הוא מושג המשקף את חובתו של היהודי על פי ההלכה, להיטיב עם הזולת בכל אמצעי אפשרי: ממונו, גופו (עזרה פיזית), נפשו (חיוך, מילה טובה), שכלו (מתן עצה טובה או הדרכה מועילה).
חסד הוא הטבה ונתינה ללא כל חשבון ומידה ולפנים משורת הדין הרגילה. חסיד על פי המקרא הוא אדם שעניינו בגמילות חסדים ובנתינה.
על חשיבותה של גמילות חסדים ניתן ללמוד מהמשנה השנייה בפרקי אבות, שבה נאמר: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים".
חז"ל העלו את ערך גמילות חסדים מעל ערך הצדקה, שהיא במתן כסף או רכוש לזולת, ואילו גמילות חסדים הינה כוללת. בנוסף, בעוד הצדקה מוגבלת לעזרה לעניים בלבד, גמילות חסד הוא גם לעניים וגם לעשירים.
מפעלים רבים של ייעוץ משפטי, קבוצות תמיכה ומתן סעד נפשי כמו ער"ן ודומיהם ניתנים לסיווג תחת הכותרת של גמילות חסדים. בנוסף ישנן עמותות רבות העוסקות בעזרה לחלשים ולנזקקים (כגון בחלוקת בגדים ומזון, ובהפעלת בתי תמחוי), ובמתן סיוע למשפחות מרובות ילדים, שגם הן נכנסות תחת ההגדרה של גמילות חסדים.
עד כאן ההלכה .על הנייר היא נשמעת סבירה.הקושי הוא ביישום הדברים.
ביהדות אומרים לך ,שאם פושט לך קבצן יד וגם אם עולות לך מחשבות על כך ש"בטח הוא מסתיר "בוכטות"מתחת למיטה" ,או מי יודע אם ברחוב השני לא ממתינה לו מכונית פאר-עליך לתת לו צדקה.אתה לא צריך לחשב מה הוא עושה ואם מגיע לו.עצם העובדה שפשט ידו,תן לו.
אתה נותן צדקה ונשכר ממנה.התחושה של הנתינה קלה בהרבה יותר מזו אשר צריך לבקש ממך.תודה תמיד לאלוקים שהניסיון שלך הוא בנתינה מאשר בבקשה.
מצחיק אולי לחשוב על כך -הרי הוא נותן וגורע מעצמו ובכל זאת,הנותן חש תחושת הטוב והמטיב,מעין "עליונות"-של בעל היכולת.
לא כן המקבל.כמה קשה לרוב המבקשים לבקש.הם צריכים להתגבר על המעצורים של "מה אם ידחו את בקשתי",הבושה והכלימה של זה שאין לו,של הנזקק.
וגם אם אתה נותן תלוי איך אתה נותן.חשוב היטב על המבקש.על נמיכות קומתו ,על תחושת העליבות שלו...
בהלכה אומרים שגמילות חסדים הנעשית בסתר,היא גמילות החסדים הגבוהה ביותר.אתה לא מכלים את המקבל ואתה לא מאדיר את מעשיך.אתה עושה את זה ממש לשם שמים.
ועכשיו חשבו על האם החד הורית הבאה לפשוט ידה לפני כולנו, ומספרת על מצוקתה- ואז ביבי נתניהו סוגר לה את קצבת הילדים למינימום-והיא לא מבקשת לקנות בגד...היא מבקשת חלב ולחם לילדיה....
ואנחנו בחוכמתנו הרבה אומרים:"שתלך לעבוד..."-אבל לא תמיד היא יכולה לעזוב את ילדיה לבד,לא רק כי אין בייביסיטר אלא כי ילדיה סובלים מפחדים,כי ילדיה יכולים לצאת לרחוב אם לא יראו אותה...היא הסמכות היחידה השומרת עליהם מפני פיתויי הרחוב.
ואז היא הולכת לבית המשפט, ופוסקים מזונות לאבי ילדיה אבל הוא כבר בנה לו בית עם אישה אחרת ומשאיר אותה לרוץ ברחובות לחפש מענה לצורכי הילדים.
גם אם הוא נותן-הוא נותן את זה לא בזמן,או פחות או סתם עושה קשים-כדי להתנקם,וילדיה סובלים לצידה.
עניין גמילות החסדים -הוא עניין חשוב.אך גם בארצנו אם את חד הורית, שלא מקיימת מצוות ולא רוצה לשים כיפות על ראשי ילדייך וחצאיות על בנותייך-היא תמצא את עצמה לא פעם עומדת מול עובדת סוציאלית מותשת שתאמר לה שיש רבות כמוה...ואין בידה לעזור...
פעם החד הוריות יצאו לרחובות לשבות ולצעוד...וצחקו עליהן...לעגו להם...
חברה שבחלקה הולכת ומשמינה מנחת...ונשים וילדים שננטשו בידי גברים שלחוק אין שיניים לרוב לכפות עליהם מזונות ויש להם עורכי דין טובים...
אני רוצה לקוות שמי שסגר את האפשרות בפני החד הוריות "לחיות" טוב יותר-לא יהיה הוא אשר יקבל את הסמכות להכריע בענייני צדקה.
חז"ל החשיבו צורות אחדות של צדקה יותר מאחרות - ובמיוחד "מתן בסתר", הן מצד הנותן והן מצד המקבל מפני שאין העני מתבייש בדרך זו.
והרי לפניכם אגדה:
בתקופתו של רבי עקיבא ייחסה החברה ערך גדול להימנעות מ"הלבנת פנים" - גרימת בושה לנזקק. חז"ל הטיפו גם לצדקה, שאיננה רק חומרית ומתבטאת רק בכסף, אלא גם ביחס אישי ואנושי כלפי הנזקק.
מסופר על מר עקיבא, שהיה נותן צדקה לעני, אך לא בגלוי, אלא במתן בסתר. יום אחד רצה העני לראות מיהו האדם, שנותן לו יום יום ארבעה זוזים. חיכה העני לנדיב. מר עקיבא, כהרגלו, הכניס את המטבעות בחור הדלת של העני, והעני יצא לראותו. באותו יום היה מר עקיבא עם אשתו. כאשר יצא העני לראותם, הם ברחו ונכנסו לתוך תנור, כדי שלא לבייש את העני. בתנור נכווה מר עקיבא, אך אשתו לא נכוותה. הסיבה לכך, מסבירה לנו האגדה, נעוצה בעובדה, כי אשתו של מר עקיבא נהגה לתת צדקה באופן שונה מזה של בעלה - היא נהגה לתת לעני בידיו בתוך ביתה. הנתינה שלה הייתה ישירה - היא נתנה מזון, ולא מעות, שהם רק אמצעי לרכישת מזון. בנתינה שלה הייתה הנאה, מספרת האגדה, היה בה יחס אישי אל המקבל. האגדה התלמודית על מר עקיבא מציגה ערכים של חברה, השואפת לארגון ולסדר חברתי, המושתתים על אידיאל של צדקי צדקה וחסד בכלל, ונתינה לחלשים, בפרט.
האגדה באה ללמד את האופן הרצוי לקיום עקרונות אלו.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
