי למהלך ולבצע בהצלחה את חלקה בתקיפת הכור, כפי שהוכיחה גם בכור העיראקי.
הטלת מורא בינלאומי על איראן, כלכלית או צבאית, תהיה לו כמובן השפעה מיידית גם על האיזור ועל חמאס, ברשות הפלסטינאית.
ביחס לחמאס, על ישראל לגלות נוקשות חדות, אך גם גמישות וחכמה בטיפול, במיוחד בשלבים הראשונים של התהוות ממשל כביכול דמוקרטי. אסור לישראל "לשחק" לידי החמאס, ע"י סגירת כל הברזים והאופציות, כדי לא לדחוק האופוזיציה, נוסח אשף-פת"ח ואבו מאזן, לזרועות החמאס. אסור לדחוק לפינה ללא מוצא, את האזרחים הפלסטינאים, שאמנם הצביעו חמאס, אבל לא התכוונו דווקא לכל האספקטים של האידיאולוגיה שלהם. לכן צריך לאפשר להם, עד כמה שניתן, מבחינה ביטחונית, לנהל חיים נורמאליים, כדי שיבינו ויפנימו את האלטרנטיבות הקיימות - כמו ניתוק מוחלט מישראל, סגירת כל הברזים, מלחמה בטרור ובשהידים במידה ותתחדש, שפירושו - חנק כלכלי וצבאי, שגם העזרה האיראנית לא תצילם מאסון.
כרגע המצב בישראל הוא נזיל ולא ברור, בעיקר בשל הבחירות המתקרבות. טיעונים פוליטיים ועמדות פוליטיות בתקופה של טרום בחירות, הן תמיד קיצוניות, לא מאוזנות, לא חכמות ועם הרבה "טעם-רע" פוליטי. ברור שאחרי הבחירות, ואחרי שתקים ממשלת אחדות, עם העבודה או עם הליכוד, לחלק גדול מהסיסמאות לא יהיה מקום ולא תהיה תקווה. אי לכך, המדיניות הקיימת וההחלטות של אהוד אולמרט כמ"מ, בשלב זה של הזמן והמקום, חייבות להיות מאוזנות, חכמות עם מספיק "נקודות יציאה" גמישות, כדי לא לטרוק את הדלת מחד ולהשאיר אופציות להמשך קשר ודיאלוג מאידך.
יחד עם זאת, לגלות עמידה חד משמעית, ללא פשרות, בנושא ביטחון, לחימה בטרור וביטחון תושבי ישראל. משך דורות, לאורך כל ההיסטוריה היהודית-ישראלית, חוזרת התפילה והניגון, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אבל הקב"ה מצילנו מידם" - כך היה בעבר וכך יהיה גם בעתיד.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
