המשטרה נגד הפשע 

מורגשת התעוררות חיובית בלחימת המשטרה בפשע המאורגן בכלל ובפשע בפרט. השלב הראשון במאבק בין רוזנשטיין והפרקליטות הסתיים בניצחון בנקודות של האחרונים. המלחמה בברוני הפשע האחרים בעיצומה. זה הזמן להגביר את הלחץ ולצפות לתוצאות חיוביות. ח"כ ענבל גבריאלי - טעות בשיקול דעת.

מאת: אברהם פכטר עו"ד

בית המשפט העליון ואחריו גם המחוזי החליטו שרוזנשטיין הוא בר הסגרה, והוא ייסע לארה"ב עם אזיקים בזמן הקרוב. בארה"ב מחכה לו, הפרקליטות המקומית עם כתב אישום חמור של סחר בסמים (במיוחד אקסטזי) + עדי מדינה מישראל שכבר נמצאים שם, תחת מטריה של "התכנית להגנת עדים" האמריקאית, שהיא רשות ממשלתית, כפופה למשרד המשפטים, בעלת אמצעים רבים, הרבה עוצמה והצלחות מרובות.
גם בישראל הבינו אמנם באיחור, כי הלחימה בפשע הכללי ובפשע המאורגן בפרט, לא תוכל להצליח בלי רשות ממשלתית להגנה על עדים, ואכן החוק בתחום זה חוקק רק לאחרונה. כמובן, שצריך להיזהר, מלהשוותה לתכנית של ארה"ב, אבל במושגים של ישראל וביכולות התקציביות שהממשלה יכולה להרשות לעצמה, החוק במגבלות ישראליות טיפוסיות, כמו אמצעים, תשתיות, מדינה קטנה, סכנה של הדלפות - הוא סביר. והעובדה המעשית, החוק כבר נכנס להילוך ראשון, וכבר יש "עדי מדינה", שמתחילים ליהנות ממנה בסכומים לא מבוטלים בדולרים.
כמובן וכמצופה - יש ביקורת והסתייגויות בעיקר מצד הסניגורים ואולי מספר פרשנים שלא מבינים את המטריה, בנוסח: קונים את העדים בכסף, קונים עדות בהטבות וזה מסוכן ופוגע הן בניהול המשפט, הן בזכויות הנאשמים ובמערכת המשפט.
טענות אלה אינן חדשות ואינן צריכות להדאיג או להאט את המערכת המשטרתית והפרקליטות מלהשתמש בכלי החשוב הזה בצורה נבונה ושקולה ובנסיבות הנכונות.
כדי להבהיר את הנקודה - "עד מדינה", שחוסה תחת מטרית תכנית להגנת עדים, "לא קונים את עדותו בכסף", אלא קונים את הביטחון הסביבתי ואת האמצעים המינימאליים, שיאפשרו לו, הגנה אישית ומשפחתית, לספר ולהעיד בבית המשפט את העובדות והאירועים שהוא היה עד להם, השתתף בהם, ולפעמים אף ביצע אותם ישירות או בעקיפין, לבד או עם שותפים עם או בלי הוראה מגבוה.
להזכיר לקוראים, "עד מדינה" - הוא אדם שהשתתף בביצוע פשע, הוא לרוב עבריין עם רקורד או נופל בפעם הראשונה, שמוכן להעיד אמת על ביצוע הפשע ועל חבריו השותפים לקשר או העבירה. זה לא תמיד יפה, לא תמיד מוסרי, לפעמים חריג, אבל זהו מהלך של "הכרח בל יגונה", במלחמה הקשה של גורמי החוק נגד הפשיעה הגואה. ככלל, שומרים על העיקרון ש"עד מדינה" לא יהיה העבריין הראשי, המבצע הראשי, המתכנן הראשי, אלא אחד מהחבורה ורצוי לא בדרג הבכיר ביותר, אם הדבר אפשרי במקרים חריגים ביותר ודי נדירים, יסכימו השלטונות להתפשר עם עד מרכזי שהוא גם המבצע העיקרי של הפשע.
דוגמא קלאסית לשיקולי הפרקליטות ניתנה השבוע בעדותה של פרקליטת מחוז הדרום, עו"ד ישכה ליבוביץ במהלך עדותה בפני וועדת זיילר, החוקרת התנהלות המשטרה, בפרשת האחים פריניאן ורצח ע"י קצין משטרה בן אור, שהופעל כרוצח שכיר. עו"ד ליבוביץ העידה, כי סירבה להעניק מעמד של "עד מדינה" לבן אור, בשל היותו העבריין העיקרי בפרשה וגם בשל דרישותיו המוגזמות לעסקת טיעון.
בן-אור שוחרר, ברח מהארץ ונרצח ע"י שליחים במקסיקו, כדי שלא יעיד או כנקמה, והשאלה היא האם פעלה הפרקליטות/משטרה במקרה זה בתבונה אולי תתברר עם סיום מסקנות וועדת החקירה.
כהערת אגב, צריך לומר, ששימוש ב"עדי מדינה" - הוא מסוכן למדי, בשל היותם של טיפוסים אלה, מפוקפקים מניפולטיביים לא אמינים, סחטנים ובעלי רצון להטיב עם עצמם ולהינצל מעניבת החנק המשפטית סביב צווארם. אך יחד עם זאת, אין מנוס מלהשתמש בהם, כל עוד לא המציאו תחליף טוב יותר. השימוש ב"עדי מדינה" נפוץ בכל העולם המערבי ובמיוחד פעיל מאד בארה"ב, שם המלחמה בפשע המאורגן ובמאפייה המאיימת והמאורגנת היטב הוכיחה עצמה משך השנים - למרות שהיו לה פשלות לא מעטות, כמו גם למשטרת ישראל. די אם נזכיר בנושא זה, את הפשלה עם "עד המדינה" אברהם כץ, שפעל בקרב האחים אלפרון ובמקום להפליל אותם כמצופה ממנו, הגן על בנו שהסתבך בפלילים ובגניבת נשק וניסה לגלגל את האשמה על האלפרונים - ויש מספר דוגמאות נוספות בתחום זה.
מעצר היעד מס' 1 (א) החדש, מר מולנר עם מספר קליינטים פליליים מהמגזר הערבי של משפחת קראג'ה, הידועה בפעילותה הבלתי חוקית זה שנים ומעצר האחים גבריאלי על רקע ניהול בתי קזינו והימורים לא חוקיים ובתחום של הלבנת הון, היא חקירה בדרך הנכונה, למרות שלא בטוח שיהיו תוצאות חיוביות בזמן הקרוב.
לחימה בפשיעה צריכה זמן, צריכה כסף ותשתיות, סבלנות ויכולת מבצעית של חשיבה יצירתית. כאשר המשטרה סובלת "מתת תזונה" של אמצעים בכל התחומים, רכב, טכנולוגיה חדישה, אנשים מתאימים, אמצעים מיוחדים, לא פלא שיש כישלונות וחריגות.
הצעתי, אותה כבר השמעתי בעבר, בכתב ובהרצאות בפני קציני משטרה ובכנסים מקצועיים, שיש להקים רשות ממלכתית ללחימה בפשע. רשות - שיהיו בה נציגים של כל הזרועות, משטרה, פרקליטות, מכס, מע"מ, רשות לניירות ערך, הרשות להלבנת הון, שב"ס מודיעין ואח'. רק גוף מרכזי בשליטה מרכזית ומתואמת ארצית פלוס אמצעים, יכולה להילחם בפשע - בצורה יעילה נבונה ומקצועית.
כהערת אגב, כדאי להזכיר, גדול המפיונרים של שיקגו - אל קפונה - הורשע ונכלא (ומת בכלא) לא בשל הרשעה בפלילים או ברצח, אלא על סעיפי מס הכנסה - ומכאן צריך להוציא מסקנות מתאימות. ובאשר התנהגותה ח"כ ענבל גבריאלי. החסינות הפרלמנטארית, היא אישית, אינה ניתנת להעברה ואינה מעניקה מטריה לאחרים כולל הורים. ח"כ גבריאלי לא גרה באופן קבוע עם הוריה, ומרכז חייה הוא במקום אחר ובדירה אחרת. המקסימום שיכלה לבקש מהמשטרה, זה מניעת חיפוש בחדר בו ישנה אצל הוריה או על גופה וחפציה. בפועל - הבקשה לחסינות, היה צעד שגוי טקטית ופוליטית, כפי שהדבר מתבטא בתקשורת. שהרי אם היתה טוענת בבקשה, אין לנו מה להסתיר, בבקשה, תערכו חיפוש (וכנראה שבבית באמת אין כלום) - היתה יוצאת גדולה ומחזקת את טיעוניה שמחפשים אותה ואת משפחתה לשווא. חבל, שח"כ גבריאלי לא חושבת מהר ונכון, כמצופה מח"כ.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי