"ההתבוננות הפנימית המשחררת"
הכאב הריגשי-גופני: כ.פ.ר.ג.מ.= כאב פסיכולוגי-ריגשי, גופני, מצטבר ומשופעל (reactivated). זוהי ה"מחלה" האנושית הנפוצה ביותר. הכאב הריגשי- גופני האופף אותנו תדיר מיום לידתנו. בין אם הוא במצב רדום או פעיל. אנו יכולים לחיות את חיינו בשיגרה נעימה ולפתע מבלי שנשים לב, אנחנו מתחילים להרגיש צניחה באנרגיית החיים שלנו. גופנו מתכווץ, הנשימה נעשית שטוחה. הרגשת חמיצות ממלאית את חווייתנו המיידית. ורצף של מחשבות מהירות וטורדניות מתקיף את המיינד שלנו. עולם הרגש שלנו מגיב גם הוא לאותן המחשבות המעיקות בשגרו אמוציות מתאימות ואלה מזינות בחזרה באנרגיה שלילית את שדה המחשבה שהופך אלים ומהיר יותר והנה מעגל קסמים של ספירלה אנרגטית-שלילית ההולכת ומורידה אותנו למקום הכי נמוך שלנו עם עצמנו. אנו הופכים באותו הרגע ליעד להתקפה כפייתית של"שיחות פנימיות שליליות " המשתלטות על ה"מסך הפנימי" –"ההקשבה" שלנו (נהיינו לעבדים) . הבעיה הולכת ומחריפה בה במידה ואנו מזדהים עם ה"שיחות הפנימיות" הללו והרגשת הכאב הנילווית אליהן. כמידת ההזדהות כך גם עוצמת הסבל. הזדהות פרושה שאין כל מודעות פנימית לגבי היותינו נתונים במצב הזה. אנו חווים זאת בטוטאליות חסרת הכרה אמיתית וזאת היא חווייתנו המיידית. אנו מאמינים שזה מי ומה שאנחנו באותו הרגע, מבלי ששמנו לב שאנו מורעלים באותה העת ומשמשים יעד להתקפה של נגיף שהשתלט על תודעתנו. מה שהופעל אצלנו באותו הרגע זהו ה-כ.פ.ר.ג.מ. (להלן אתייחס אליו כאל "כאב גופני-ריגשי"). אותה אנרגיה של כאב ישן העצורה בגופנו (באברים ספציפיים ובמיקומים מדוייקים בגוף). אותו כאב מצטבר, יכול ויהיה במצב "רדום" בגופנו כתוצאה מתהליכי שיכחה,הדחקה והכחשה. איננו מודעים לקיומו המיידי, עד שמגיע גירוי חיצוני הולם המגרה את דפוס הכאב, מפעיל אותו אצלנו וגורם לנו להרגיש אותו כעת. וכך, אנו מוצאים את עצמנו לפתע במצב של אי-נוחות וסבל ואיננו מבינים כלל את מה שאירע. אמנות ההתבוננות הפנימית המשחררת: זהו המפתח היחידי היכול באמת לשחרר אותנו מבית כילאנו. אותה אמנות נשכחת של התבוננות פנימית , אובייקטיבית, בלתי מזדהית ובלתי מגיבה לעצמה. בבחינת רואה דברים לאשורם כ"זה מה יש" ללא מתן שום פרשנות נילווית. רואה את ה-Suchness או ה-Isness של הדברים הנוכחים. בלי הסבר...בלי סיבה...בלי עבר..בלי עתיד....אם אני כועס (כמשל) אז אני פשוט רואה וחווה את הכעס... על שלל התחושות שהוא מעורר בגוף. התבוננות אובייקטיבית שכזו מובילה לקבלה של הכעס כחוויית הרגע הנוכחי. אין כל צורך להרגיש משהו אחר, אין כל צורך להתנגד רק להתמסר לחוויית הרגע הנוכחי. עצם קבלת הכעס מאפשרת לו להיות ומאפשרת לנו להיות עם הכעס. ואז...כבאורח פלא הכעס (או כל תחושה מצמקת אחרת) מתחיל להתפוגג עד להעלמותו כליל מהמסך של הרגע הנוכחי ("אלכימיה ריגשית"). כמובן שיש אפשרות סבירה לחזרתו מתישהו בעתיד אבל הפעם בעוצמות הולכות ויורדות מתוך אי ההזדהות עימו והפסקת ההזנה שקיבל ע"י עצם ההיזדהות עימו תרגיל לשיחרור , אל הרגע הנוכחי, באמצעות התבוננות ונשימה. The past is behind. The future is blind. And the present- We beter mind! (be mindfull in the present) It’s a present- to be present- in the present היה מודע בכל זמן...ערני לתחושות הגופניות ולמה שקורה מסביב..שמת לב לצניחה באנרגיית החיים שלך...הדבר מתבטא קרוב לודאי בתחושות גופניות של לחץ ומצוקה..שים לב..אולי לנשימות שטחיות ומהירות...כתפיים תפוסות..או אולי עורף "קשה"..אולי לחץ ברקות...אולי לחץ באזור הלסתות...אולי לחץ באזור הלב והחזה...אולי הזעה מוגברת..או גלי חום..או קור....אולי הרגשת רגליים כושלות..אולי הרגשת חמיצות... תיסכול... או חוסר סיפוק...שים לב לשדה המנטאלי שלך...לקצב המחשבות המהיר...מחשבה רודפת מחשבה...בדר"כ מחשבות שליליות שמקורן בפחד קיומי.."מה יהיה עלי"?.."האם אעמוד בכך"?..או מחשבות "קורבניות" אחרות ..כמו, "למה זה מגיע לי?" או "למה הם עושים לי את זה?"..שים לב לשדה הריגשי שלך באותו הרגע...כיצד הוא מגיב למחשבות...מהי התחושה הדומיננטית כעת?...ברגע זה....אלץ את עצמך להתבונן..אל תברח בתודעתך ובמחשבותיך לשום מקום אחר....הסתכל לפחד בעיניים....הזכר לעצמך שאתה אינך מחשבותיך..ואינך ריגשותיך....יש לך אותם אבל דאג שלא יהיה להם אותך..הזכר לעצמך שאתה המרחב בו הם מופיעים והמאפשר לדברים להופיע ...אבל מחשבותיך ורגשותיך-זה לא מי שאתה באמת....אל תיתן ל"אורחים הבלתי קרואים" להשתלט עליך..אל תאבק בהם...קבל את נוכחותם...התבונן בהם והזכר לעצמך שאתה "בעל הבית" של תודעתך- של המסך הפנימי שלך....הזכר לעצמך שזו רק "השתלטות עויינת"-זמנית וחולפת בטבעה ...שחוסר מודעותך איפשר אותו...שהכל חולף וזמני הוא...שזוהי האשליה במיטבה...."מופע אימים" שמנסה להפחיד אותך ולהשתלט עליך (אם תאפשר לו ולא תהיה ער).... נשום נשימה עמוקה פנימה דרך האף בקצב חמש עד שבע....החזק את האוויר בבטן ובחזה בקצב חמש עד שבע ללא נשימה....נשוף החוצה בקצב חמש עד שבע,... נשוף החוצה דרך הפה ושמיטת הלסת תוך השמעת קול עמוק או צעקה הבאה מהבטן (ולא מהגרון)...חזור על התרגיל כמה פעמים ברציפות...(לפחות חמש פעמים)...שב בשקט בהתבוננות פנימית.. הזכר לעצמך : "שכל רגע הוא רגע חדש וכל נשימה היא נשימה חדשה בה אתה יכול להיוולד מחדש אל הרגע הזה-הנוכחי..אינך חייב להיות שבוי במי שהיית לפני שניה...כי כל רגע הוא רגע חדש...ובכל שניה שכזו ניתן ליצור מחדש עולם ומלואו ואת עצמך מחדש בתוכו...אתה הוא היוצר של מציאות חייך!!!....חייך אל עצמך ואל העולם..אתה אדם חופשי....
"בחלק הראשון של חייו מחפש האדם את הדרך בא ילך. בחלק השני,אם בר -מזל הוא ומצא, תפקידו יהיה אז ללכת בדרך, ובעצם, להפוך ולהיות הדרך אל עצמו ואל החופש" (זן).
על הכותב: רועי דגן. מאמן אישי, מרצה, מנחה סדנאות בתחום של התפתחות תודעתית ופיתוח כישורי חיים (New-Vision). נסיון מעשי של 25 שנה.. עו"ד ואיש עסקים בינ"ל בדימוס.לפרטים נוספים: טל" 050-6416766
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
