לאיש גם לאישה זוג אוזניים, זה נתון.
ומה עושות האוזניים?
שומעות? מקשיבות? מאזינות?
לכאורה שאלת תם, וכי למה נועדו האוזניים?
נכון, ובכל-זאת שמיעה, הקשבה, האזנה מתרחשות באוזניים, או שהן רק כלי להעברת גלי הקול?
פרשת השבוע, פרשת "האזינו" מזמנת לנו דיון הקשור לכך.
פרשת "האזינו" נפתחת בקריאה: "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב, א).
איזו פתיחה מרשימה העולם כולו מוזמן להאזין.
איך מבינים פתיחה זו?
יונתן מעלה את הבדל הניסוח בין פתיחה זו לדברי הנביא ישעיהו [1]. הנביא מחליף בין השמים והארץ לגבי ההאזנה והשמיעה. יונתן מקשר זאת לימיו האחרונים של משה: "והיה כאשר הגיע קצו של משה נביא להאסף מתוך העולם, אמר בלבו: אינני מעיד בעם הזה עדים שטועמים טעם מיתה בעולם הזה הנני מעיד בהם עדים שלא טועמים מיתה בעולם הזה, אך סופם להתחדש לעולם שיבוא ישעיה הנביא כאשר היה מתנבא באסיפותם של ישראל נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ מן בגלל שהיה קרוב לארץ ורחוק מן השמים. אך משה הנביא כאשר היה מתנבא באסיפותם של ישראל נתן שמיעה לארץ והאזנה לשמים מן בגלל שהיה קרוב לשמים ורחוק מן הארץ שכך כתוב "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (דבר' לב, א).
רש"י, רשב"ם וגם רמב"ן מבינים בקריאה לשמים ולארץ כציון עדי-עולם לברית בין העם לאלוהים שמהם תבוא ברכה אם בני ישראל יקיימו את הברית, וצרות ופגע אם בני ישראל לא ימלאו את הברית.
שמים וארץ הם העדים, וסביר שעדים צריכים לקלוט היטב כדי שיוכלו להעיד נכונה.
אבל הם רק עדים, המאזינים העיקריים הם בני ישראל, הם צריכים להאזין ל"אמרי פי" המבוטאים מפי משה: "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון. ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל" (דברים לב, מד-מה) [2].
האם משה מסתפק "באזני העם"? לא, הוא קורא לאופן קליטה נוסף. משה דורש "שימו לבבכם לכל הדברים" (שם, מו).
אכן, למשה ברור: שלהאזין, במובן העמוק של המילה, אי-אפשר באוזניים בלבד, אפילו שתיהן מופנות לעבר "אמרי פי", צריך גם את הלב.
מה פירוש? לאיזו האזנה מצפה משה?
אנו חוזרים לפתיחת הדיון.
מה זה בעצם להאזין?
האם האזנה נבחנת ביכולת המאזין לדווח על אשר אוזניו קלטו?
לטעמי לא.
כלומר יכולת כזו היא רק חלק מהאזנה זו "האזנת העתקה" או "האזנת העברה". בתוך כך נכלל גם הכושר להסביר את מה שהושמע.
אבל עדיין אין זו האזנה או הקשבה מלאה.
האזנה מלאה היא כאשר המאזין מקשיב גם לעצמו.
כלומר, כאשר המאזין אינו מסתפק בקליטת המלים אלא הוא גם מברר לעצמו מה משמעות הדברים הנשמעים לו, לשומע? האם ואיך הם מתקשרים לעמדות שלו, לחיים שלו.
באיזה מובן הדברים הנקלטים באמצעות האוזן אכן נוגעים באדם השומע?
האם יש להם משמעות לנוהגי, להתנהלות או לחיי השומע?
כי כל עוד האני, העצמי אינו מעורב, ההאזנה אינה מלאה, אינה משמעותית.
והדבר נכון גם בימים אלה, ימי מועדי תשרי.
רבים מהקוראים יגיעו השבוע לבית הכנסת בליל יום כיפור.
שם החזן ישא קולו ברמה, והקהל יענה.
"כל נדרי . ואסרי . ושבועי ונדויי . וחרמי " מי שרק יקשיב למלים ולנגינה ולשירה, לא יאזין.
אבל מי, שתוך כדי שירת קולו הערב של החזן, והד המתפללים, יפנה את המלים לתוך תוכו: איזה נדרים נדרתי? איזה איסורים הטלתי על עצמי, או על אחרים? האם נשבעתי? מה עמדתי כלפי נידוי וחרם?
הוא יאזין היטב.
ואולי הוא יצא אדם אחר במעט מזה שנכנס לבית הכנסת...
כך אני מבין את משמעות דרישת משה "שימו לבבכם לכל הדברים" (שם, מו).
והוא מוסיף: "כי הוא חייכם" (שם, מז)!!!
והחיים אינם רק בפרשת האזינו ומועדי תשרי.
יחסים בין בני-אדם מתקיימים כל הימים וכל הלילות. קשרם בין בני-אדם יהיו אמיתיים, יהיו כנים יותר אם תשרור האזנה מלאה ומשמעותית ביניהם.
אכן, האזנה מלאה ומשמעותית כזו היא אחת הדרכים החשובות ביותר לעורר ולהניע בנו ובאחרים שנה שתהיה באמת טובה וגמר חתימה טובה.
אמן, כן יהי רצון [3].
הארות ומראה מקום
[1] "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישע' א, ב).
[2] ראב"ע מקבל את דברי הפרשנים, שפורטו לעיל, אך מוסיף נופך שמעביר את המוקד לבני האדם: " וכבר רמזתי לך, על נשמת האדם שהיא אמצעית בין הגבוהים לשפלים".
[3] כל האמור נוסח בלשון זכר, אבל ברור שהוא מופנה לנשים באופן שווה.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
