פיצוי בגין הפסד השתכרות - תאונת דרכים 

בפגיעות גוף משמעותיות בעקבות תאונת דרכים קיימת ללא ספק פגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע. לעיתים הפגיעה בתאונה משנה את היקף העבודה אשר הנפגע מסוגל לבצע ובחלק מן המקרים הנפגע כלל אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת לה הוכשר ובה התמקצע.

שינוי בעבודה ומעבר לסוג עבודה חדש עקב פגיעה בשל תאונת דרכים כרוך ברוב המקרים בירידה בשכר ובהפסדים.

בית המשפט נדרש להכריע בשאלת גובה הפיצוי אשר ראוי לתת לנפגע תאונת דרכים - כאשר מדובר על פיצוי בשל הפסדי שכר בעבר כלומר הפסדים אשר אירעו מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין המלאכה יחסית פשוטה שכן ניתן להוכיח זאת על בסיס שכר קודם לתאונה וימי מחלה.

בשאלת הפסדי השכר לעתיד נדרש בית המשפט לסוגיה מורכבת יותר אשר מערבת את שאלת משמעות הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המומחים הרפואיים, גובה הנכות התפקודית קרי משמעות הנכות במקצועו של התובע, יכולת השתכרותו של התובע וצורך ביכולת "ניבוי" באשר לשכרו בעתיד אלמלא התאונה ובעקבותיה.

סוגיה זו התעוררה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ערעורו של נפגע תאונת דרכים על סכום הפיצויים בגין הפסדי שכר לעתיד בבית המשפט המחוזי (ע"א צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח).

המערער, צל דוד, נפגע בתאונת דרכים והגיש לבית המשפט המחוזי תביעת פיצויים כנגד מבטחת הרכב, אליהו חברה לביטוח. בניהול תביעתו בבית המשפט המחוזי נקבעה לו נכות רפואית בשיעור משוקלל של 41% בשל פגיעה אורטופדית, פגיעה בתחום אף-אוזן-גרון ובתחום הפסיכיאטרי.

בית המשפט המחוזי לא קבע את נכותו התפקודית של המערער אולם העריך כי נכותו התפקודית לעניין כושר השתכרותו נמוכה מנכותו הרפואית.

המערער עבד לפני התאונה כראש ענף ברשות העתיקות בשכר חודשי ממוצע ברוטו של 13,500 ש"ח. בעקבות התאונה פוטר המערער מעבודתו ברשות העתיקות והוא החל לעבוד במפעל רהיטים בשכר חודשי של 5,000 ש"ח.

בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד פסק בית המשפט המחוזי לתובע פיצוי על בסיס הערכה גלובלית בסך של 800,000 ש"ח. על כל ערער לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי קביעת בית המשפט המחוזי כי נכותו התפקודית של המערער לצרכי השתכרות נמוכה מנכותו הרפואית אינה מבוססת.

בית המשפט העליון קבע כי לא היה מקום להעריך את הפסד ההשתכרות של המערער בעקבות תאונת הדרכים באופן גלובאלי כפי שעשה בית המשפט המחוזי אלא לערוך חישוב מתמטי על בסיס שכרו של המערער לפני התאונה, שיעור נכותו והשנים אשר נותרו לו להשתכר עד גיל 67 - עוד 27 שנים.

בחישוב הפסד השתכרותו של המערער על בסיס נתונים אלו הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי הפיצוי הראוי בגין הפסדים לעתיד הינו 1,505659 ש"ח.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי