כב' השופטת: י' קלוגמן
26.10.2008
העובדות:
1. התובעים ביצעו שיפוץ בביתם. האדריכל שלהם התקשר אליהם מהחנות של קרן אור בחיפה ומסר להם כי מצא אצל קרן אור גופי תאורה שיוכלו להתאים לביתם.
2. בהמשך לשיחה זו התקיימה שיחה בין התובעת לבין איש מכירות של קרן אור, מר אבי אבוטבול, שבה ציינה התובעת, בין היתר, את המספרים הקטלוגיים של המוצרים, שהתובעים מעוניינים בהם.
3. במהלך השיחה סוכמה הזמנת התובעים, לגבי 22 גופי תאורה, ובהתאם לסיכום בוצע חיוב של התובעים, באמצעות כרטיס אשראי של לאומי קארד בע"מ.
4. התובעים טוענים כי כשקיבלו את גוף התאורה "לדוגמה", הסתבר להם כי התקנתם של גופי תאורה אלה בביתם תצריך עבודת התאמה יקרה, שאותה לא צפו מראש.
5. התובעים טוענים כי החשמלאי חיווה את דעתו, כי עבודת ההתאמה שתידרש לגופי התאורה שבמחלוקת היא מורכבת ובעייתית, וכי אינו ממליץ להתקינם כלל.
6. התובעים דרשו מקרן אור לבטל את העסקה ולהשיב להם את כספם. קרן אור דחתה דרישה זו בטענה כי העסקה מחייבת את התובעים, ובמיוחד הדגישה כי מדובר במוצר מיובא, וכי משנקשרה העסקה עם התובעים, היא הזמינה את גופי התאורה מחו"ל, ואין בידה לבטל את ההזמנה.
7. התובעים דורשים לבטל את העסקה, לגבי גופי התאורה שבמחלוקת, ולקבל בחזרה את כספם. את תביעתם זו, כנגד קרן אור, מבססים הם על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. נוסף על החזרת כספם תבעו התובעים מקרן אור אף סכום של 10,000 ?, פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת בהסתמך על סעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן. הנתבעת 2 היא לאומי קארד, שממנה דרשו התובעים להפסיק את גביית הסכומים באמצעות כרטיס האשראי, בהתאם להתחייבותם, ולהשיב להם את הסכומים שכבר נגבו.
8. המחלוקת המשפטית בין התובעים לבין קרן אור נסבה על הפרשנות של "עסקת מכר מרחוק", לעניין סעיף 14 ג' לחוק הגנת הצרכן.
ההכרעה:
1. על פי ההגדרה של "עסקת מכר מרחוק", הרי תנאי לקיומה הוא כי נעשתה בעקבות שיווק מרחוק. במילים אחרות: חייב להתקיים "שיווק מרחוק" על ידי העוסק, ובנוסף - חייב להתקיים קשר סיבתי בין אותו "שיווק מרחוק" לבין העסקה שנקשרה "ללא נוכחות משותפת של הצדדים". ללא "שיווק מרחוק" בבסיס העסקה, אין מדובר ב"עסקת מכר מרחוק".
2. אין מחלוקת כי התובעת היא שהתקשרה אל קרן אור ומסרה למר אבוטבול את המספרים הקטלוגיים של המוצרים הרלבנטיים, אשר לדבריה נמסרו לה על ידי האדריכל. עובדות אלה אינן מתאימות להגדרה של "שיווק מרחוק".
3. התובעים לא הראו כי נעשו כלפיהם הטעייה או ניצול של מצוקה. גירסתם היא כי האדריכל שלהם המליץ לפניהם על מוצרים מסויימים של קרן אור, לאחר שראה אותם בחנותה, ובעקבות זאת התקשרו התובעים אל קרן אור, ולאחר שיחה עם מר אבוטבול סיכמו את הזמנתם והתחייבו כלפי קרן אור, אשר מצידה הזמינה את גופי התאורה על סמך התחייבותם.
4. התובעים נחפזו אולי לקשור את העסקה ולהתחייב לגבי ההזמנה, מבלי לבדוק קודם לכן אם אמנם אותם גופי תאורה, שהאדריכל שלהם המליץ עליהם, אמנם מתאימים לביתם, או מה תהא העלות של התקנתם בבית.
5. זו היתה בחירתם החופשית של התובעים. איש לא מנע בעדם לבקש מהאדריכל, או מקרן אור, להמציא להם גוף תאורה "לדוגמה", כדי לבדוק עניינים אלה, בטרם יבצעו את ההזמנה, אך הם ביצעו אותה בדרך שבחרו, והם אחראים להזמנה שביצעו.
6. אין קמה לתובעים הזכות לבטל את העסקה באופן חד צדדי, בהסתמך על חוק הגנת הצרכן.
7. עצם העובדה, שהתובעים נחפזו אולי להתחייב כלפי קרן אור, אינה מקימה להם זכות לבטל את העסקה בדיעבד, באופן חד צדדי.
8. ביהמ"ש דוחה את תביעת התובעים כנגד קרן אור ומחייב אותם לשלם לה הוצאות המשפט בסך 1000 ?, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
9. אשר לתביעת התובעים כנגד לאומי קארד: ע"פ הוראת סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו ? 1986 על מנפיק כרטיס האשראי להפסיק לחייב את הלקוח בגין עסקה בתשלומים נדחים אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק, שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו, ושהוא ביטל את העסקה.
10. חיובו של המנפיק לחדול לחייב את הלקוח, על פי הוראת סעיף 10 (א), חל רק כאשר מדובר בביטול העסקה על ידי הלקוח, בשל אי אספקת הסחורה, ולא כשהסיבה לביטול העסקה היא מחלוקת כזאת או אחרת בין הספק לבין הלקוח.
11. ביהמ"ש דוחה אף את תביעת התובעים כנגד לאומי קארד.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
