מפסלים בפארק הגדול בפתח תקוה.  

מפסלים בפארק הגדול בפתח תקוה.

בחול המועד סוכות 2008.

בפתח תקוה של העשור האחרון ניתן לפגוש הרבה מבנים ושכונות חדשות ולא מעט סממני תרבות ואמנות. שדרוג המוזיאון לאמנות ישראלית עכשווית, בניה ושדרוג גנים ציבוריים, פיתוח סביבתי ויצירות פיסול המפארים את המרחב הציבורי ועוד... במסגרת התנופה החדשה הזמינה עיריית פתח תקוה 15 פסלים מקצועיים מכל חלקי הארץ אשר יפסלו פסלים מונומנטאליים וישולבו במסגרת תכניות הפיתוח העירוני שהדגש הוא על קדמה וחינוך על ידי אמנות חוצות. הפסלים קשורים לתכנים המשמרים את ההיסטוריה של אם המושבות כדיאלוג עם הקדמה כערך ומשמעות למקום...

עיריית פתח תקוה בשיתוף עם מארגן האירוע בשטח הפסל חרובי פדול הפעילו מתחם פיסול המתקיים בחול המועד סוכות בפארק הגדול. האמנים מצידם התאימו את רעיונות היצירה ונושאי הפיסול למקום, למרחב ולהיסטוריה הישנה והמתחדשת של העיר.

העבודה באבן היא עבודה פיזית קשה, עם זאת מלאת סיפוק ואפילו תחושה של שליחות. האמן רוכש כבוד רב לאבן המייצגת את הבריאה ונושא באחראיות לתוצר הסופי שהופך להיות חלק מהמתחם ומהמרחב הציבורי כסמן תרבות וחינוך...

חייהם של מייסדי פתח תקוה שהיו קשים מנשוא עם זאת לעולם לא ויתרו על חינוך ותרבות. עירית פתח תקוה מאמינה שתרבות ואמנות הם מכלול הערכים, המנהגים, הסמלים והיצירה של החברה, והם ממלאים תפקיד מרכזי בקביעת זהותה, אורח חייה, צביונה ודיוקנה, ויוצרת לה בסיס משותף. ככל שהפעילות התרבותית של החברה מפותחת יותר ונפוצה יותר, היא מייצרת דפוסי פעולה ומחשבה חדשים ומגוונים המופצים בכל הגזרות החברתיות ובכל שטחי החיים. אופייה של התרבות מבטא את החברה, ובו בזמן גם מעצב אותה. התרבות קובעת, במידה רבה, את דיוקנה, זהותה וייחודה של החברה.

אחד ממפעלי התרבות הראשונים שהוקמו באם המושבות היתה תזמורת "כינור ציון", זיכרון לתקופה ולמקור מביע היטב איגור בראון בפסלו "צלילים", דמוי כלי נגינה מונומנטאלי המשתרע לגובה של שולשה מטר מהדהד כזיכרון לערכים בסיסיים של רוח האדם, לתקופה של אז עם אסתטיקה וערכי אמנות של היום. התזמורת שימחה לבבות והיתה לתפארתה בקבלת פניהם של אישים רמי מעלה , כגון: הברון רוטשילד ומנהיגים מחובבי ציון. שמחה זו נמצא בפסלה של ריטה גייר "שיר חרוזים" מספרים על הערבי עם חמור שהיה מכריז על "פורגה" (הצגה בגן המושבה). בגן היה מציב את "השובך" שלו על החצובה ומקרין סרטים אילמים ... זה היה פנס קסם - הדור הראשון של הראינוע, שבו הוקרנו סרטים אילמים על מסך מול עיניהם של צופים רבים.

כך נראה מתחם העבודה ביוטיוב..

http://www.youtube.com/watch?v=WJAIdsDItBM

הרצל הדר שואל על העבר ומציע אינטרפרטציה להווה בפסלו "עין בעין" המתקשר גם עם התפתחות של בין הישן והחדש וכדיאלוג בין עבר להווה. מי לא זוכר את אגודת מכבי "אבשלום", שהיתה הראשונה שפעלה בתחום הספורט באם המושבות. בשורות מכבי החלה האינטגרציה ונמחקו הבדלי המעמדות בין האיכרים לפועלים. סניף הפועל פתח-תקוה עם אלפי ספורטאיו פועל בבית הפועל. בשנות החמישים היתה הקבוצה ספינת הדגל של הכדורגל הישראלי. אגודת הפועל מחנה יהודה נוסדה ב-1950 מאיחודן של שלוש קבוצות: "בני-יהודה", "דרור" ו"נעמי הישגיות... מחיקת הבדלי המעמדות, קדמה, והתפתחות נמצא בפסלו "הצמיחה" של אנטון בידרמן העוסק במחיקת הבדלי מעמדות ובצמיחה תרבותית רוחנית וכלכלית.

גם תזמורת מכבי אבשלום היתה לשם דבר, שירתה את המושבה כולה כפי שפסלה של לודמילה בראון "פרחים והפרפרים" ופסלו של ניקולא עבדללה "חיבוק" נותנים ביטוי מטפורי לתקופה, ביטוי של הרמוניה, יופי צליל ושמחה. חינוך הדור הצעיר היה חשוב למייסדי המושבה מאז ראשיתה. אמנם בארבע - חמש שנים הראשונות נשארו האמהות והילדים בירושלים וביפו, אבל בתקנוני פתח-תקוה והירקונים נאמר שהחינוך של "צאן הקדושים" במושבה חייב להיות דתי. בעשור השני לקיומה פעלו בפתח-תקוה רק בתי ספר דתיים שזכו לתמיכת גופים מבחוץ, כגון: חובבי ציון, אגודת "דגל התורה" ואחרים.

הצלחתם של מוסדות החינוך המסודרים" בית ספר הברון - פיק"א" ו"נצח ישראל", אילצו את המורים הפרטיים חסרי ההכשרה בהוראה לסגור את חדריהם. בעצם ייסודו של בית ספר חילוני בפתח-תקוה, שרוב תושביה היו דתיים שומרי מסורת היה משום צעד מהפכני בשעתו... ביטוי עדין לסבך התקופה נמצא בפסלה של גניה גנדלמן "סבך" העוסק בפנים וחוץ האדם כקונפליקט תמידי לקיומו ובפסלה של שרה וסרשטרום "זרע בראשית" כדימוי של מתח הנמצא בין קטבים...

בראשיתו לא נבדל "בית ספר הברון" מיתר ה"חדרים" במושבה וכלל בתכניתו תורה ותפילה בלבד. מאז תפסה הדת היהודית מקום של כבוד בפתח-תקוה. כבר כשסימנו חלוציה הראשונים של המושבה את גבולותיה, דובר על מינוי רב למקום, וכבר בשנת תרמ"ה (1885) מונה הרב הראשון, הרב הגאון אהרן הכהן אורלינסקי, שעלה לארץ ישראל עם אנשי ביאליסטוק ושימש רבה הראשי של העיר עד יום מותו. פתח-תקוה שייסדו אותה אנשים דתיים, שמרה שנים רבות על צביונה הדתי ובכך נבדלה מן המושבות הראשונות האחרות. במשך הזמן גדלה האוכלוסייה החילונית במושבה, אבל ההווי הדתי נשמר בה. אחד המאפיינים של פתח-תקוה מאז ומעולם היה השילוב של דתיים וחילוניים שחיו בה אלה לצד אלה והשתדלו להתחשב איש ברגשות רעהו. ביטוי לקשר בין הקטבים כהרמוניה ומתחים ונוסטלגיה נפגוש בפסליהם של עפרה הדר "האלאה", בפסלו של ידידיה מור (דודו) "בורא פרי האדמה" וב"זיכרון הביצות" של גרשון היימן.

עם קום המדינה, כשילדי העולים גדשו את המעברות ואת העיר, לא היתה לפתח-תקוה כל ברירה אלא להחליט שבתי הספר ילמדו בשתי משמרות. רק כך אפשר היה לקלוט את כל שטף הילדים שזרם לבתי הספר. בשנת 1968 קיבלה הכנסת החלטה להנהיג רפורמה בחינוך הישראלי. עם המטרות העיקריות של ההחלטה זו נמנו העלאה של רמת ההוראה ושל הישגים והפחתת הפער ברמת ההשכלה. בפתח-תקוה הוקמו חטיבות הביניים הראשונות בארץ. הקמתן של חטיבות הביניים אפשרה לפתח-תקוה להיות בשלהי שנות השבעים לאחת מחלוצות של האינטגרציה בחינוך. בפסלו של שלמה כץ "בעלייה" ביטוי הומוריסטי ומעט אירוני על השכלה ומשקל הספרים...

מוזיאון "יד-לבנים", המהווה קריית מוזיאונים, נוסד בשנת תשי"א-1951 ע"י עיריית פתח-תקוה, כאתר הנצחה לבנים שנפלו במערכות ישראל וכמרכז לתרבות ולאמנות. קריית המוזיאונים "יד-לבנים" הינה אתר ותיק, בקרייה נמצאים המוזיאון לאמנות ומחסן אוסף האמנות, המוזיאון ההיסטורי לתולדות פתח-תקוה "ראשונים", אתר ההנצחה ומורשת הגבורה - בית "יד-לבנים", מרכז תיעוד לנספים בשואה, הארכיון היסטורי העירוני, אודיטוריום לכנסים וימי-עיון, המוזיאון ההיסטורי "זכר-ראשונים" מוקדש לזכר ראשוני העיר ומייסדיה. כל אלה מספרים את סיפורה של המושבה פתח-תקוה, והוא כולל תצוגת קבע הכוללת תעודות, מסמכים, תשמישי קדושה, כלי עבודה ובניין, כלי חקלאות ונשק, תמונות ופסלים הקשורים לראשיתה של "אם המושבות" ולראשית השמירה וההגנה. ביטוי סמנטי קדום ומעניין הביאה הפסלת שלומית אברבוך בפסלה "עמוד כותרת" ועסקלה נביל בפסלו "תקוות נאדיא"...

פסליהם מנציחים את הקשר ההדוק בין עבר להווה בין זמנים ובין החיים של אז ותקוות היום... אחרי קום המדינה התפתחה העיר במהירות שיא, בעיקר בשל סיפוחן של שכונות שצורפו לתחום השיפוט שלה (מחנה יהודה, קריית מטלון וכפר אברהם), ובשל בניית שכונות חדשות על אדמות שצורפו לשטח העיר (כמו עמישב וקרית אלון). העיר המתפתחת במהרה הפכה עצמה לעיר תעשייה ולכרך גדול, לא אחת על חשבון השטחים הפתוחים והפרדסים ההיסטוריים, שאף האחרונים שבהם נעלמים. בעוד שהעיר זוהתה בעבר עם פרדסים, בתים פרטיים וחקלאות - היום הולכים ותופסים מאפיינים חדשים את מקומם של אלו הישנים. הפרדסים נעקרים עבור עוד ועוד שכונות חדשות, הבתים הפרטיים הולכים ונעלמים לטובת בניינים רבי קומות, ותושבי העיר כבר מזמן לא עוסקים בחקלאות.

אזורים חקלאיים קטנים מצויים באזורי הספר של העיר, אך גם אלו מינוריים, ועל פי רוב נטושים. שימור המורשת החקלאית נעשה בחווה לחינוך חקלאי ולימודי הסביבה, שבה ניתן להתנסות בחקלאות אורבאנית. ביטוי לשתי התקופות נמצא בפסלה של מרב לדני רובוביץ "בניה חדשה" .. לאחרונה עיריית פתח-תקווה השיקה קמפיין לשינוי תדמיתה של פתח-תקווה והצגתה כ"עיר ירוקה", תוך התמקדות בשכונות החדשות הנבנות בדרום העיר: כפר גנים ג', נווה עוז החדשה ונווה עוז הצעירה. בנוסף, מול הקניון הגדול הוקם פארק גדול ובו גני שעשועים ומגרשי דשא רחבים. קיים תכנון להרחיב את שטח הפארק עד לרחוב גיסין, התוחם את שכונת אם המושבות ואת אזור התעשייה קריית אריה מדרום-מזרח. ב"פתח האמת" של חסן חאטר נמצא חלון דרכו מביטים אל הקדמה וזוכרים את העבר...

האמנים מייצגים את רוח הזמן ומאמינים שהחברה הישראלית של שלהי המאה ה21- היא "חברה סקטוריאלית"; היא חברה יהודית רבת-שסעים וחברה דו-לאומית - יהודית וערבית, שחלק מאזרחיה אינו מקיים זיקה למסד משותף מלכד, אלא לתרבות ייחודית משלו. כתוצאה מכך נוצר חיץ בין המגזרים השונים: המיעוט הערבי, הסקטור החרדי-אשכנזי, החרדי-ספרדי, הדתי-לאומי, החילוני, והסקטורים השונים של קבוצות העולים. במסגרת זו פועלת עיריית פתח תקוה להביא לגישור בין הסקטורים השונים ולחיים משותפים בין המגזרים. נבחרי העיר רואים באמנות את הגשר החוצה בין עמדות ודעות שונות...

הזכות ליצור תרבות ולצרוך אותה היא זכות יסוד. חיי תרבות של מדינה בונים את דיוקנה, זהותה וייחודה של החברה. סימפוזיון, פיסול בפארק הגדול, פתח תקוה שהחל ב 5 לאוקטובר 2008 הסתיים ביום ה 17 לאוקטובר 2008.

האמנים המשתתפים: ריטה גייר, שלומית אברבוך, עפרה הדר, הרצל הדר, גניה גנדלמן, אנטון בידרמן, עסקלה נביל, ידידיה (דודו) מור, גרשון היימן, ניקולא עבדללה, שרה וסרשטרום, שלמה כץ, חסן חאטר, איגור בראון, לודמילה בראון, מרב לדני רובוביץ, חרובי פדול.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי