לקראת הימים הנוראים - עיונים וביאורים  

אנו בפתחה של שנה חדשה וימי רצון מיוחדים, מה שלא זוכים לה במשך כל ימות השנה, כפי שממחיש לנו זאת הנביא באמרו: "דירשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו, נה, ו). ודרשו חז"ל את דברי הנביא על ימים אלו שבין כסה לעשור (עשרת ימי תשובה מראש השנה ועד מוצאי כיפורים) של סליחה וחשבון נפש - ימים מיוחדים בהם הקב"ה קרוב לאדם -הנברא - נזר הבריאה - באופן מיוחד, שומע ומקשיב לו ורוצה להתקרב אליו. ביכולתו של האדם (כל אדם באשר הוא לפי דרגתו הרוחנית) להשיג הישגים גדולים ועצומים - מה שלא זוכה בהם האדם במהלך שאר ימות השנה.
לאדם ניתנים הימים הללו, בשביל השינויים שיכול הוא לשנות בעצמו. הזדמנות מיוחדת, בו יכול הוא לשנות את מזלו וגורלו, לטוב ולמוטב. בשביל זה יושב הבורא ודן את העולם כולו,כל יחיד ויחיד שבו, כיצד הוא פעל. איזה הישגים הוא השיג, כמה הוא התקרב אל המטרה שעבורה הוא נולד וירד ממרחקים כה גדולים מתחת כסא הכבוד (משם יורדת נשמתו לעולם הזה). חשבון פרטי וגם חשבון כללי של העולם. כמה העולם התקרב בכלל למטרה הנכספת שעבורה היא נבראה על כל נבראיה ועל כל שלל פלאי הבריאה שבה.
יום הדין הנורא!
"בראש השנה יתכתבון, וביום צום כיפור יחתמון".
האם חושינו קולטים את המסר? האם האדם שמבין בתת הכרתו את יום הדין ומשמעויותיו, מפעיל את עצמו לפיו ופועל הוא לעשות משהו כדי לעבוראת הימים הנוראים האלה לטובה ולברכה? או שמא אומר הוא, "נסתדר", נעבור", "לא נורא " ...
מסתבר, שטבע האדם הכבד, הנוטה לחומריות העולם, רחוק מיישומו של הדבר האלמנטארי המתחייב כתוצאה ממחשבה (הקיימת בתת ההכרה) מפעולות מיוחדות ואמיתיות לקראת ימים אלה. כי העצלות החומרית מכבידה על האדם, אילולא תחבולות ופעולות יזומות מיוחדות מצד האדם.
האדם הקרוי נזר הבריאה - זה שכל העולם ברא הבורא למענו ולצרכיו, עומד במרכזו של יום הדין הנורא ביום ראש השנה - בתחילת השנה החדשה, "סופר ומונה וזוכר כל הנשכחות", מעשי האדם נקראים לפניו, בו בוחן הבורא את האדם כיצד הוא פועל למילוי תפקידו עלי אדמות, מהם מטרותיו, במה הוא משקיע את מירב מאמציו הכבירים, אם לחיי שעה או לחיי נצח, אם לרווח רגעי או לרווח נצחי, אם לתענוגי השעה או לתענוגי עולם... כך כל ברואי העולם עוברים לפניו, והוא גוזר את גזר דינם "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו, מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא... מי ינוח ומי ינוע, מי ישלו ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשיר, מי שיפל ומי ירום" (מתוך פיוט "ונתנה תוקף").
כי ביום זה בוחן הבורא, את עולמו ואת ברואיו, את ייעודו ומטרתו של העולם , הכיצד מכאן והלאה מגיעים לייעוד ותיקון העולם.... אין זה שונה מבעל עסק, אשר מידי חודש בחודשו עושה הוא את מאזן חשבונותיו - את ההכנסות וההוצאות, ופעם בשנה עושה הוא חשבון כללי, לכדאיות העסק מרגע פתיחתו, בחשבון נפש כללי ורחב, מצבו העסקי ומה עושים הלאה......
בימים אלו של חשבון נפש מחוייבים אנחנו כל יחיד לעצמו לעריכת חשבון נפשו בעניינים שבינו לבין בוראו. כמו האיש הפרטי, כך מחוייב גם איש ציבור בעניינים שבינו לבין ציבור שולחיו.
עצות מועילות
חסד גדול עשה ה' אתנו, בנתנו לנו - הנבראים את הימים הנוראים הללו - בו ניתנת לאדם הזדמנות להשתנות ולהתחדש, גם אם הוא פגם במעשיו ולא מעט. בתנאי שהוא מטהר את עצמו בטהרה פנימית ואמיתית. שינוי קטן ואתה כבר במקום אחר לחלוטין. סוויץ' קטן ואמיתי בשינוי פנימי מהותי, ואתה משנה את עולמך ללא היכר.
חז"ל הקדושים התאמצו אף לתת לנו עצות כיצד לזכות בדין בימים גורליים אלו של ימי דין. הנה כמה מהן:
"כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, קנא)
"כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו" (ראש השנה יז)
"ותשובה ופילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזרה" (מתוך פיוט "ונתנה תוקף").
- הנהגת ה' הינה מידה כנגד מידה. כפי מה שאדם מודד את סביבתו - כך מודדים גם את מעשיו שלו.

לא בשמים היא

האדם נברא ביום השישי לבריאה. העולם נברא בכ"ה באלול. יוצא שהאדם נברא בא' בתשרי (יום השישי). האדם שהוא נזר הבריאה שעבורו ברא הבורא את העולם כולו עד הפרט האחרון כדי שהעולם ישמש את האדם לצרכיו ולמטרה הנעלית שעבורו הוא נברא - נידון דווקא ביום זה. "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון. כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" (מתוך התפילה).
יוצא, שבמידה רבה האדם הינו האחראי על הבריאה כולה.
הרמב"ם בפ"ג מהל' תשובה ה"ד: "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר: וצדיק יסוד עולם. זה שצדק הכריע את כל העולם לזכותו והצילו".
מקור דברי הרמ"ם מהתלמוד (הגמ' בקידושין ד' מ, ב). משמעות הדברים שאם הרמב"ם מביאו להלכה, זאת אומרת שאין זה כי אם מציאות חיה וקיימת שיש לאדם אחריות גדולה, כמו על עצמו וחייו, כך גם כלפי העולם כולו, ובהתאם עליו חובה לפעול.
מסקנה: גורלך במידה רבה הינו בידך.
היוצא מדברינו, כי יכול להיות שהאדם אשר הוא בוכה על מר גורלו עידן ועידנים, יכול להיות שהיה מסיר אותה ופותח לו שער של תקווה, אילולא היה עומד הוא בדיבורו מיום הדין, ואם היה משתנה להיות אדם אחר, הרי שהשמש הייתה זורחת ומאירה לו פנים.

יום הכיפורים הנורא

מתנה מאת ה'

יום הכיפורים , זהו יום אחד ומיוחד בשנה, בו ניתן לאדם הזדמנות להתנקות ולהתחדש לקראת העתיד - השנה החדשה. וזאת, בדרך ובסדר שהטווה הבורא בסדר ובדינים החייבים בהם ביום קדוש ונורא זה. מחד, על האדם להתכונן בהכנה נפשית לקראת היום, ומאידך להתנזר כליל מחמישה דברים המסמלים את הנאות הגוף והחומרנות. ועומק העניין הוא - שהבורא "מיטיב" אתנו הנבראים, על אף שאנו חוטאים ומתלכלכים בבוץ ורפש העוונות, ביום קדוש זה, כאשר באים אנו ומתחרטים בלב שלם על כל העבר - הבורא מיטיב אתנו ומנקה אותנו ופותח לנו הזדמנויות חדשות לחיים של אור ותקווה חדשה.
היש לך מתנה גדולה מזו?!
אך יש לזכור, כי אין זה דבר שבא ממילא, כי אם לאחר הכנה מצד האדם, וכפי שנבאר. כי מצד אחד חז"ל אמרו ולמדו מפסוק בתורה כי "עיצומו של יום הכיפורים מכפר" - ז"א: היום הקדוש הזה כוחו ועוצמתו גדול וחזק כל כך, שהוא מנקה את כל הלכלוך והרפש אשר נעשה מצד האדם והופך את האדם לברייה חדשה, מקרבים אנו ומתאחדים אנו יחד עם כלל ישראל לכל סוגיהם ואף העבריינים שבהם, כאשר בפתיחת הלילה הקדוש בתפילת "כל נדרי" "אנו מתירים להתפלל את העבריינים...". אך מאידך, אמרו חז"ל כי "אין אדם טובל ושרץ בידו" (שרץ זהו דבר טמא, והשוו אדם ששקוע עדיין בבוץ החטא ורוצה להתנקות ולהיטהר, לטובל ובידו שרץ - שאין הטבילה עולה לו. כך) גם אותו אדם אשר מצד אחד ממשיך בחטאו ומצד שני מנסה להתנקות, הרי אין זה שייך ונוגד הוא את הכלל הבסיסי, וכי הם שני הפכים ותרתי דסתרי... ולכן שני הדברים יחד משלימים האחד את השני. כי על מנת לזכות להיטהרות והזדככות הנפש ביום קדוש זה, דרוש מחד ההכנה מצד האדם (בתשובה וחרטה גמורה על העבר וקבלה לעתיד), ומאידך עיצומו של היום אשר מטהר ומכפר, ומבלי הכנה הריהו כטובל ושרץ בידו כפי שביארנו.

האדם שהוא נמצא תחת ניסיונות מתמשכים ורצופים, עלול לחטוא, וכבר אמרו חז"ל "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ולכן ניתן לו מתנה טובה כל כך מאת ה' - להתחדשות והיטהרות לקראת העתיד.

עבירות שבין אדם לחבירו

יחד עם העולם הנפלא אותו ברא הבורא, חקק הוא בבריאה חוקים, שהם כחלק מהבריאה עצמה, כיצד ובאילו דרכים על האדם הנברא לצעוד בהם בכדי למלא את ייעודו עלי אדמות. עניין שכר ועונש הינו אחד מהם. הבורא מחד נתן לאדם את זכות הבחירה לבחור בין טוב לרע, ומאידך קבע על כל פעולה את השכר והעונש הראוי לאותה פעולה.
כחלק מכל זה קבע הוא בבריאה את הימים הנוראים. ימים בהם נתן הוא לאדם גם את הכלים לשפר את דרכיו ומעשיו. במסגרת חוקי הבריאה האלה קבע הבורא את הכלל הבא, כפי שנאמרה במשנה במסכת יומא (דף פה).
"עבירות שבין אדם לה' יום הכיפורים מכפר (אם עשה תשובה), עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".
כלל זה הינו כלל בסיסי במהותו של יום הכיפורים הקדוש. יכול אתה להיות טהור וצדיק בינך לבין בוראך, וחוטא בינך לבין חבריך. בינך לבין רעייתך לחיים - אשתך. שם האנוכיות והאגואיסטיות שולטים בך גם אם הינך דורס בדרכך שם למעלה רבים וטובים מבני שיחך. חבריך.
יום הכיפורים מכפר. אך לא בכל מחיר. אם אתה פגעת בחברך, בממון, פגיעה מילולית, הלבנת את פניו, ירדת לחייו, ציערת אותו וכיו"ב, אינך נטהר מכל זה עד שלא תרצה ותפייס את חבריך.
בתלמוד (מסכת כתובות סב:) מסופר סיפור מצמרר על רבי רחומי אשר היה רגיל ללמוד במהלך כל ימות השנה אצל רבו רבא (מחכמי הגמרא) והיה חוזר לביתו רק בערב יום הכיפורים. פעם אחת לא חזר לביתו כהרגלו בערב יום הכיפורים, עקב כך שהוא היה שקוע בלימודו, אשתו שחיכתה לו מאוד הבינה בכניסת היום הקדוש כי בעלה לא יגיע השנה. מרוב צערה הורידה דמעה. בשמים כל כך הקפידו עליו, עד שבמקום לימודו התמוטט עליו קיר ומת.
סיפור נורא ומצמרר, אם נתבונן במסר הגדול שיש בה. הרי מדובר מחד בלימוד תורה של אדם ענק (אחד מחכמי התלמוד). אך בגלל שלא הקפיד בכבוד אשתו, לא ידע את המידתיות והאיזון הנכון בין הערכים הגדולים בהם הוא נגד (תורה ובין אדם לחברו), הקפידו עליו מן השמים. לומר לך שתורה הינה יפה עם הקפדה גם דברים שמסביב. צער הזולת הוא נורא אם לא מקפידים עליו. דמעה של הזולת הוא נורא שבנוראות - מה שיכול לעצור הרבה שפע וטובה מהאדם.
רק מעט ענווה וצניעות. רק פחות אגו, ואתה בעולם אחר. עולם של יופי וטוהר, עולם של שפע, בריאות ופרנסה. פתאום נפתחים לך שערים שלא צפית אותם.
גורלך בידך, אמרנו?!

חמישה היבטים

קיימים חמישה היבטים גשמיים, מהם אנו נמנעים ביום כיפור:

1. אכילה ושתייה.
2. רחצה.
3. סיכה - משיחת הגוף בשמנים ומשחות.
4. יחסי אישות.
5. נעילת מנעלי עור.
במשך השנה אנשים רבים אינם מתפנים מעיסוק בגשמיות - אכילה, עבודה, זוגיות, חומרנות (הנעלים מסמלות אספקט זה) והנאות הגוף (מסומלות ע"י סיכה). ביום כיפור אנחנו מניחים בצד את העיסוק בחומר ומכוונים את סדר העדיפויות שלנו לדברים נעלים ורוחניים יותר. כותב הרב אליהו דסלר זצ"ל:
"עיצומו של יום הכיפורים, יש לו כוח מיוחד, שה' יתברך הסיר את ה'שטן' ממנו. לא שביטל את 'יצר הרע' לגמרי, אלא חסם בפני פעולותיו, הפיל עליו תרדמה. מכיוון שהאבן המטמטמת את הלב אין בה כוח להשפיע, הרי השער פתוח והתשובה קלה ביותר."
כלומר, כוחו של ה"יצר הרע" המעכב את התקדמותנו הרוחנית, נחלש ביום כיפור ומאפשר לאדם את התחדשות הכמיהה לעליה רוחנית. כמיהה שהיטשטשה משך השנה בשל ריבוי העברות, וביום כיפור, מביאה אותנו לרמה גבוהה יותר של סליחה וכפרה.
הביטוח האלוקי...פתחו לי פתח...
האדם מרגע בריאתו, נולד ישר, וכפי שמבואר בספרי הקבלה והספרים הקדושים כי אם לא היה חוטא הרי שהיה זוכה לגן עדן עלי אדמות על כל משמעותו העמוקה וכי מלבד זה שהיה מיישם את ייעודו ומטרתו עלי אדמות לבל יהיה אוכל לחם ביזיון, הרי שהכל היה מגיע לו וללא עמל וטורח. פרנסה ובריאות, הולדת הבנים וגדילתם ללא צער, העולם היה זך וטהור - מוסרי וערכי, האדם היה יודע להבדיל בין טוב ורע, בין העיקר לטפל, והכל היה טוב וללא רע... בית המקדש הראשון היה בנוי לתפארה, מבלי שהיה נחרב, המיתה לא הייתה כלל ועוד כהנה רבות... אך מרגע חטא אדם הראשון, המערכות היטשטשו וכל המדרגות האין סופיות שהיו לו קודם החטא נגוזו ומתו...
הזדמנות מיוחדת כזאת החטיא אדם הראשון, ומאז העולם סובל ממוות, מצער, מעול הפרנסה וגידול בנים... בעצם מה קרה שם? איך חטא האדם הראשון, אשר לפי תאור חז"ל היה ענק שבענקים, שכל נשמות העולם היו כלולים בו, וראה את העולם וכל אשר יקרה לו בעיניו, איש אשר היה היחיד בתבל שנברא בידי הבורא בכבודו ובעצמו, ובכל זאת חטא, הכיצד?
תשובה מקיפה לנושא רחוק הוא מבינתנו, ודשו בה גדולי תבל מאז ועד היום, אך כפי שכתבו הספרים הקדושים, כי רחוק הוא שכל האדם להבין את חקרי בריאת האדם וחטאו...אך בכל זאת ננסה לבאר ולו במשהו בכדי שנבין את רוח הדברים ולקרבם ללבנו, וכפי שביארו זאת בספרי הקודש.
הגאון רבי חיים וולוז'ין כותב בספרו "נפש החיים" (ספר שכולו לפי תורת הנסתר והקבלה), כי קודם החטא לא היה מושג של בחירה בין טוב לרע, כי הרע היה מחוץ לאדם ולא קרב אליו כלל. אדם הראשון חשב, כי על מנת שיוכל הוא להשיג "הישג של ממש" בעולם הזה ובכדי שיוכל האדם הנברא להיות שלם עם הישגיו, צריך הוא לטרוח ולהיכנס לניסיונות החיים ורק כך יגדל שכרו וערכו הרוחני , היות ולפי הצער והסבל שיהיה כרוך במאמץ להתגבר על הרע - יהיה גם שכרו. ולכן, חשב הוא לחטוא על מנת להכניס את כוח הרע בתוכו עם הכוח הטוב במטרה שתהיה בחירה קשה לאדם - ורק כך יוכל הוא לזכות בזכייה של ממש לשכר הולם בעולם, כי "לפי צערא אגרא" (השכר).
למרות כוונותיו הטובות, חטאו היה בשתיים. א) הוא לא צפה את המצב הקשה שישרור כתוצאה ממעשי החטא שלו (בכך שיביא את הרע לתוכו ויביא למצב של בחירה בין טוב לרע) על כל המשתמע מכך, ולאיזה גודל של אובדן הוא הולך להכניס את העולם כולו. ב) חטאו הגדול היה על שעבר והפר את פי ה', ולמרות כוונותיו הטובות לא היה צריך להפר את פי ה', כי "אין עצה ואין תבונה, נגד ה'"...כי החכמה היא לשמוע לקול ה' עם כל ההתחכמויות שישנם בדרך, ועם כל מה שנראה לך כי אולי היה טוב יותר אחרת...לא ולא , ולהיפך! המפר את ציווי ה' תמיד ידו תהיה על התחתונה!
פעם נוספת בהיסטוריה האנושית, חזר על עצמה ההזדמנות שלפני החטא, על כל משמעויותיו. - בקבלת התורה! שם הגיעו עם ישראל לדרגה הגבוהה ביותר שבן אנוש יכול להגיע, עד שאמרו חז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל (הנביא) בן בוזי בנבואתו". - כי אפילו השפחה הגיעה לדרגה גבוהה של נבואה. הזדמנות זו התפספסה בחטא העגל! שם גרמו הם בחטאם לאבד את כל המעלות והזכויות הרבות אשר זכו להם במעמד הר סיני.
יום הכיפורים, מחזירה לנו מעט מן האור הגדול הזה, בו נמחלים כל חטאותינו, ואנחנו כמלאכים ממש, וזה מתבטא לא רק במהות היום, אלא אף בלבושנו בגדי לבן ביום זה - ממש כמלאכים. ולכן, בכדי להגיע למדרגה כזו של מלאכים, מצווים אנו בכל ההרחקות שמנינו, אשר מצד טבעם הנם חומרניים ומסמלים את התאווה ממנה אנו פורשים ביום קדוש זה, וכך משיגים אנו דרגות גבוהות כפי המלאכים ממש. כפי שאמרנו הדבר תלוי רבות באדם עצמו ובאופן הכנתו את עצמו לקראת היום הקדוש הזה.
"פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (חז"ל במסכת ברכות). - רק להתרומם מעט והבורא מסייע בידך, ופותח לך פתח רחב "כפתחו של אולם". כי "הבא לטהר מסייעין בידו".
ביאור נוסף ולא פחות חשוב: הבא ליטהר "מסייעין בידו" - עליו חובה שיהיה לו אחד שיהיה מדריכו ומיישר את דרכו, לתת לו עצות לבל ייפול אחר לבבו ונגיעות לבו. כי האדם יכול לשגות לא רק בין טוב לרע אלא אף בין שני דברים טובים, הטוב יותר והפחות, ויש חובה עליו לקחת מורה דרך שיסייע בידו, וזה יעזור לו להתקרב ולהיכלל בין אלה שזכו להיקרא בגדר "הבא ליטהר..." - שעשה את כל ההשתדלות מצדו ללכת בדרך נכונה ולעשות נכון.
כמה יש לו לאדם לנצל כל רגע מהיום הקדוש הזה, לבל יבזבזו בדברי הבאי, מלבד בהתרוממות הנפש והרוח על שזכינו למתנה נפלאה שכזו ואחת לשנה.
רגעים השווים כל ערך
משל למה הדבר דומה? למלך אשר נתן לאיש מבאי ביתו האהוב עליו, להיכנס לבית גנזיו למשך שעה אחת, בו יכול הוא לקחת ככל העולה על רוחו. המלך ידע כי האיש ניחן בחוש מוסיקלי מיוחד ועל מנת להנעים לו את השעה המיוחדת, ניתן האות וברגע כניסתו למקום הקסום נשמעה מוסיקה אשר ערבה לאוזנו של האיש, ומרוב העונג , שכח הוא כי יש לו הזדמנות פז להתעשר בעושר רב לכל ימי חייו... וכך העביר את הזמן ונהנה מכל רגע מהמוסיקה אשר ערבה לאוזנו. 5 דקות לפני שהסתיימה השעה שהוקצבה לו נזכר האיש כי הוא נמצא במקום מיוחד ובשעה מסוימת, ואז החל הוא להצטער על כך שלא "השכיל" לנצל את הזמן "ולחטוף" כמה שיותר מההזדמנות שניתנה לו.
והנמשל ברור: כך גם האדם - נזר הבריאה, יציר כפיו של הבורא, ואשר צריכים אנו להודות לבורא על כל רגע מחיינו ומכל הקורה אותנו, ובמיוחד על כך שזכינו להיות בני מלכים...צריכים אנו להודות לו על שזיכה אותנו לתואר הנכסף - "בן מלך" אני... ואם כך, הרי הוא נתן לך הזדמנות לחטוף כמה שיותר בחיים שניתנו לך כאן בעולם הזה, ונתן לך את תורת הנצח - מתנה אלוקית ושכל אלוקי אשר את ערכה מי יאמוד ...ורצה הוא הבורא, להנעים לנו את החיים על מנת שנהנה בחיינו ונתן לנו חיים מלאים ושופעים ברוב טוב ואשר אותה אהבנו מכל, ובמקום להרים את חיינו לממדים שמימיים ורוחניים, הרי סובבנו את ההגה למישור של חיי "תענוגים בלבד" ושכחנו את עיקר מטרתנו עלי אדמות...
כאשר מתעורר אותו אדם ורואה מה השיג הוא בחייו, רואה הוא כי הוא בילה את חייו בהבל וריק לעומת מה שיכל היה לנצלם לחיים מלאי תוכן עשיר, אשר היה מפיח רוח של חיות בחיי התענוגים שלו...והיה הוא נהנה משני העולמות יחד חיי העולם הזה עם חיי הנצח המזומנים לו...
רגע שכזה ניתן לאדם פעם בשנה - ביום הכיפורים, יום בו נחתמים חיינו לשנה טובה ומבורכת ולעיתים לשנים רבות... בו תלוי באדם מידת השפע שיוקצב לו. האם בשעה מיוחדת זאת לא מן הראוי לנצלם עד תום בחשבון נפש והתעלות מיוחדת, מה שיכול לחתום אותנו לחיים של אושר ומלאי משמעות?
לימים אלה של עשרת ימי תשובה ישנם סגולות משלהם, מה שלא ניתן בשאר ימות השנה. ולכל רגע מימים אלה ערך סגולי פי עשרות מונים משאר ימות השנה. לדוגמא: מובא בספרים הקדושים כי כל יום משבעת ימי עשרת ימי תשובה (חוץ מ-2 ימי ראש השנה ויום הכיפורים), יכולה לתקן את כל ימות השנה של אותו היום רטרואקטיבית. וכתבו עוד: כי יש להיזהר מאוד לא להקפיד יתר על המידה האיש כלפי זולתו, , ויש להיזהר בכבוד הזולת ייתר משאר ימות השנה. והביאור הוא, כי כפי ערך הימים האלה וסגולתם וערכם הגדול - כן גדלה משמעותם הסגולית והשפעתם של כל פעולה ומעשה משאר הימים.
אתה רק צריך לפתוח פתח ואפילו כפתחו של מחט, הקב"ה מבטיח לסייע בידך שיפתח לך את הפתח שפתחת לפתחו של אולם ענק! - זוהי הבטחה אלוקית, הבטחה של הבורא בכבודו ובעצמו! רק שימת לב, זהירות, צעידה במסלול (הנכון) ואתה מבוטח!
אכן, זכות גדולה היא לנו אשר זכינו ליום הקדוש והמיוחד הזה - יום הכיפורים, עד כדי כך שהאדם נקרא בגדר "מלאך" ביום זה. וזאת מפאת גודלו ועוצמתו של היום, מחמת התבדלותו של האדם מכל דבר שמסמל את ההנאות והחומרנות הגשמית - החוצצת בנינו לבין הבורא, בנינו לבין חיי הרוח, וביום זה כולנו קודש ונדמים אנו למלאכים ממש, עד כדי כך שאם בכל ימות השנה אומרים אנו אחרי אמירת "שמע ישראל..." את הפסוק "ברוך שם כבוד..." בלחש, הרי שביום הכיפורים אומרים אנו אותו בקול - ממש כמלאכים!
לסיכום:
נשים נא בצד את כל הסטיגמות המעוותות, את ההרגלים ההורסים כל חלקה טובה, נתבונן נא בעצמנו, על חיינו האישיים, על המצב הלאומי הכללי (שהרי כל יחיד יכול לשנות גורלות שלו שול הזולת והסביבה), נתפלל ביום הקדוש הזה על ענייני הכלל והפרט, שתהיה שנה זו שנת שפע, שנת אהבה ואחוות אחים, שנת הרמת קרן עם ישראל בעולם, שנת ישועה ורחמים, פרנסה ובריאות, שנת אושר ושמחה, ניחתם כולנו לאורה ושמחה יחד עם כל בית ישראל בכל מקום שהם בארץ ובתפוצות, ויחד נזכה לגאולה השלימה, אמן!

פתגם השבוע:
למה לאדם ברא הבורא שתי עיניים?
שיראה בעינו האחת את מעלות חבריו ובעינו השנייה את חסרונותיו של עצמו.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר     הדפס את המאמר     שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי