בעיצומה של מלחמת סיני ,בשנת 1956, התפרסם שיר אחד שהפך לסמל המלחמה, הניצחון והצבא. האגדה מספרת ,שאלופי צה"ל שמעו את השיר ממש בשטח בתום הקרבות ודמעו מרוב אושר. "לא אגדה רעי ולא חלום עובר, הנה מול הר סיני הסנה הסנה בוער". שושנה דמארי ולהקת הנח"ל הקליטו כל אחד בנפרד- ושתי הגרסאות זכו להצלחה.
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי
לא אגדה רעי
ולא חלום עובר:
הנה מול הר סיני
הסנה, הסנה בוער.
והוא לוהב בשיר
בפי גדודי בנים,
ושערי העיר
ביד השמשונים.
הו, שלהבת יה - עיני הנערים,
הו, שלהבת יה - ברעום המנועים,
עוד יסופר על זה היום אחי,
בשוב העם אל מעמד סיני.
רעי, זה לא חלום
ולא חזיון הוזה
מאז ועד היום
בוער, בוער הסנה.
לוהט בזמר און
בלבבות האל
של נערי ציון
ורכב ישראל.
הו, שלהבת יה - עיני הנערים...
הדגש על הסנה הבוער מחדש.שש שנים אחרי קום המדינה:
מראה הסנה הבוער באש ואיננו אוכל, הוא משל לישראל (=הסנה) הסובל צרות רבות וקשות (=אש). אולם למרבה ההפתעה הסנה איננו אוכל. מה מונע מהאש לאכול את הסנה ולכלותו? מלאך ה' - שליח ה' - אשר אף הוא נמצא בסנה הבוער.
אמנם, לא לחינם נבחר הסנה לסמל את ישראל במשל. הסנה איננו רק חומר בעירה, אלא מסמל גם את שפלותם של ישראל ואת רוע מנהגיהם במצרים. ההפתעה גדולה עד מאד. סנה מתכלה בקלות באש; אולם ישראל אינם מתכלים.
אך האש מתגברת והולכת - הצרות גדולות עד מאד (ומסתבר שגם ישראל מתדרדרים מבחינה רוחנית) - והסנה כבר קרוב להתכלות. הסנה לא יכול עוד להחזיק מעמד, ויש חובה להפריד בין האש ובין הסנה (אם ע"י הוצאת הסנה מהאש, ואם ע"י כיבוי האש).
למרות שאנו עם עם מנהגים שונים.חלקינו דתיים,חלקנו מסורתיים חלקנו לגמרי חילונים...ולא תמיד בלשון המעטה אנו עושים את ה"טוב בעיני אלוקים"-האש הזו של ה"עבירות" לא מכלה את עוז רוחו של עמינו.את האש הבוערת ואת עזרתו של השם בכל מלחמות העם האהוב עליו.
בהיותי בת 6 הייתי במלחמה הראשונה של חיי ושל חיי מדינתי הצעירה.נערה הייתי גם זקנתי...מלחמות עמי ליוו אותי כל כמה שנים-אבל הסנה המשיך לבעור ולא עוכל.
אכן-עם ישראל חי,ורואים את השלהבת עדיין בעיני הנערים-עיני החיילים שלנו בשומרם על גחלת העם והארץ.
אסתי-מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת.
מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר
קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



