עדות אופי ועיתומאות-זווג לא הולם. 

עדות אופי ועיתונאות- זיווג לא הולם.

מאת: צבי גיל המאמר מופיע גם באתר המחבר ,"זרקור".

בין עדי האופי שהופיעו בבית המשפט להעיד לטובת עומרי שרון היה העיתונאי ארי שביט .אם לתת ביטוי לרחשי לב, גם לבי לאותו גבר מסורבל,שלא נראה לי כסמל הרוע אלא כמי שנשכב במלוא משקלו על גדר הטייל כדי להגן על אביו ראש הממשלה אריק שרון.מילותיו בהופעה בפני בית המשפט היו אף הם נוגעים ללב.אבל אמפטיה לחוד וכיבוד החוק ונורמות של שלטון מתוקן לחוד.במיוחד כאשר מדובר בגורמים כמו עיתונאים.לא שלעיתונאים אסור שתהיה עמדה.אדרבא.עיתונאי שאומר שהוא אובייקטיבי הוא לא דובר אמת או שהוא עשוי מחומר סנטתי.

עקרון חשוב הוא להכיר בשתי עובדות יסוד כאשר מדובר בעיתונות,בין אם היא עיתונות פרטית או שהיא תקשורת ציבורית.עובדה אחת היא שלחצים מצד גורמים שונים הם דבר לגיטימי מאוד.השאלה היא האם צריך להיכנע להם.לעתים, לחצים הם אלמנט חשוב בבדיקה רפלקטיבית של אמצעי התקשורת עצמם האם אותו גורם שלוחץ אכן קופח בדיווח התקשורתי.רק במשטרים טוטאליטריים אין לחצים.שם ישנן הוראות קבע ואיש לא סוטה מהן,ואין מקום ללחצים.עובדה שנייה נוגעת ל"אובייקטיביות", של עיתונאים. מבחינה זאת,ורק מבחינה זאת, אין הבדל בין עיתונאי שסוקר או מתחקר נושא לבין שופט שיושב בדין.לכל אחד מהם יש השקפת עולם,יש אידיאולוגיה, פוליטית,חברתית,כלכלית וכו'.אך אסור שאלה ימצאו ביטוי או שישתרבבו במשפט או בגזר הדין .או במקרה של עיתונות- בדיווח או בתחקור.שונה הדבר בפרשנות עיתונאית,שהיא מטבע הדברים נוקטת עמדה בדיוק כמו שמאמר ראשי נוקט עמדה.

הופעתו של העיתונאי ארי שביט כעד אופי במשפטו של עומרי שרון יש בה טעם לפגם,אף שיש כאלה שיראו בכך אומץ אנושי.יש לי תחושה כי במקרה כזה שביט שהתחיל כמראיין מצליח של אישים רמי יחש והמשיך ממרומי מגדל התצפית שלו במעמד של פרשן- חוזה ומטיף,היומרה הגביה עוף.ומכאן גם האפוד שאמור להגן עליו כאשר הוא בא להעיד עדות אופי.

הוא לא העיתונאי היחיד שמכיר היטב את משפחת שרון.יש רבים שהוותק שלהם גדול לאין ערוך. העיתונאי יואל מרכוס, מן עיתונאים הבכירים והמשפיעים בתקשורת,לא זו בלבד שמכיר טוב את משפחת שרון (ועל כך הוא כתב מאמר בעיתונו "הארץ") אלא ששימש גם "שליח" בהפצת
בשורת ההינתקות החד צדדית מעזה בעקבות ריאיון עם ראש הממשלה אריאל שרון.אני משער שגם לו היו מילים טובות לומר על הבן המסור לאב שאותו מרכוס מוקיר.אך לא מצאנו אותו בין עדי האופי.

באתר "רשימות" הופיע לא מכבר מאמר מאת ד"ר מאיר גלבוע,חוקר משטרה בעבר ומרצה לקרימינולוגיה ואכיפת חוק תחת הכותרת:"התנהגותו הנוכחית של המפכ"ל לשעבר מטילה צל כבד על יושרתן של החלטותיו בתקופת כהונתו" .גלבוע קובל על כך שהמפכ"ל בחר להעיד עדות אופי לטובתו של אדם שהורשע בהלבנת הון.

הסוגיה אינה אישית בלבד,הנוגעת ליושרה של אדם,אלא יש לה השלכות רחבות יותר על ציבור הקוראים.בדיוק כשם שמעשיו של פוליטיקאי יש להם השלכות בעיני הציבור על הפוליטיקה.
כמובן שארי שביט,כאמור עיתונאי טוב, יכול להמשיך לכתוב ב"הארץ," או בכל עיתון או להופיע בכלי תקשורת אחרים. אולם איך יקבלו זאת קוראים,מאזינים או צופים -זאת שאלה אחרת.

ועוד הערה.על פי הדיווח הגדיר שביט את הנאשם "איש עבודה שעובד יותר מכל אדם אחר ו..יש בו ישראליות אבודה"."ישראליות אבודה"? מונח חדשני מאוד.האם הכוונה לעדות אופי שלילית על "ישראליות עכשוית".למה צריך לייחס את "הישראליות האבודה".האם עומרי שרון הוא בין יחידי סגולה שיש בהם אותה ישראליות (חיובית כנראה) שאבדה מעבר לסמבטיון.נראה שגם שביט עצמו עבר את אותו נהר של כללים שנושקים לאתיקה עיתונאית.אלא אם כן הוא יעשה מה שעשה עיתונאי אחר שעבר לפוליטיקה-כמו טומי לפיד.זה פרש מן הפוליטיקה ויחזור לכתוב וזה יפרוש מן הכתיבה ויעבור לפוליטיקה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי